חיפוש

קוראים לו מלך

המחזה החדש "קוראים לו מלך" המועלה בימים אלו בבית לסין מקלף את שכבת הצביעות, האטימות וההתעללות בחברה הקיבוצית. יוקי לביא צפה וביקר

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

"הוא הפחיד אותי. השם, המבטא הגלותי שלו, השואה שהוא הגיע ממנה, בני ברק, המכולת. הכל איים עלי" – כך במונולוג מתקרבן, כמעט משכנע בצדקנותו, התוודה אהרון בפני אשתו דבורה אודות היחס המחפיר אותו העניק ל"דוביד" שנים רבות קודם לכן בקיבוץ עלום השם. קשר השתיקה של אהרון וחבריו "יפי הבלורית והתואר" למעשה הנורא אותו עוללו מאיים להתנפץ עליהם, לנבור ולזהם את הפצע ממנו חשבו כי נרפאו די מזמן, אך תפנית בעלילה מאלצת אותם להתבונן בעוול הטרגי, פרי ידיהם נוטפות הדם, ולהתחקות שני עשורים אחורה, ליום בו פגשו "אותו" לראשונה. מחזה החדש של סביון ליברכט "קוראים לו מלך" המועלה בימים אלו ב"בית לסין" מבוסס על סיפורה "הקיבוץ" שהתפרסם בקובץ "מקום טוב ללילה", ובו היא מקלפת את שכבת הצביעות, האטימות וההתעללות בחברה הקיבוצית בהשראת רשמיה בו בתקופת שירותה הצבאי. מלך הוא קצין צעיר בצה"ל, שאומץ בידי זוג חברי קיבוץ בהיותו תינוק לאחר קטסטרופה שהתחוללה בין כתליו. יום אחד הוא חוזר לחופשה, ודורש במפגיע מאימו המאמצת שתספר לו את קורות חייו, ואת האמת הבלתי מטויחת על הוריו הביולוגים ונסיבות המקרה "ההוא". מרגע זה הופכת הבמה לזירת התרחשות המגוללת בהבזקי פלאש-בק את היום בו קבוצת בני משק הבחינה "באיש המוזר" המתנהל בהיסוס לעבר שער קיבוצם. נהג האוטובוס ממנו ירד זה עתה שגה בתחנה אליה התכוון להביאו, וכך מצא עצמו דויד ( דוביד ) איש מוגבל בשכלו הלוקה בעיכוב התפתחותי מול שלושת הברנשים : אהרון הרפתן, מנחם הגזבר וזיתוני ,"ילד חוץ" שתהליך ההיטמעות שלו בקרב האצולה המקומית קרם עור וגידים אט אט, אך מראהו, שפתו ומבטאו לעולם ידגישו את שונותו בפניהם. השוני של ילד מזרחי בקרב "אליטה אשכנזית טהורה", שעל מנת לבצר את מקומו בהיררכיה הקיבוצית גם הוא בדומה לאהרון ולמנחם נוטל חלק פעיל במסע ההתעמרות בהלך הנקרה בדרכם. "קוראים חיש מהר מתברר כי דויד הוא גבר בשנות הארבעים לחייו, ניצול שואה יתום מהוריו ומאחותו, שירש מהם דירת חדר ומכולת שכונתית. תאוות הממון החולנית של אנשי הקיבוץ בשל חוסר איזון תקציבי וניהול מופקר מצידם גרמו להם ללטוש עיניים חמדניות לרכושו של דויד, שלא לקיבוצם היו מועדות פניו אלא לקיבוץ השכן. אך זוטות שכאלו לא יניעו את שלושת מיודיענו, ובהינף יד החליטו לצרפו לקיבוצם. "שק החבטות" הזה, שנפשו יוצאת אל געיית הפרות שברפת ואל השדות המוריקים באחו, ישמש עבורם מעתה ואילך טרף קל לתאוותם. תוך שבועות מספר נקלט דויד במעונם, ואילו