מצוידת בחברתי הטובה ושותפתי הנצחית לטיול בתאילנד (מהימים הטובים בהם עוד ראינו עולם), לקחתי את הרכב ונסעתי אל פרדס חנה, מדמיינת שבפועל אני טסה לחו"ל. השילוט בתאילנדית בכניסה למתחם והעיצוב הפסטורלי עשו את שלהם, ותוך דקות ספורות נשאבתי אל תוך האווירה. "מרגיש פה כמו בפאי" ציינה חברתי הטובה, ואני יכולתי לגמרי לראות את הדמיון. חולפות על פני גינת הירק התאילנדית, בעוד רגלינו מתקתקות על שביל העץ הרחב, נשמנו פנימה את ריחות המזרח וחיכינו בקוצר רוח להתיישב בשולחן. "המחתרת התאילנדית" היא הדבר הכי פחות אפלולי שנתקלתי בו לאחרונה, סיכמתי בנוח ביני לבין עצמי, בזמן שהתיישבתי תחת נורות הזכוכית הקטנטנות, ועציץ קטן נח לו על יד השולחן.
"יש עכשיו HAPPY HOUR" הכריזה המלצרית בצורה חגיגית, בעודה מניחה תפריטים על השולחן, ואני כחכחתי בצהלה בגרון כשהתחלתי במלאכת בחירת המנות. לשמחתי היה סקשן שלם שהוגדר לצמחונים, שחסך לי התלבטות ועבודת מחקר עמוקה. לבסוף הזמנתי פאד תאי מסורתי וגם מנת קארי עם אזהרת מסע – לא מיועד לרגישים לחריף. "קטן עלינו" חשבתי לעצמי בשלווה, אם את תאילנד עברנו, נעבור גם את זה. בעוד חברתי ואני ממתינות למנות, הגיעו שני קוקטיילים צבעוניים לשולחן. משקה אננס (מורכב מג'ין, שרטרז ליים ותאי בזיל) ומנגו (מכיל טקילה, קמפרי, מנגו ליים ופסיפלורה). עם כמה ש"שרטרז ליים" היה נשמע לי מפתה, בעיקר הימרתי פה על כל הבחירות, ובאופן מפתיע – זה עבד. שילוב הטעמים החמוצים-מתוקים לצד המרירות המעודנת של הקמפרי-פסיפלורה העלו לנו מיד את מצב הרוח, וגם את התיאבון. עד שהגיעו המנות לשולחן כבר התחברנו לטבע ולמוזיקה ברקע, והרגשנו ממש בחופשה אמיתית.
"האמת שהכל התחיל מדוכן קטן ברחוב", הודה יואב, הבעלים של המסעדה, כשנגשתי למלאכת התחקור על המקום. "מכרנו רק פאד תאי ובננה לוטי כאן במועצה, וגילינו שיש לזה לא מעט ביקוש. התורים היו ארוכים, ממש בלתי נגמרים, כשבערב אחד יכולנו למכור גם 300 מנות". יואב הביט בי בסיפוק, ומיד המשיך: "אין הרבה מסעדות תאילנדיות באזור, ובסופו של דבר החלטנו שהגיע הזמן לקחת את זה צעד אחד קדימה, ולפתוח מסעדה".
שמחה על החלטתם לקחתי ביס נוסף מן המנה שהגיעה זה עתה. הטופו התאילנדי אינו מתנצל, ומוגש רך וצלוי בדיוק כמו במזרח הרחוק. הקארי סמיך במידה הנכונה ובתאילנד היו צוחקים אם היית קורא לו חריף. "זה נכון", הסכים איתי יואב. "החך הישראלית רגילה לטעמים מאוד מסוימים, ולא תמיד ישראלים מוכנים לצאת מהקופסה. המחתרת שלנו בוחרת בכל זאת ללכת על הטעמים המקוריים, ואנחנו מכינים בעצמנו כל מה שאפשר. מגדלים את הירקות, יוצרים את חומרי הגלם וגם מייבאים, במטרה להשאיר את הטעם האותנטי כמה שניתן". וזה עובד להם. הטופו רך ונימוח גם במנת הפאד תאי, ואין בו אף זכר לגרסה המתורבתת שיצרו לו בישראל. שום מתיקות מוגזמת או מונסודיום גלוטמט, רק מליחות מעודנת וטעם מעט מעושן. "את המנה הזאת מבשלים בצורה מיוחדת, כך שאדי הטיגון חוזרים אל תוך המנה. כך ארומת הטעמים נשמרת ויוצא ממנה ניחוח עשיר במיוחד". יואב מדבר על האוכל שלו כאילו היה זה תינוק, והוא שומר על ייחודיות המסעדה שלו מכל משמר. "השאלה שלי היא מה קורה כשמגיעים ילדים, שלא מורגלים לטעמים השונים וגם לא בהכרח מוכנים לנסות?" יואב מחייך, ומשיב בטון מתורגל "אורז תאילנדי חלק זה משהו שכל הילדים אוהבים, וגם אטריות. אם אפשר גם נוציא את החריפות מהמנה, אבל עם הקהל הבוגר יותר אנחנו לא מתפשרים, כי בסופו של יום אני מציע פה חוויה קולינרית אחרת, והרווח הוא כולו של הסועד".
מהחוויה ב"מחתרת התאילנדית" ללא ספק יצאתי בתחושה מורווחת במיוחד. ה"בננה לוטי" הנהדרת סגרה עבורי את הפינה כשהזכירה לי את המאנץ' הלילי הקבוע, אחרי עוד מסיבה או בילוי בבנגקוק הרחוקה. מצופה בקוקוס קלוי ושברי בוטנים וממולאת למשעי בחלב מרוכז, ה"בננה לוטי" העלתה בי חיוך רחב לצל הגעגוע והכמיהה לטיול הבא. עד אז, מזל שיש את המחתרת, חשבתי לעצמי בחצי נחמה. מפלט מנחם בניחוח תאילנדי, ובטעמים מעודנים של אוריינטליות טהורה.
עליתי על הטיסה לכיוון חזור ונחתתי שוב בבית כעבור רבע שעה, מפנטזת כבר על הביקור הבא במחתרת. "מזל שאכלנו הרבה", סיכמה חברתי היקרה, "זה היה כל כך טוב שצריך קצת זמן לעכל". "המחתרת התאילנדית" קיימת רק שנתיים, ואנו רוצים שהיא תמשיך לעוד שנים רבות וארוכות. לכו לבקר שם, תטעמו מהאותנטיות של המקום. תסעדו ותבלו והכי חשוב שתזכרו, #מונופול_זה_לא_משחק_ילדים.
המחתרת התאילנדית
איפה: הגנה 5, פרדס חנה כרכור
מתי: שני עד חמישי מ 12:00 עד 21:00, שישי מ 12:00 עד 15:00
מטבח: תאילנדי אסלי
מוטו: אוריינטליים נהנים יותר
טלפון להזמנות: 051-202-0590