ביום חמישי ה 4.6.15 נפתחה תערוכתה של אורית אקטע הילסדהיים, "לא מזכירים חבל..", בגלריית זימאק לאמנות עכשווית בת"א.
האמנית אשר שייכת לדור ציירי ההיפר-ריאליזם הישראלי יצרה סדרה של עבודות עדינות ומדויקות שנכנסות ישר ללב ומהלכות על החבל הדק שבין רך לדוקר גלוי וחבוי. הטכניקה בה היא משתמשת ראויה להערצה, עשרות שכבות צבע מונוכרומטיות בעלות שקיפות ויצירת מרקמים עדינים המדמים בד, תחרה וחבל. הילסדהיים חוזרת על אותם דימויים לאורך התערוכה – מסמרים, כותנות לילה, תחרות, בדים ובמרכזה מככב ומקשר החבל החשוף.
"הדימוי המוביל של החבל חוזר שוב ושוב בסדרה זו המוצגת בתערוכה כמו גם בעבודותיה הקודמות, אך הפעם הוא מקבל תפקיד ראשי, שעליו "תלויה" הסצנה. החבל כמו מגיש לצופה הצעה להתקרב למסע חייה של האמנית, מעין דיוקן עצמי המדמה איכויות אישיות אנושיות, כמו אחיזה וחוזק מחד וקריעה והתפוררות מאידך." – מתוך טקסט התערוכה.
ללא כותרת. שמן על קנבס. 40X60
אני חייבת לציין שמעולם לא הייתי חובבת היפר ריאליזם, אולי כי המציאות עצמה מספיקה לי וכשאני מגיעה לחוות אמנות אני מחפשת לרוב משהו שיסחף אותי למחוזות אחרים, שיבטא בצורה פראית קשת רגשות, שיעורר בי מחשבה והכי חשוב יהיה פתוח לפרשנות אישית. התערוכה של אורית הוכיחה לי ששליטה בטכניקה הזו יכולה גם לייצר מציאות חדשה, מתעתעת ועצמתית – זאת כמובן כאשר לאמן עולם פנימי עשיר ויכולת לבטא בדממת המכחול רעש מטריד ומרתק כפי שהיא עושה בכל אחת מהעבודות.
כשמתבוננים בציור של שק המסמרים המינימליסטי ניתן ממש לחוש כיצד חודרים אט אט מסמרי הברזל אל תוך הבד העדין והדק ופוצעים את שלוותו, כמו זיכרון ישן שמסרב להרפות, כך תלויים יחד וחולקים גורל משותף. אני חושבת שבהיתי ביצירה הזאת 10 דקות שלמות עד שלרגע הרגשתי כמו אחד המסמרים שמחפש את דרכו החוצה.
ללא כותרת. שמן על קנבס. 40X40
מלבד התערוכה הנפלאה הזאת, מוצגות בגלריה כמה עבודות מאוד מיוחדות שבהחלט הופכות את הביקור לשווה, אחת מהן היא פסל ריידי מייד של האמן המפורסם יגאל תומרקין המקבל את פניהם של המבקרים כבר בכניסה.
אורית אקטע-הילדסהיים | "לא מזכירים חבל..."
אוצרת: ליאור יהל אוהד
גלריית זימאק, ה' באייר 68 תל-אביב
התערוכה תוצג עד התאריך 3.7.15
לאתר הגלריה