ועכשיו נעבור לגיל גולן, שיושב לבד בחושך ורואה סרטי אימה. גיל, איך אתה? הכל בסדר?
"היי ירדן! מה הולך? היום אני מוכן לגמרי לפינה שלנו. אז ככה, ב-17 באוקטובר מגיע 'סמייל 2', סרט ההמשך ל'סמייל'. מי שלא מכיר את הסרט הראשון, מדובר בסרט אימה שמתמקד בפסיכיאטרית שנקלעת לסיטואציה מאוד מלחיצה. היא מקבלת מטופלת שמספרת שהיא רואה אנשים מחייכים, אבל לא בצורה טובה, אלא חיוך רע ואפל. המטופלת מתאבדת מול הפסיכיאטרית עם אותו חיוך מזעזע, ומכאן מתחיל המסע של הפסיכיאטרית - האם מדובר בטראומה נפשית או בכוח אפל שעובר מאדם לאדם?"
אני מודה, כשהתחלתי לצפות חשבתי שזה יהיה עוד סרט אימה שגרתי, אבל האמת? מדובר בסרט אימה טוב! יש כמובן ג'אמפ סקרס וכל הקלאסיקות של הז'אנר, אבל מה שבאמת עושה את הסרט זה תחושת הבדידות של הדמות הראשית. התחושה שאף אחד לא מבין אותה וכולם חושבים שהיא משוגעת. זה הפרדוקס של השפיות – ברגע שאתה אומר "אני לא משוגע," כל מה שתגיד אחר כך ישמע משוגע לחלוטין.
עכשיו, בשביל הפינה המתגמלת שלי ב"ויטרינה", הייתי חייב לראות את הסרט הראשון מחדש כדי לתת המלצה על השני. אז הנה הסיפור: בבוקר ביקשתי מהשכן שלי מפוח כדי לנקות את המחשב ושכחתי מזה. ישבתי לצפות ב'סמייל' לבד, בחושך, עם אוזניות. אני כבר בתוך האווירה המפחידה ופתאום אני שומע דפיקות חלשות. אני מוריד את האוזניות לבדוק אם זה מהסרט, אבל הכל שקט. ואז שוב דפיקות! ניגשתי לדלת בזהירות, פותח אותה... ובשנייה שאני פותח את הדלת, השכן שלי, רוני, עומד עם המפוח ויורה לי אותו על הפנים כדי להפחיד אותי! הצליח לו בגדול – פלטתי צווחה שלא הייתה מביישת אף אחת."
ועכשיו לסרט השני, 'סמייל 2'. הפעם העלילה מתמקדת בכוכבת פופ שמבקרת חבר ילדות, שמתאבד מולה, והקללה כמובן עוברת אליה. יש חיבור לסרט הראשון, אבל אני לא רוצה לעשות ספוילרים. הסרט נראה כאילו הוא יכול לעמוד בפני עצמו, ואם הוא יהיה טוב כמו הראשון, אני ממש ממליץ ללכת לראות אותו בקולנוע!