לפני הכל כדאי להתעכב על שם סרטו החדש של דאג יוהאן האוגרוד, התסריטאי והבמאי הנורווגי. "סקס" הוא שמו המקורי, כחלק מטרילוגיה שתיקרא "סקס, חלומות, אהבה" – שלושה סרטים נפרדים שהציר המשותף להם הוא חופש, תשוקה וזהות. 125 הדקות היפות והאינטימיות הללו גויירו לשם העברי "המין האנושי". חייב להודות, לא אטרקציה מילולית מפתה במיוחד, אך כאמור, הנפח, העומק והרגישות של צמד השחקנים הראשיים שלו, מעניקים לגוף היצירה הזה משמעות מקורית ובלתי נשכחת.
עובד ומעביד שהם מנקי ארובות בעיר אוסלו, יושבים ומשוחחים ביניהם על שלל חוויותיהם. הם חברים טובים, שתחום עיסוקם מאפשר להם שהות ממושכת זה במחיצתו של האחר, ולפיכך אינטימיות יום יומית. עבודת הכפיים הזאת מאופיינת ברוטינה סטטית, ולכן הנושא שהם בוחרים להתוודות האחד באוזני חברו – מין וחלומות אירוטיים – הם כמעט אנטיתזה למהות הסיזיפית, הפיזית והמפרכת של המקצוע שלהם.
בראיון עם הבמאי הוא מספר שבחר במנקי ארובות בשל ההילה המסתורית שנלווית להם. בנוסף גם הישיבה על גגות העיר מאפשרת לנו יכולות ויזואליות, להציץ ולהשקיף על הטריטוריות ועל הנופים. ואכן אוסלו כפי שנגלית מהסרט, היא ססגונית, דינמית ומזמינה.
כך גם הסיפורים של הצמד. האוגרוד מעוניין להעניק לההווייה שלהם מימד אוניברסלי ולא מתעכב על שמותיהם בסרט, ולפיכך יכונו במאמר הזה "המנהל" ו – "העובד". הם נשואים באושר, אבות לילדים, אך עליה וקוץ בה – וזהירות ספויילר : אחד מהם קיים יחסי מין עם גבר, ואילו השני מפנטז על חוויות מיניות, תוך החלפת זהויות ומגדר השלובים תדיר במחוזות דימיונו.
הסרט נפתח כשהשניים יושבים במטבח, כשאפיזודת יחסי המין הלהט"בים מסופרת לאיטה. המנהל מספר על חלומו, ובו נגלה לעיניו הזמר דייויד בואי בסיטואציה רבת משמעויות ועתירת מטאפורות. הוא גם שר במקהלת כנסייה בשעות הפנאי, ובהיותו נוצרי דתי, הוא חש כי טשטוש הזהות המינית בחלומו מאיימת על גבריותו. העובד בתורו מגולל בפני חברו כאמור את קיום יחסי המין עם גבר אקראי, כשלטענתו גם בסיומו הוא נותר סטרייט.
תצוגת המשחק הכ"כ מהוקצעת, המאופקת והמרוסנת של תורביורן האר ויארן גונאר רויזה היא בית ספר לדרמה ממש. סערות הנפש מוסוות אך מבצבצות בקצוות, הווליום והתדרים משתנים בהתאם לעוצמת הריגוש, המימיקות של השניים מציירות קרבות אגרוף מילוליים החובקים מנעד תחושות בו זמנית. הבולטת שבהם אגב היא החשש ממרקם היחסים שייגרם לחברות. האם העובדה שאחד מהם נמשך לבני מינו תערער את ההרמוניה האישית והמקצועית שלהם ? כיצד הגיבה אשתו של הגיבור למשמע הבשורה ? ומה בין מין למגדר ? הסקרנות של החבר והשאלות אותן הוא מפנה מעידות על המבוכה מחד, אך גם על הרצון להבין את פנימיותו של האחר, את האתגר אותו זימן עבורו הגורל, ומה תהיינה ההשלכות על שלל האינטראקציות שתתרחשנה בהמשך.
יוהאן האוגרוד,שזכור לנו בעיקר מסרטיו הקודמים "זהירות, ילדים" ו – "האור מחנות השוקולד", נוטל את ידינו בסרטו הנוכחי ומוביל אותנו אל מסע צלילה. זהו לחלוטין לא רק סרט על מין, למרות שכאמור מדובר בנדבך המרכזי בו. עלילתו שזורה בשאלות הנוגעות לאמון ואמונה, על בגרות, על גבריות בגיל העמידה, על היותך הורה ומידת האחריות המתבקשת והבלתי נמנעת הנקשרת בזה, על תשוקות בלתי ממומשות, על הגשמה והחמצה, על הלקאה עצמית ועל חמלה, מחילה וחסד.
סצינת הסיום בכנסייה, כשאנו מתוודעים למנהל שמרהיב בקולו, מבחינים במשפחתו בקהל, ולצידם העובד עם אשתו "הנבגדת", הוא סממן הצדעה לסובלנות. רכיב ואלמנט שקיים בשפע בתרבות הסקנדינבית בכלל ואליבא דהסרט הנ"ל בנורווגיה בפרט – כשבסופו של התהליך שהשניים עברו הם נותרים שלמים עם תפיסתם, ייתכן כי מצולקים במקצת אך לא מובסים. הציפיות החברתיות מהפרט אינן גובלות בפלישה לנשמתו, אינן כובלות, מדכאות או מייסרות. ואם בכל זאת הוא מתייסר, אז זה פועל יוצא של מבנה אישיותו בלבד.
ההלימה בין שירת המקהלה הכנסייתית ומקבץ החוויות שהועלו ע"י יוהאן האוגרוד משקפות את הסתירות ואת החופש בבחירה. זהו סרט עדין ומרהיב בחוכמתו, לא עתיר אמנם באפקטים מוזיקאליים, אך הלחן הנושב ממנו יוצר השתוקקות לצפות בשני החלקים הנוספים בטרילוגיה פרי עטו.