רעב שיכול להרוג: על הפרעות אכילה, אנורקסיה ודרכי טיפול

למרבה הצער להפרעות אכילה השפעות רגשיות ופיזיולוגיות חמורות ומשמעותיות, ובמקרים רבים הן עשויות להשתלט על כל היבטי החיים של האדם המתמודד עמן. בכתבה הבאה נבין מה הם הסוגים המרכזיים, איך מזהים התפתחות של הפרעת אכילה ואילו דרכי הטיפול קיימות? 

מהי הפרעת אכילה?

הפרעות אכילה הן קבוצה של הפרעות פסיכולוגיות המאופיינות בהרגלי אכילה בלתי בריאים, אובססיביים או בלתי מווסתים. הן כוללות סימפטומים רגשיים ופיזיים המשתנים בין הפרעה להפרעה, למשל באנורקסיה נראה דפוס של הרעבה עצמית ואילו בבולימיה דווקא דפוס של התקפי זלילה והקאות. הפרעת אכילה יכולה להיות קשורה לירידה או לעלייה דרסטית במשקל, אך לעיתים מתבטאת בפיתוח הרגלי אכילה נוקשים או בהתעמלות אובססיבית. 

באופן כללי, ניתן להגיד כי אנשים הסובלים מהפרעת אכילה נוטים להתנהג באופן מסוגר יותר, להימנע מפעילויות מסוימות ולסבול ממצב-רוח ירוד. אין זה אומר שכל אדם מסוגר סובל מהפרעת אכילה כמובן, אך במצבים של הפרעת אכילה פעילה לעיתים קרובות נראה סימנים אלו. 

הפרעות אכילה נפוצות בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות בשנות ה-20 לחייהן, אך גם גברים ואנשים מבוגרים יותר עשויים לפתח הפרעת אכילה. קיימים גורמי סיכון רבים שעשויים להגביר את הסיכוי לסבול מהפרעת אכילה ביניהם מאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם ונטיות אובססיביות, רקע משפחתי של הפרעות אכילה, חרדה או דיכאון, גורמים תרבותיים כמו אידיאל יופי שמוגדר על ידי משקל, וגורמים ביולוגיים והורמונליים שקשורים לתיאבון ורעב. גם משברי חיים כמו פרידה או אובדן עשויים להגביר את הסיכוי לסבול מהפרעת אכילה. 

הפרעות האכילה הנפוצות ביותר

אנורקסיה נרבוזה – הפרעת אכילה המתאפיינת באובססיה קיצונית כלפי ירידה במשקל או התעמלות, הרעבה עצמית ודימוי גוף מעוות. סימנים מזהים לאנורקסיה יכולים להיות הרגלי אכילה נוקשים ואובססיביים, הימנעות מאכילה בציבור ונסיגה מהחיים החברתיים. אנורקסיה נמצאה קשורה למאפיינים אישיותיים כמו פרפקציוניזם, ולהפרעות פסיכולוגיות אחרות כמו דיכאון, והיא ההפרעה הנפשית בה שיעור המוות הגבוה ביותר. לצד תסמינים נפשיים, אנורקסיה עשויה לגרום להפרעות קרדיולוגיות, הפרעות הורמונליות (שמובילות בקרב נשים להפסקת הווסת), שיעור יתר בגוף, נשירת שיער הראש ועוד. 

בולימיה נרבוזה – הפרעת אכילה המתאפיינת בדפוס מעגלי של התקפי זלילה והקאות. סימנים מזהים לבולימיה יכולים להיות תנודות תדירות במשקל, שימוש תכוף בשירותים והימנעות מאירועים חברתיים.  הסובלים מבולימיה בדרך כלל מייצרים את ההקאות בעצמם, אך לעיתים משתמשים גם בחומרים משלשלים, או בהתנהגויות פיצוי שלא כוללות הקאה, כמו צום או התעמלות מופרזת. כמו כן, המתמודדים עם ההפרעה נוטים לסבול גם מחרדה, דיכאון והערכה עצמית נמוכה. בולימיה היא קשה לזיהוי מפני שלא תמיד תתאפיין בשינויים במשקל ומפני שהמתמודדים עמה נוהגים לשמור על הרגלי האכילה שלהם בסוד.

