החצר האחורית של האופרה

ערב חד פעמי באופרה

ביום חמישי האחרון הגיע הרכב החצר האחורית לבית האופרה, ממש לא החצר האחורית שלהם. מי אלה החצר האחורית? למי שלא מכיר, מדובר בסופר גרופ ישראלי שמורכב מארבעה חברים. את כל הטקסטים כתב יענקלה רוטבליט, שאותו באמת אין צורך להציג. הוא אגדה חיה שהשירים שלו מלווים אותנו משנות השישים (שיר לשלום, דרכנו, דברים שרציתי לומר, חוזה לך ברח ועוד רבים אחרים, שלא נדבר על תקליטים שלמים להם כתב את המילים כמו 'באה מאהבה' של יהודית רביץ). לצד אלה יש לו קריירת סולו שכוללת חמישה אלבומים, בהם בולטת במיוחד רוח המחאה. אם מישהו חושב שבגיל 71 הוא מתרכך, הפרויקט של החצר האחורית מוכיח שבדיוק ההיפך הוא הנכון. מדינתנו היא מעין בלתי נדלה של השראה בתחום הזה. החצר האחורית באולם המשכן לאומנויות הבמה. צילום: יוסי צבקר

החברים

החצר האחורית הם: הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט, ושלושה מוזיקאים: תומר יוסף – זמר בלהקת "בלקן ביט בוקס"; איתמר ציגלר – נגן גיטרה וגיטרה בס, חבר להקת "בלקן ביט בוקס" והרכבים נוספים; גדי רונן – פסנתרן, חבר בלהקות "1:1" ו"דבק". יחד הם אחראים על הלחנים של 14 שירי האלבום 'החצר האחורית' שיצא ב- 2013 בעזרת הדסטארט - פלטפורמה שמאפשרת לאומנים לגייס כסף מהקהל. התוצאה הייתה אלבום שזכה לביקורות מצוינות וגם להיטים ברדיו, ביניהם "הסיפור הגדול" (שמוסיקלית קצת מזכיר לי את "הליקופטר" של שלום חנוך מתוך האלבום הג'אז/בלוז המעולה שלו "ערב ערב" מ- 1997), כנראה השיר הטוב באלבום, מעין סיכום תולדותינו באזור, "אחד משלנו" ו"מענה קולי." האלבום שילב כל מיני סגנונות: פולק, ראפ, רגיי ועוד. מבולבלים? רק התחלנו. יענקל'ה רוטבליט בגיל 71 עדיין בועט ונותן בראש

ההופעה

אם מה שהיה עד עכשיו לא היה מספיק מגוון בשבילכם, הגיעה ההופעה ביום חמישי וטרפה עוד יותר את הקלפים. איך ההרכב שכל כולו רוח מחאה צעירה ורעננה (כן, גם עם מנהיג בן 71), שרגיל להופיע בבארים (כפי שציין רוטבליט בהופעה) יסתדר בבית האופרה? בקלות רבה מסתבר. לשירים של האלבום הראשון נוספה גם יצירה מקורית של שלושה חלקים של נדב ויקינסקי למשורר, תזמורת ומקהלת נערות (מקהלת בת שיר הנהדרת מחיפה). היצירה הזאת הייתה שזורה בין שירי החצר האחורית והוצגה כמו אופרה כשמילותיה מוצגות במסכים. את היצירה ואת שירי החצר האחורית ליוותה תזמורת המהפכה בעיבודים תזמורתיים מעולים. היצירה בעלת שלושת החלקים הבליטה את השילוב בין צד המחאה של רוטבליט לעומת הצד שהביא לו להיטים שהם נכס צאן ברזל במוסיקה הישראלית, כששילבה כמה מהשירים האלה ביצירה עצמה, ביניהם "רואים רחוק, רואים שקוף", 'אימא אדמה' ו'סוף לסיפור'. העיבודים התזמורתיים עבדו מצוין גם עם שירי החצר האחורית, הראשון שבהם "הסיפור הגדול." צילום: יוסי צבקר

