ראיון עם: הגר לוי

הגר לוי היא זמרת רוק וסול ייחודית בנוף המקומי. לוי, שגדלה בבלגיה, מציגה ב-8 שירי אלבום הבכורה (שיצא באוקטובר 2015) מגוון השפעות בינלאומיות (טורי איימוס, פיונה אפל) לצד טקסטים מקוריים ואישיים-עד-העצם ושנונים. והסינגל הראשון -  HIGHWAY, זכה לתשומת לב בארץ ובחו"ל. ספרי לנו קצת על האלבום שיצא, איך גבשת את השירים? איך חווית את העשייה? האלבום הוא תולדה של מפגש ביני לבין המפיק המוסיקלי יונתן יעקובי, שהוא חבר ותיק שלאחר שהייה ארוכה בניו יורק חזר לארץ בדיוק כשסיימתי לימודים ברימון; היו לי שירים כתובים ו'מבושלים' יותר ופחות; מתוך הסינון שלנו היו שלושה שנראו לנו מספיק טובים ולכן תכננו לעבוד על EP. אבל, כשהתחלנו הכנות בפועל, pre-production יחד עם הבסיסט שלנו אברי בורוכוב, ולאחר מכן כשהתחלנו חזרות עם יונתן אלבלבק הגיטריסט ושחר חזיזה המתופף, כתבתי והפקנו יחד עוד 4 שירים ולכן החלטנו לבסוף להוציא אלבום. העשיה היתה מאד חשופה בשבילי ולקח לי זמן להתאושש מזה רגשית, כמובן שמאד צמחתי כבן אדם אבל גם צריך רגע לנוח מזה שהנפש שלך היתה בעצם בידיים של אנשים אחרים – מילים אישיות ומנגינות שיצאו ממך הפכו לעבודה ופרויקט והתגלגלו והלכו...אני עכשיו שוב אוספת את עצמי לתוך עצמי ונעים לי להשתבלל קצת. איך בחרת את נבחרת הנגנים שלך? הנגנים הנפלאים האלו הכירו אחד את השני, ואת יונתן ובעצם באלבום הזה היתה לכולנו הזדמנות לעבוד יחד כולם בפעם הראשונה. אני כמובן לגמרי newcomer יחסית אליהם; כל אחד מהם השתתף ויצר בעשרות פרויקטים. ובכל זאת אני גאה שהשירים שלי הפיחו בהם מפגש מיוחד והיה לנו מאד כיף. אני יודע שהרבה תוכנן עד אז, אבל את חושבת על האלבום השני? אני חושבת וכבר כותבת ואפילו מעבדת חלק מהשירים. בקרוב אני מקווה להיכנס לתהליך עבודה עליהם עם מפיק/מעבד/נגנים. איך בחרת לעשות גרסא של Minnie Riperton Reasons? למה לא שיר יותר מוכר? שאלה מצוינת, האמת היא שהתאהבתי בשיר הזה ונקשרתי אליו מאד. גיליתי אותו במקרה ביוטיוב כשהושמע בקפה "מסדה" בחיפה, מקום שאני קשורה אליו. אז אם כבר אמרתי פעמיים את השורש קש"ר בתשובה הזו, מה הקשר אתם שואלים, של השיר הזה, אליי. הטקסט שלו פשוט כבש אותי: “The reasons for my life are in a million faces". איזה משפט משוגע לפתוח בו שיר פאנק! פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי. כשהתקרבתי והאזנתי שוב, הבנתי שמדובר ביצירה גאונית. הדפסתי את המילים ותליתי בבית. לאחר שנתיים כשעבדנו על האלבום הבאתי אותו והחבר'ה התלהבו. העיבוד עליו הוא עבודה משותפת של הנגנים ואני גאה בו מאד. יש לך שפה, דרכון ויכולת, חשבת על לעשות את כל ההפקה של האלבום בבלגיה? האמת היא שלא חשבתי את האלבום הראשון ליצור שם, אבל כרגע אני לא פוסלת אופציה של ליצור את השני שם. אני מאד אוהבת את האנשים שיצא לי לעבוד עמם כאן, ואני קשורה סך הכל מאד למקום הזה. אולי כי לא גדלתי פה (הגעתי לכאן בכיתה י' מבלגיה) עדיין יש בי צד שרוצה להשתייך עוד ועוד. ולכן אני חושבת שיש עוד המון אנשים שהייתי שמחה לעבוד איתם כאן. אבל חו"ל לגמרי בתכניות, באיזושהי קונסטלציה. שאלה שתחשב לחלקינו "קלאסית", אבל למה פסנתר? כי זה הכלי היחיד שאני מנגנת עליו בצורה שוטפת. לשמחתי אמא שלי שמאד אוהבת את הכלי ובילדותה בחיפה לא יכלו לרכוש לה כזה, דאגה שיהיה לנו אחד בבית. והאמת שהחיבור שלי אליו ולמוסיקה היה מאד חזק מגיל צעיר – למזלי, הוא כיפר הרבה פעמים על עצלותי לשבת ולהתאמן...