רכושו מופקע מידיו למטרת החזרת החוב הפיננסי הכבד. דויד רך הלבב רוצה בכל מאודו להשתלב, ומבלי משים הופך לעבד נרצע, למי שרותמים אותו בכל הזדמנות ובכל שעה משעות היום והלילה לעבודת כפיים מזדמנת. גם מעשי קונדס מתבצעים בו תכופות ע"י שלישיית הפגעים הרעים. ומתוך שלא לשמה בא לשמה – אחת המתיחות הזדוניות של חבורת הפוחזים היא "לשדך" עבורו בחורה. בהיתול שפל ונחות מכל בחינה מוסרית, הם מגישים לו את רחל, אישה בעלת צרכים מיוחדים אף היא, המוגדרת אמנם כ"לקות גבולית סביבתית" אולם יפי נפשה וטוהר מידותיה מוצאים נתיבות ומסילות לנשמתו של דויד. וכך הופכים השניים לזוג, ומקץ תשעה חודשים יולדים בן. שמו הוא, ניחשתם נכונה, מלך. קשה שלא להתפעל מהפסטורליה ומהנופים מסחררי הדעת אליהם התוודענו בסצינת הפתיחה של ההצגה. שדה תירס, עמק כחלחל, גבעה משעולית, אסיפת חברים המתקיימת בשבילים מטופחים, סידורי פרחים באגרטל – אורנה סמורגנסקי מעצבת התפאורה והתלבושות חוללה מלאכת מחשבת. אולם בית ציוני אמריקה חישב להידמות לפנורמה של ההתיישבות העובדת לכל דבר ועניין. לצידה מכחולו הרגיש והמיומן של הבמאי אלון אופיר ניכר גם ניכר ביצירתו זו. הדמויות אותן יצק בשחקניו מתעמתות זו עם זו, נלפתות האחת בצוואר חברתה, ממתיקות סוד כמוס ( המתגלה בסוף המחזה ), ומלמדות אותנו פרק חשוב בחמלה ומחילה אנושיות. אופיר, אמן פוליטי במלוא רמ"ח איבריו ,נקט עמדה מאד ברורה במחזה של סביון ליברכט – סימונו של הדמות החריגה והחלשה, זו שמנקזת אליה את האגרסיות, הפחדים והדחייה מצד "החזקים והשולטים" ומאופיינת כאלגורייה למערכת הדכאנית, העריצה והטוטאליטרית של הקיבוץ. רק במנגנון רב השפעה להחריד שכזה, צינור המוחק את האינדבידואל ואת זהותו הייחודית, יכולות לצמוח מפלצות אדם בדמותם של אהרון-מנחם-זיתוני. מעגל הקסמים הזה בו הם לכודים מאלץ אותם להשליך ולהתנכר לכל ניצוץ של סנטימנטליות, לקהות חושים הבזה לסיטואציות מורכבות, למי שאינו הולך בתלם (תרתי משמע), ולטוות רשתות שקרים, זימה ורשעות מתוך ידיעה כי הפיקוח החיצוני לעולם לא יחול עליהם. אהרון מגולם בידי דני גבע, האב המאמץ, גבר גבה קומה, מראהו כשל נער פוסטר של הקיבוץ הקלאסי – בהיר, חסון, מושחז. משחקו ללא רבב, שפלותו ללא הבחנה. כמותו איתי פולישוק (מנחם הגזבר), איש מחוספס, מהיר מחשבה, גס רוח ולעולם סולם ערכיו לא יטמון בחובו מושגים אמפטיים, גם הוא נאמן לתפקידו. מחרה מחזיק אחריהם, משרתם של אדונים, הוא זיתוני. "קוראים יוסי צברי מדגים מורכבות של מי שמתאווה להשתייך לקולקטיב, אך כזה שאינו משתוקק להרע לזולתו. למרבה הצער כוחו לא עומד לו מול אהרון ומנחם, והוא נגרר בלחץ החברתי. לימים יצטלבו דרכיו עם דרכו של מלך, ובאקט