חיפוש

משחקים בחצר האחורית

בזמנים שבהם כמעט מדי יום נחשפים מקרים מזעזעים של הטרדות מיניות ואונס בבתי הספר, ההצגה "משחקים בחצר האחורית" חוזרת להיות אקטואלית מתמיד. יוקי לביא צפה בהצגה שעולה מחדש בימים אלו בתאטרון בית לסין

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

"כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי / אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא, הם מהסוג שהולך לקרבי / הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בביה"ס ובתנועה / הם למדו בצופים אך לקשור את החבל / והרבה יותר קל לקשור בחורה" ("כל החבר'ה" / יהלי סובול) 

 

בן חמש עשרה הייתי כשראיתי את ההצגה הזאת לראשונה. אני ושאר מחזור כיתות י' הגענו לתיאטרון, ושם נפרשה לעינינו מסכת ההתעללות שחוותה הנערה דבורי מכנס בידי ארבעה נערים. השחקנים היו אחרים, התפאורה שונה, המוזיקה רחוקה מזאת הנוכחית, אולם המבט הממוגנט לבמה נותר כשהיה. כאז כך היום גם בחלוף עשרים ומשהו שנים "משחקים בחצר האחורית" שכתבה עדנה מזי"א, ושמוצג בימים אלו ב"בית לסין" לופת את הגרון, והמחנק מחלחל לתוך הגוף והנפש.

 

דווקא מפני שאין שם כמעט אלימות פיזית, משום שהארבעה נראים לנו כמו ילדי השכנים ממול על שלל המאפיינים – אוצר המילים, הסלנג העכשווי, האחווה הגברית, חינניות עלומים מתפרצת – קשה היה לנו לקטלג אותם באופן המפלצתי שדמותם פשטה ולבשה את צורתה במהלך השעה וחצי. מהבחינה הזאת ידו של הבמאי עידו רונזברג חוללה פלאים. בסיועו של מעצב התפאורה ניב מנור הם רקמו סביבה של מגרש משחקים תמים לכאורה, שהופך בהדרגה לגדר תיל עגולה, מקיפה וחונקת, מעין טבעת חנק פסיכולוגית על נשמתה של דבורי מכנס. 

 

פרשת האונס בשמרת היא מן הידועות והמוכרות שכל ישראלי בשנות הארבעים ומעלה לחייו נחשף אליה בשעתו. שלא במתכוון היוותה נקודת מפנה ביחס של מה שקרוי "תרבות האונס", ניפצה לרסיסים את המונחים השקריים של "בני טובים" ו – "אליטה קיבוצית", ושינתה מהקצה את הסנקציות על האנסים. גם אם בסופו של תהליך הארבעה הללו לא באו על עונשם באופן הנכון, הדיון הציבורי שהתחולל מאז יצר את התשתית לתופעות חשובות, כש – "Me too" נובעת ממנו, ומתקנת את המעוות ההיסטורי.

 

מזי"א נכחה בדיונים בבית המשפט, וממה שראו עיניה היא כתבה את המסמך שהוא לא רק יצירה ספרותית כי אם מונומנט להתבוננות חברתית. המחזאית ניטרלה כל קלישאה, ניפתה סנטימנטליות והתמקדה אך ורק בתיאורים ובנתונים. אבחנת הרנטגן שלה מיקדה זרקור לנפש החמישה – אותם ארבעה נערים אנסים ומולם נערה אבודה נאנסת.

צילום: אור דנון

 

המפגש המקרי לכאורה עם הארבעה כנראה שלא יכול היה להסתיים אחרת. דבורי היתה נואשת וצמאה למי שיקשיב לה, שיוועה לתשומת לב אנושית, והשתוקקה בכל מאודה להיות "אחת מהחבר'ה". גידי, סלע, שמוליק והמנהיג המניפולטיבי והשחצן אסף היו כר פורה לתשוקותיה. לא המיניות, אלא האינטראקציה הבסיסית שטעתה לראות בהם. מזי"א ורוזנברג בנו מהלך דרמטי של קילופי שכבות, של כיסי התנגדות שמוסרים אט אט בעורמה ובכפייה פאסיבית, ושל הזדקקות מדומה לחום, למגע ולחיוך. דבורי נעתרה להצעתם של הארבעה להתלוות אליהם למפגש ליד האגם בקיבוץ, היא פותתה לשתות לשוכרה, העצימה את תלותה בהם כשהם מספקים לה מוקד התעניינות מלאכותי.

