רק עוד יום אחד

ימי נצח מדומים

דודה רוזה היא אישה קשישה יוצאת דופן המתנדבת במחלקת ילדים בבית-חולים. אוסקר הוא ילד קטן שמצב בריאותו הולך ומידרדר. רק דודה רוזה מצליחה להתנהג מולו בטבעיות, בכנות ובהומור בדרכים מפתיעות ומחוצפות. בין השניים נוצר קשר עמוק. היא מציעה לו שיכתוב כל יום מכתב לאלוהים ומספרת לו את "אגדת 12 הימים", שעל פיה כל יום שווה מספר שנים, וכך גורמת לו לתודעת ימים ארוכים. 

אריק שמיט הוא המחזאי של "אוסקר ודודה רוזה", שהוצג בתיאטרון הבימה לפני כעשור. הצגת יחיד של ליא קניג, שבמשך שעה וחצי ריתקה והיפנטה את הקהל, הדמיעה אותו, הפיחה בו אופטימיות קלה אך מהר מאד המציאות טפחה על פניה. זוהי חווייה מטלטלת שעד היום נצורה בי.

כשקראתי בנשימה עצורה את ספרה של קריסטין הרמל "רק עוד יום אחד", לא יכולתי שלא לחזור אחורה בזמן אל "אוסקר" המנוחם בזרועותיה של "רוזה". את מקומה של דודה רוזה החליפה ג'יל קופר, אחות במחלקה האונקולוגית לילדים באטלנטה, ואילו לנעליו של אוסקר נכנסו שלושה נערים חולי סרטן, שימיהם ספורים : קייטלין, פרנקי ולוגאן. היא סועדת אותם, משמשת עבורם כתף תומכת, ונוסכת בהם תקווה, חרף צלו של המוות האורב בפתח. נפשה נקשרה במיוחד בנפשו של לוגאן, ילד-נער שגורלו התעמר בו בכל מובן אפשרי, משפחתו הביולוגית נטשה אותו, משפחת האומנה שלו הפנתה לו עורף בימי מחלתו. ג'יל היא המזור לנשמתו.

"אי הוודאות היא הדבר הגרוע מכל. אלף פעמים ראיתי את זה... ובכל הרגעים האלו, שבהם השתדלתי שלא לטבוע בדמעות של אחרים, מעולם לא העזתי לדמיין את עצמי בנעליהם של הורה או ילד הממתינים למילה שביכולתה להפוך את הקערה על פיה. כי אילו דמיינתי, אולי הייתי מתפרקת. ולאחות אסור להתפרק, לא כשתפקידה לשמור ככל האפשר על שלמותם של ילדים"

לרכישת הספר החדש 'רק עוד יום אחד' במחיר השקה מיוחד, לחצו כאן >>

כאבי הראש התכופים עימם היא מתמודדת מאלצים את ג'יל להיבדק, כשהדיאגנוזה אינה מותירה מקום לספק : מחלת הסרטן מקננת במוחה. גם היא במוקדם מאד אמורה להתווסף לסטטיסטיקה של מי שמדע הרפואה הרים ידו בהכנעה אל מול גרורותיה האלימות של מחלתה. חודשים או שמא שבועות נותרו לה... עם האבחנה מעוררת הפלצות הזאת היא אמורה לשוב לעבודתה, לעטות מסכה על פניה, ולשדר עסקים כרגיל. למזלה, לוגאן מבחין במצוקתה, וכשהיא מבשרת לו את גורלה הצפוי, הוא לוחש לה סוד כמוס : ברחבת בית החולים, מבלי שיבחינו בו באופן מיוחד, שתול עץ. תמים למראה, אולם סגולותיו הן בכך שהוא מגשים משאלה. למען הדיוק, יכולתו להעמיד לרשות חולים סופניים יום נוסף. הווה אומר, הם מבקשים לחוות את היום הספציפי בו יבחרו, ובאופן מיסטי סדר הדברים הקוסמי יחזור למסלולו פעם אחר פעם. אותן התרחשויות, אותן פגישות, אותם ריגושים, שוב ושוב ושוב, כשאך ורק אנשי הסוד הם בעלי הכוח לשנות את הקצוות הפרומים, ולהביא לאיזון רצוי את מסלולי הבחירה "האקראיים". זהו למעשה כתב חידה נדיר הידוע למתי מעט, וג'יל נבחרה להיכלל בו...

לרכישת הספר החדש 'רק עוד יום אחד' במחיר השקה מיוחד, לחצו כאן >>

נרעשת מהגילוי, גיבורת הספר מחליטה כי ימי החסד שהוענקו לה ישמשו עבורה תיקון. היא תעלה על מסלולם את יחסיה המקרטעים עם אביה, תנסה להציל עובר אורח הנקרה בדרכה, תהיה אוזן קשבת לחברה קרובה לה כשתעזור לה לשקם את נישואיה הכושלים, ובדרך לא דרך "תיתקל" בגבר מסתורי ומצודד, שבכל אחד מן "הימים הנוספים" טורח להבחין בה, ולרצות בקרבתה.

"הרי לא יכולתי להפסיק לאהוב אותך גם אילו ניסיתי", הוא משיב. "ועכשיו בואי נלך לפגוש את קייטלין", והחיוך שלו מהמם, ופתאום נעלמת כבידת כדור הארץ, ויחד אנחנו מרחפים מעלה לעבר השמש, לתוך אורם של מיליון ימי עתיד נפלא"

220 עמודים של מערבולת רגשית. תקווה השזורה במפח נפש, התרוממות רוח הנחבטת בקרקע של גילוי מייסר, מילים המכילות כמוסות של הצהרת כוונות טהורה לצד אפיזודות של הבטחות סרק. כתיבתה של קריסטין הרמל קולחת, וכל דפדוף בדף נוסף – שלא לומר "יום נוסף" – הוא סחרור עוצמתי של תהיות פילוסופיות החבויות בנפש של נערים רכים שלמרבה הצער לא יזכו להתבגר כרונולוגית, אולם גורלם הועיד להם התבגרות מואצת. ולצידם, כמו פיה המחוללת בשרביט הקסמים שלה , מזדקרות דמותה ויופייה הרוחני הבלתי נדלה של ג'יל, שבמובן מסויים עדיין מגששת אחר הילדה שבתוכה.