אדמה דקה

איפה אותה אהבה מגוללת בחול?

למעשה הסימבול של בחירת המחזאי ב"בית הבובות" כהצגת ההתייחסות של הדמות הנשית שלו הוא נקודת המוצא של "אדמה דקה". נורה, כגיבורתו של איבסן, רוצה להשתחרר מעול הדיכוי של העולם שנכפה עליה, מעול השליטה הגברית בחייה – והיא גם הביטוי של השחקנית המשתוקקת במחזהו של יהושע סובל להתנתק מכל החבלים שלפתו אותה.

כאמור "אדמה דקה" העולה בימים אלו בתיאטרון תמונע היא סוג של תמונת מסגרת. אלגוריה לנפילת עמודי תווך ממלכתיים באמצעות עיסוק של משבר נישואין, התפוררות הזוגיות והמרחק הפיזי והנפשי שחוות הדמויות. הררי מזוודות מוטלים על בימת ההאנגר, כמו ממחישים באופן נואש את האוקיינוס הניצב לפני הזוג, כמו מבקשים לדמות את התהום הנפערת לרגליהם. וזה לא שהם לא ידעו ימים יפים יותר: היא שחקנית והוא מהנדס נשק שמצוי בקצה העולם, מנסה לשווק את מיזם תוכנת הטילים שפיתח.

הגיבור הוא המכשיר הסלולרי

סובול ולצידו הבמאית אלמה וייך חושן העניקו לשחקנים שלהם נפח אישיותי ומנעד רגשי בלתי נדלים. הם ציידו אותם בשלל האלמנטים של מודעות עצמית, יכולת הכלה, אמפטיה מידתית ובעיקר אינטליגנציה גבוהה. הם ידעו להעניק לנו את רגעי חסד התשוקה שלהטה בהם פעם, אך מנגנון הזמן שחק עד דק.

הגיבור האמיתי של ההצגה הוא מכשיר הסלולרי, באמצעותו הוא מתווך בין בני הזוג המצויים בקטבים שונים – גיאוגרפיים ותודעתיים. השיחות הטרנס-אטלנטיות המתרחשות על בסיס תכוף רק בוצעים נתח נוסף בקירבה שאיפיינה אותם, ומעמיקים את רוחב יריעת הזרות.

השחקנים

מרינה שויף ואברהם הורוביץ כמו נעים באטמוספירות שונות. היא בעולמה המסוגר והוא במחוזותיו המדומיינים, כשנקודת החיבור היחידה של התקשורת הטכנולוגית מעבירה להם אינפורמציה. ובזה לא די, שכן הם כמהים וצמאים גם למחוות אחרות. אט אט שויף והורוביץ מאבדים גם את השפה הייחודית להם. ואין מדובר במלל התחבירי בעיקר, אלא גם ובפירוש בקריצות העין האופייניות, בליטופים הרכים שמסמנים את המגע, ובדקויות הרבות. סובול ווייך חושן מעמידים אותם על בלימה, על קרקע לא בטוחה, ולפיכך אותה "אדמה דקה" היא מהות האינטראקציה שנסללה עבורם.

הורוביץ בחזותו המרשימה ובקולו הסמכותי מנסה לזכות בליבה של אהובתו. הוא מעניין אותה בהרפתקאותיו העסקיות, אך זה נופל על אוזניים ערלות. שויף כל כולה עונג צרוף, ביה"ס למשחק של מימיקות. היא יודעת כי סיפוריו של בעלה הם במקרה הטוב פלופ ובמקרה העגום פנטזיה מוחלטת של איש שהחמיץ את ההזדמנות.

שויף מנסה לקחת מהחיים את המיטב, וכל הזדמנות הנקרית בדרכה היא אלומת אור לשגשוג ולתהילה. במובן מסויים שויף היא האנטיתזה למכלול הכאוב של בן זוגה, והמרד שלה, קריאת התיגר שהיא נלחמת בעבורה, הם ההיחלצות מהגורל הדומה.

סובול אוהב את הדמויות שיצר, והשעה בה הן משוטטות על הבמה הקטנה, בחיפוש אחר דבר מה מוחשי וחמקמק כאחד, יגרום גם לכם לחוש אהבה כלפיהם.
 

מחזה מאת: יהושע סובול

בימוי: אלמה וייך-חושן

מוסיקה: אורי אפרת

שחקנים: אברום הורוביץ, מרינה שויף