 

בעודה מתאווה להיראות "קולית" ו – "סחבקית" חלושיה מתערפלים, תודעתה נשמטת, רצונותיה אינם נוכחים, ורק הבהובי מציאות מתקיימים בה לפרקים. או אז מסתערים עליה הטורפים, מבצעים בה את זממם.

 

מרתקת במיוחד החלוקה של שחקני ההצגה. מחמישה נערים/ות הם הופכים לארבעה עורכי דין גברים המגוננים על לקוחותיהם, ולעורכת דין אישה – התובעת הנחושה – שחושפת את מעללי הקבוצה במקצועיות ובאסרטיביות מלוטשת. 

 

"כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך / וחרטה וכל החרא, אז למה הם לא מפסיקים לחייך" 

 

בסופו של דבר מוקראים פסקי הדין של האנסים. זה מעורר התכווצות, בייחוד נוכח העוול אותם הם גרמו, והכאב בו חיללו את הנפש של דבורי. אות קלון מודבק על מצחם – נחמה פורתא – כששמם האמיתי מוצמד למונח "האונס בשמרת", והם לעד יהיו אסופה של מקוללים ונאלחים. זהו מחזה שמחד משקף את העליבות ואת הכיעור בהתגלמותו, ומאידך טומן בחובו יופי מצמית.

 

זאת בזכות משחקם של החמישה שהוא לעילא ולעילא : מיכאל גבעתי, עידן שקורקה ועמית פרנקו מגלמים את שלושת הנערים שנגררו אחר המנהיג. עליהם הושת מאסר בפועל – מגוחך ככל שיהיה – והם היטיבו לתאר את התבהמות היצרים, התשוקה והזדון של חיית טרף האורבת לקורבנה, ואת מסע הציד הממושך. שבחים רבים לצמד כוכבי ההצגה – כרמל בין שנכנסה לנעלי דבורי מכנס. היא נערה מחוספסת, משהו בחזותה מתריס כנגד העולם (כשלמעשה אתה מבין עד כמה נפשה פגיעה ועדינה, וזוהי כסות לריק המתחולל בתוכה), ועד לאן היא נאלצה להגיע. לאלו תהומות של טומאה גררו אותה בתחבולה.

צילום: אור דנון

 

ומולה ניצב יואב רוטמן המגלם את אסף, והוא המסקרן והמפעים שבחבורת השחקנים. כובע למצחו, דמותו מצודדת ומרשימה, שפתו גדושה בדברי כיבושין, והוא הכוח המניע של נתיניו. רוטמן מייצר תצוגת משחק מרשימה ומפיסטוטלית לגמרי, בהיותו מפעיל את קסמיו, ובאורח פלא גם בפסק הדין המרשיע הוא נחלץ בעור שיניו. המוח האפל והשפל לא ישב בכלא, מה שממחיש את אוזלת היד הנקודתית על מי שלא השתתף באונס בפועל, אך נכח כל העת ויצר אקלים להתממשותו.

 

מקוממת ומכעיסה ההחלטה, ודברי התוכחה של יהלי סובול מהשיר המצורף מדגישים את האבסורד:

 

"כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה / החוק היבש לא נרטב אף פעם / אפילו לא מדמעה של ילדה". 
 

כשהסתיימה ההצגה הונחו בשירותים מספר עלונים של המרכז לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. כל העובדים והמתנדבים שם עושים מלאכת קודש – בהקשבה ובליווי של המתלוננים/ות – ומצאתי לנכון לנצל את הפלטפורמה הזאת לציין את מספר הטלפון של המרכז הזה: 1202 
 

הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.