היכולת של סרט דוקומנטרי טוב, לתפוס את הרגע, לחתוך בבשר החי בזמן אמת ולהצביע על התופעות המשפיעות עלינו בחיי היום יום ממבט רטרוספקטיבי הוא אדיר ונדיר. עידו הר, במאי הסרט "פרינסס שואו" מצליח במלאכה. בקלילות (או שלא בקלילות, אני לא באמת יודעת) הר מיטיב לצייר תמונה של מציאות נושכת שבולעת את הצופים פנימה ללא רחם (וללא "אפקטים" מיוחדים, אלימות, או עירום ציני). הסרט סובב סביב סיפורה המרתק של סמנתה מונטגומרי, זמרת אנונימית המכנה את עצמה  "פרינסס שואו" מניו-אורלינס. אותה פרינסס מתגלגלת בבוץ של החיים, סוחבת מטען קשה מנשוא על גבה ועובדת למחייתה כמטפלת בבית אבות. סקסי. אה וכן, היא זמרת מוכשרת, כותבת ומלחינה שירים מצוינים ומעלה אותם כבדרך אגב ליו טיוב. בצד השני של העולם, המוזיקאי הישראלי קותימאן מגלה את השירים והסרטונים שמעלה סמנתה (כחלק מחיפושיו ברשת אחר זמרות אנונימיות) ומתחיל לעבוד עליהם: "להדביק" עליהם סרטונים אחרים, להפיק אותם, בעצם, ולעשות מהם סוג של יצירת מופת לאוזניים ולנשמה. קותימאן מאפשר לסמנתה את החשיפה שלא הייתה יכולה לחלום עליה וכנראה שלעולם לא הייתה משיגה לבד.. מעבר למוזיקה הנהדרת ולסיפור המצוין, שווה להקשיב לסיפור המסגרת, הגדול יותר שמציג לנו עידו, על החברה, על אנושיות ועל יציאה מהמסגרת. התרגשתי עד דמעות.

10 במדד ויטרינה