הקהל

ערבים כאלה פונים לכל הקהלים. מצד אחד הקהל ה"טבעי" של ההרכב הוא אולי צעיר יותר והקהל שהגיע לשמוע את התזמורת ושגדל בעיקר על רוטבליט היה ברובו מבוגר ומעונב יותר. לעיתים יש מתח מסוים בקהל שלא יודע ממש איך להגיב בשירים היותר מקפיצים בהופעה. האם מותר להשתולל או צריך להיענות לחוקי המקום ולשבת ולא להסתיר לאנשים מאחורה? כמה שירים לתוך הערב רוטבליט נתן לקהל "רשות" להשתולל, אבל רק בהדרן שבא אחרי דקות ארוכות של מחיאות כפיים, הקהל הרשה לעצמו להתפרק עם ביצוע שני בערב של "אחד משלנו." בנוסף לשירים מהאלבום הראשון של הלהקה והיצירה שנכתבה במיוחד לערב זה, בוצע גם הסינגל הראשון מתוך האלבום השני שבדרך, "ים המוות", שיר מחאה מהדהד על ים המלח ההולך וגווע לנגד עינינו. ים המוות עם תזמורת המהפכה:

לשרוק בחושך

השיר שסגר את הערב (לפני ההדרן) היה החידוש לשיר של אריק איינשטיין (מילים של רוטבליט) "לשרוק בחושך" מתוך האלבום "בדשא אצל אביגדור" משנת 1971 של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, אלבום שהמילים של רוב שיריו הם של רוטבליט. השיר בוצע לראשונה על ידי הלהקה ב- 2014 במלאת 30 יום למותו של איינשטיין והוא יצא כסינגל ב- 2014. כיאה לאולם אופרה, הסאונד בהופעה היה מושלם והערב הותיר טעם של עוד לשילובים של רוק/פופ עם תזמורת ובמהלך כל הערב עברה לי בראש פנטזיה לשמוע את האלבום "רדיו בלה בלה" של חברים של נטשה עם תזמורת.

להקליט ולנצור

הקהל יצא מהאולם בהחלט בהרגשה שחווה ערב חד פעמי ודווקא על הנקודה הזאת אני רוצה להתעכב. ברור שזה ערב שהתכוננו אליו שבועות, אם לא חודשים רבים. אני מקווה מאוד שהוא הוקלט כי מאוד חבל אם הוא יישאר חד פעמי ומי שיוכל ליהנות ממנו הם רק האנשים שהיו באולם. אנחנו חיים בעידן שבו לא קל לאומנים להתפרנס וליהנות כספית מפרי עבודתם. הדרך העיקרית היא ההופעות, אבל בשנים האחרונות כמה אומנים בעולם החלו למנף את האפשרות הזאת והחלו להקליט את ההופעות ולמכור אותן, בין אם אונליין ובין אם בהזמנה פיסית של דיסק הופעה מהאתר הרשמי. רשימה חלקית של אומנים שעשו את זה: מרק נופלר (דייר סטרייטס), פרל ג'אם, ברוס ספרינגסטין ורובי וויליאמס. מדובר בתופעה שכולם מרוויחים ממנה: האומנים עצמם כמובן, אבל גם הקהל שיכול ליהנות שוב מההופעות, בהן היה ולא פחות מזה, הקהל שלא זכה להגיע להופעות ורוצה לשמוע אותן. עבור אומנים שמשנים את רשימת השירים שלהם כל ערב בכלל מדובר בחגיגה, כי אז הקהל קונה יותר הקלטות של הופעות בזכות הגיוון. ערב כמו שהיה בחמישי בבניין האופרה יהיה ממש פשע אם יעלם לו בזיכרון של מי שהיה שם בלבד. במקרה הזה, גם כל מי שהיה שותף על הבמה וגם הקהל, זכאי ליהנות לשמוע שוב את ההופעה. אם ההופעה הספציפית הזאת לא הוקלטה, אני מקווה שבכל זאת יהיו ערבים דומים בהמשך ושגם ההופעות ה"רגילות" של ההרכב יוקלטו. באמת שהיה מדהים. מנצח: רועי אופנהיים מנהלים אמנותיים: זהר שרון ורועי אופנהיים החצר האחורית: יענקל'ה רוטבליט, כתיבה  תומר יוסף, שירה ותופים איתמר צינגלר, שירה וגיטרה שירה ובס גדי רונן, שירה, קלידים וגיטרה רון בונקר, גיטרות מעבדים: אמיר לקנר, זהר שרון, יהונתן שנקר, מיכאל זלטנרייך, ורוני רשף