הפרעת התקפי זלילה (binge eating disorder) – הפרעת אכילה המתאפיינת באפיזודות חוזרות של אכילה מוגזמת, ללא התנהגויות פיצוי שנועדו להוביל לירידה במשקל. כתוצאה מכך, רבים מהסובלים מהפרעת התקפי זלילה יהיו בעלי משקל עודף. אנשים הסובלים מהפרעת התקפי זלילה נוטים לאכול בקצב מהיר יותר מהרגיל, ובהתקף הם לא מפסיקים לאכול עד שמהם רגישים חוסר נוחות של ממש. סימן מזהה יהיה כי לעיתים קרובות הם יעדיפו לאכול לבד מתוך בושה לגבי הרגלי האכילה שלהם. חשוב להגיד כי רבים מאיתנו חוו או יחוו התקף זלילה חד פעמי אך כדי להיחשב להפרעה, התקפי האכילה צריכים להתרחש בתדירות של פעמיים בשבוע לפחות, למשך 6 חודשים.

לעיתים סימנים עדינים יותר עשויים להעיד על קיומה של הפרעת אכילה, כמו למשל ספירה קפדנית של כמות המזון שנאכלת (לדוגמה, בדיוק 10 ענבים), נוקשות סביב שעות האכילה, עניין מוגבר בדברים שאנשים אחרים אוכלים ובחינה קפדנית של תוויות הערכים התזונתיים המודבקות על מוצרים. בתרבות בה אנו חיים כיום, המקדשת ספורט ותזונה בריאה, זה עשוי להיות קשה להבדיל בין דיאטה נקודתית לבין הפרעת אכילה. אך אם הדיאטה ״משתלטת״ על חייו של האדם, כך שהוא מתכנן ארוחות ימים מראש, חש אשמה וחרדה כשהוא חורג מהתפריט, תולה בדיאטה את ההערכה העצמית שלו ואוכל רק על פי חוקים נוקשים מאוד, יתכן שמדובר בהפרעה הדורשת טיפול. 

דרכי טיפול

טיפול בהפרעת אכילה אינו פשוט. על אף שלמתבונן מהצד זה יכול להיות ברור שיש צורך בטיפול, פעמים רבות מי שסובל מהפרעת אכילה לא ירצה להודות בכך. לכן, אם מישהו שקרוב אליכם סובל מהפרעת אכילה, ייתכן שהעזרה הראשונה שתוכלו להציע היא סיוע בהבנה שיש בעיה המצריכה טיפול. מדובר בתהליך ארוך ולעיתים מתסכל הדורש רגישות רבה, תמיכה ועידוד מהסביבה.

באשר לטיפול עצמו, ישנן מספר גישות לטיפול פסיכולוגי בהפרעת אכילה, אשר תמיד מתקיים לצד ליווי רב-מקצועי של רופא/ת משפחה, דיאטן/ית קליני/ת וגורמים נוספים. לרוב, ניתן לטפל בהפרעת אכילה במסגרת שאינה אשפוזית, אך במצבים חמורים הנלווים בסכנת חיים יש צורך באשפוז ולעיתים גם בהזנה תוך-וורידית.

אחד הטיפולים הפסיכולוגיים הנפוצים להפרעות אכילה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), בו מתמקדים בשינוי דפוסי החשיבה שמנחים את הרגלי האכילה הנוקשים, תוך התייחסות למאפיינים אישיותיים שמתדלקים את ההפרעה כמו פרפקציוניזם והערכה עצמית נמוכה.

טיפול נפוץ אחר הוא טיפול פסיכודינמי, המתמקד במערכות היחסים ובדימוי העצמי של המטופל/ת. כאשר הסובלים מהפרעת האכילה הם ילדים צעירים ומתבגרים, הוא לרוב יכלול טיפול משפחתי, אשר שם דגש רב על הדינמיקה התוך-משפחתית, על יחסם של ההורים לילד המטופל ועל האופן בו הם יכולים לתמוך בו ביצירת דפוסי אכילה בריאים יותר. 

זכרו! תהליך ההחלמה מהפרעת אכילה עשוי להיות ארוך ומייגע, אך בעזרת טיפול מתאים ניתן להשיג הקלה משמעותית בסימפטומים, ולסייע לאדם לחזור לחיים מלאים, בריאים וחופשיים יותר – אל תהססו לפנות לטיפול!

בטיפולנט הוא אתר המציע מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד, לרבות אינדקס אנשי מקצוע, מאגר מאמרים והרצאות, כתבות לקהל הרחב ולקסיקון מושגים בתחומי הטיפול הנפשי. 

הכתבה הוכנה בשיתוף בטיפולנט

תמונה ראשית: Photo by Andres Ayrton from Pexels