של הכאה על חטא, יספר לו את הנורא מכל, את הסוד אותו שמרו כאוצר בלום אנשי הקיבוץ, כשהאם המאמצת דבורה (נתי קלוגר) מבינה כי בשלה העת לגלות. קלוגר היא הפנים היפות של המחזה – אחות במרפאת הקיבוץ, נפשה נוקעת מתעלוליו של אהרון בעלה ושל חבריו כלפי דויד. את מלך היא אוהבת אהבת אמת, ואנוסה לשתף עימו פעולה, אולם אף היא אינה מודעת לחומרת הזוועה שהתחוללה אז מתחת לאפה. קלוגר מיטיבה להצטייר כמי שמעגלת פינות, כמי שמזייפת ומחפה על עוצמת האלימות על מנת לשמר את ההרמוניה המשפחתית עליה עמלה ביסודיות. גם יעל בטון המגלמת את רחל מתגלה ביופיה האנושי. העלמה שיועדה לשמש סטטיסטית ותו לא על לוח המשחק המניפולטיבי של בני הקיבוץ, היא מדגימה מנעד רחב של רגשות כלפי דויד שלה. תמימותה הטהורה כמעט מהפנטת, לא חושדת בדבר, נוטה חסד לבריות – היא האנטיתזה לחברה המקדשת כוח וקונפורמיזם. כך גם בנה מלך בגילומו של רועי וינברג. מדי חיל האוויר לגופו, שלושה ארונות על כותפותיו, קצין וג'נטלמן. אסרטיבי וקשוב במידה, אוהב את הוריו המאמצים, אך לא נכנע לניסיונותיהם לחיפוי ולטשטוש העבר. הוא החוט המקשר בין הקולקטיב של פעם למי שנחוש לפענח את המיסתורין הקשור בהוריו. "קוראים וללא ספק גיבור ההצגה הוא אבי גרייניק, הלוא הוא דויד. אחרי ותק בימתי עשיר של "ילדים סורגים לאלוהים" ו – "זולגות הדמעות מעצמן", הקומיקאי המוכשר הזה מחליק בקלות לנעלי האיש בעל הצרכים המיוחדים. כמי שאילץ אותנו לא פעם להתבונן אל צפונות הנפש המזוככת של דמויותיו, "דויד" שלו הולם באיזונים פנימיים וחיצוניים את דופק הפעימות אותם השתוקקה ליברכט לספר לנו, לבשר לנו מבעד למאבקים המתקיימים באופן אירוני בתוככי ממסד ששם לו למטרה להיות חוד החנית של חברת מופת. "כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח" כתבה המשוררת רחל שפירא ביצירתה "היי שקטה". פגיעותו של דויד- דוביד שהתבטאה בשמו הגלותי, במבטאו, בשואה ממנה הגיעה, בחנות המכולת מבני ברק היוותה באורח מעוות סוג של כוח, מהלומת גרזן על בני המקום. הוא סימל עבורם את כל מה שהם נמלטו מפניו ולא רצו לחזור להידמות לו. המלך שלו, בנו הביולוגי שלמרבה הצער לא הכיר בבגרותו, נוקם את נקמתו ומאפשר צדק פואטי מאוחר, תרפייה הכרחית לכל הנוגעים בסבך הפרשייה שנקברה קבורת חמור, אך שלדיה צצו לספר את סיפורם.

8.5 - אנשים "טובים" באמצע הדרך

הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
ויטרינה הוסיפו מוצר לויטרינה

בעלי עסקים וחברות, יזמים, מנהלי שיווק, מעצבים ואמנים - יש לכם עסק, מיזם, מוצר או שירות חדש ומעניין ולא אכפת לכם שכולם ישמעו עליו וירצו לקנות אותו? השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.