שי צברי, ביקורת הופעה

בפעם הראשונה שראיתי את התופעה הזאת שנקראת שי צברי, זה היה לפני שנה באמפי שוני. באותה הופעה, חוץ מהיותו זמר הליווי של ברי סחרוף, צברי שימש גם בעיקר בתפקיד מתאם ההתלהבות בקהל ובשטחי האמפי בכלל. אני מודה שגם אותי זה איך שהוא הזיז והניע בצורה לא מוכרת. משהו בתנועות ידיו של צברי, גרמו אז לקהל לנוע ולזוז עמו וגם אחריו, כיוון שנראה שאותו קהל החליט לבוא גם להופעת ההשקה החגיגית שהיתה אתמול (04/02/15) בבארבי בתל אביב.

אחרית הימים

ההופעה התחילה בקטע אינסטרומנטאלי איכותי ביותר של "נבחרת הגרוב של המזרח התיכון" (אסף תלמודי, איתמר ציגלר, גרשון וייסרפירר, איל תלמודי והוד מושונוב) - חבורה של מוזיקאים מוכשרים ברמות, שכבר בשלב הזה היה ברור שהם הולכים להוות חלק יקר וחשוב מאוד מהאירוע הזה. וכשצברי עולה אחריהם נדמה שהנה הגיע ראש הקנוניה שכולנו חיכינו לו. מרגש לראות איך הנבחרת חולקת לו כבוד ואהבה ואיך שהוא מצדו מיד פותח את פיו ומעביר אותה הלאה בתשוקה בוערת לקהל הצמא. והאווירה שנוצרת בלופ הזה דומה יתכן למה שמחכה לנו באחרית הימים, וכאן הכוונה היא לא רק לגיוון והצבעוניות של הקהל, אלא גם ובעיקר לחיבור שנוצר ביניהם ומופנה בזרימה מעגלית בחזרה אל הבמה. נראה שצברי עצמו מודע כל הזמן לכל מה שקורה סביבו, אך כשהוא פונה בדברים אל הקהל, הוא מודה שאין לו מה לומר חוץ מ"תודה". והתודה הזאת שמרה על חוק שימור האנרגיה במשך כל המופע. גם כשעלו ובאו בזה אחר זה תומר יוסף ועוזי רמירז היה אפשר להרגיש את הגליק שנוצר, ברגעי הרגייאי שסחפו את כולם עם "אל תטוסי נמוך מידי" ועם החשמלית של רמירז, שהזרימה סאונד ואן אלני מצמרר. בכלל, הגבול בין הז'אנרים היה מטושטש עד כבלתי מורגש, וזה נמשך גם כשסחרוף עלה. וברי, כמו ברי, ידע לתת מקום פנוי לכוח הקבוצה שנוצר בין הבמה לקהל ועם זאת לתת מעצמו ומגיטרתו את החן והיופי, ששמורים רק לברוני הרוק בארץ. עם הלחן המעולה שלו למילים של יהודה עמיחי וקולות הרקע הנמוכים ב "לווי אותי", נתן לצברי יכולת להמריא עם כולם לפנימיות תהומית.

מוסיקה מחברת

ככה זה שטקסטים של אברהם חלפי ,אבן גבירול, סעדיה הגאון ,אהובה עוזרי ועוד משוררים ופייטנים, נפגשים עם ניחוח הסול-בלוז-מזרחי-רוקי הזה, שיחד עם הקול המיוחד של צברי, בראו משהו שלא נשמע כאן מעולם. בין עכשיו לפעם, בין חשמל לעמך, בין גרוב לרוק. הקלישאה ש"מוזיקה מחברת", מתגשמת מול העיניים במציאות נטולת סטראוטיפים. כך ניפץ, הילד ישיבה לשעבר הזה, את כל חומות הברזל שהיו שם ושיש לכל אחד מאתנו בלב. הערב הוא ערב של קונצנזוס מוזיקאלי, העיבודים מושקעים והאלתורים חופשיים ומדודים כאחד. האחים תלמודי וניר מנצור ליוו בקלילות את הקהל ששר "קשה בלילה", כשכלי הנשיפה מלטפים מרחוק. "שלום לך דודי" התיך את כולם לחיבור אחד ומיוחד ובסוף "תפילת הדרך" יצרה המשכיות טבעית לחיים הרגילים שבחוץ. ציון במדד ויטרינה: 9.0 (ולקהל אני נותן ציון 10)