כך יצא שהוא מלווה אותי עד היום, במערכת יחסים של אהבה מורכבת. בואו נאמר שאנחנו מצפים הרבה האחד מהשניה, ולא תמיד מסופקים. זוגיות לכל דבר. אם כבר קלאסי, אז אילו אלבומים היית לוקחת איתך על אי בודד ? שאלה שמשתנה כל חודש! כרגע הייתי לוקחת את Let it Bleed של הסטונס, Out of Season של Beth Gibbons עם Rustin Man, Five Leaves Left של ניק דרייק, Station to Station של בואי, ויאללה, ...Pet Sounds, אני בתקופה של קלאסיקות באמת. ההפקה של Hectic מרשימה, והוא שיר מרומם ובולט באלבום, עד כמה את מאמינה ביכולת שלו להחשף? קודם כל טוב לשמוע ותודה. האמת שהשיר הזה הוא באמת שיר מוביל באלבום, ההפקה שלו היא פרי יצירה משותף ותוצאת עמל רב של הקפה של יונתן על העיבוד המצוין של הנגנים. הוא אכן השיר האהוב על הקהל בהופעות. הוא גם קבל ביקורת מפרגנת מאד באתר הבריטי Record Of The Day. אני מקווה שהוא יגיע ליותר אנשים גם בחו"ל עוד השנה. האזינו ל Hectic בהופעה חיה: את מופיעה המון, ומשלבת בין הופעה עם ובלי הלהקה, כאשר זה משאיר אותך לבד על הפסנתר, זאת בחירה או אילוץ? האמת שבימים אלו ממש אני עובדת על שתי אופציות נוספות – הופעת דואו עם פסנתר וגיטרה, והופעת טריו של פסנתר-בס-תופים. כמובן שלעוצמה של להקה, עבור האלבום הזה, אין ממש תחליף. יש הופעות שיש בהן רגעי קסם שיכולים לקרות רק על פסנתר עם שירה, בחלל קטן. רגעים של התמסרות מאד אינטימית. ויש רגעים של ריגוש שיכולים לקרות רק על הבמה עם הנגנים, בעיבודים הגדולים יותר. אני אוהבת סאונד גדול, ואני חושבת שהאלבום הבא גם יהיה כזה. אני בכלל מפנטזת על מקהלת גוספל בחלק מהשירים! האמת שיש כבר תקפידים כתובים. את חושבת שהתיוג alternative neo soul הולם אותך? תיוגים טיפה מלחיצים אותי כי אני חוששת שאולי אני לא מבינה עד הסוף את משמעות הז'אנריים (מבחינת ההתפתחות שלהם) כדי להגיד בפה מלא Alt Neo Soul. כשאני רוצה ללכת על בטוח אני אוהבת להגיד Pop כי המוסיקה שלי מבוססת שירים, עם מבנה של בית פזמון. אבל תכלס, בטח שאני מושפעת מ Neo Soul ואני אוהבת אותו כל כך; וגם Rock. העיקר שהחומר יהיה טוב ויגיע ממקום אמיתי, הגעתי למסקנה. כולנו מתחברים להרבה ז'אנרים שונים כי זה בסופו של דבר תלוי בדובר של היצירה, כלומר באמן. ולבסוף, מה היית מאחלת לעצמך לחצי שנה הקרובה ? כיף של שאלה. אני מאחלת לעצמי למצוא אי של שקט בתוך כל השאלות הגדולות על הצלחה, ופרנסה, והתקדמות – כל אותם דברים שמעסיקים אותנו בלי הרף בתור אמנים. אני מאחלת לעצמי ללכת בדרך טובה והדרגתית וגם להיות מופתעת לטובה מהצלחות קטנות וגם לגדולות לא אומר לא (פסטיבלים בחו"ל, שלום!). והעיקר להמשיך לעבוד כל הזמן, לשתף פעולה עם אמנים ויוצרים ולהתחיל לבשל את האלבום הבא.