חיפוש

סיכום פסטיבל אוטופיה לסרטי מד"ב

פסטיבל "אוטופיה" לסרטי מדע בדיוני הצליח להותיר את מעריצי הז'אנר מופתעים ומרוצים ממגוון הסרטים הייחודיים

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים
אומנם רק לפני מספר שבועות ננעל פסטיבל "אוטופיה" לסרטי מד"ב, אך נדמה כי השנה במיוחד בחרו מנהלי הפסטיבל לאתגר את הצופה חובב הז'אנר באמצעות הקרנת יצירות  קולנועיות חדשניות  שהותירו  את חותמן היטב על באי האירוע (חלק מאותן יצירות  שירתו היטב את הבמאים שבמקרים מסויימים לא התחנפו ואף גרמו לצופה תחושת אי נוחות; תחושה  שנדיר למצוא בשנים האחרונות באולמות הקולנוע שם ניתן למצוא בעיקר סרטי גיבורי על /סרטים לבני הנוער). אין כל ספק שהאירוע הייחודי  והמסוגנן של "אוטופיה" (שמנוהל על ידי עמותת "אוטופיה" בשיתוף "סנימטק תל אביב") מצליח לשלב היטב בין התפתחות טכנולוגית ובין קולנוע שמעניק לצופה הצצה מרעננת אל עתיד רווי שינויים שמתמקד ברעיונות ייחודיים ופורצי דרך בין השאר בחברה בתרבות ובמדע. במהלך השבוע בו התקיים הפסטיבל השנה (בין ה- 13-20/09/2014) ב-"סנימטק תל אביב", הוצגו בפני הקהל הרחב מגוון סרטים חדשים ומפתיעים בקולנוע הבינלאומי והמקומי אשר נעו בין ז'אנרים כמו פנטזיה, אימה, ואפילו מתח; אך בסופו של דבר ניתן לומר שכל היצירות, במידה  כזו או אחרת, השתלבו היטב בקטגוריית המד"ב. במקביל להקרנות הסרטים, מארגני הפסטיבל קיימו סדרה של אירועים הכוללים בין השאר כנסים, הרצאות קצרות ותערוכות המתמקדות בחיבור בין חברה, טכנולוגיה, תרבות ומדע (כל אלו התרחשו במסגרת תכנית "מדע,דמיון ועתיד" אשר העניקה זווית נוספת להשפעת ההתפתחויות הטכנולוגיות על עתידנו). המסגרת של פסטיבל "אוטופיה"  (שהתקיים השנה במסגרת אירועי DLD Tel Aviv Innovation Week, שבוע אירועי החדשנות  בישראל) איפשרה לקהל הצופים להתמודד עם סוגיות אתיות ומוסריות בהקשר להשפעת הקידמה על חיינו לטווח הרחוק; במקביל עלה לא פעם המאבק הנצחי והפילוסופי בין הדת למדע, ומעניין היה לראות את הפרשנויות שהעניקו לנושא בסרטים כמו "תיאורית אפס" של טרי גיליאם או "נשמות תועות". בנוסף, היו יצירות מאתגרות וחדשניות שהיטיבו להעניק כבוד לאמנות הקולנוע (כמו בסרטו המהפנט והבלתי נשכח של ג'ונתן גלייזר, "מתחת לעור" בכיכובה של סקרלט ג'והנסון, אשר זכה במסגרת התחרות הבינלאומית של הפסטיבל). פסטיבל "אוטופיה" מצליח להעניק מדי שנה לצופים (וכך היה גם השנה) חווית צפייה ייחודית בקולנוע עתידני, המתיימר להפתיע, להרתיע, לעורר מחשבות ופעמים רבות לצאת מהסרט עם יותר שאלות מאשר עם תשובות. יצירות המדע בדיוני מאפשרות לחובבי הז'אנר להתמודד עם ביקורת פוליטית לצד שינויים חברתיים. מדובר בז'אנר מעורר השראה שמעודד סקרנות וחשיבה ביקורתית "מחוץ לקופסה" ואף מעודד את השימוש בדמיון. ז'אנר המד"ב מאפשר להעלות על הדעת את כל מה שלא ניתן היה לדמיין עד כה (לא פעם מדובר ביצירות שחלק לא מבוטל מהן מעיזות לחדש ובמידה רבה הן אף חוזות התפתחויות טכנולוגיות- כפי שניתן היה לראות בסרטים "2001 אודיסאה בחלל" ו-"דו"ח מיוחד"; באמצעות יצירות המד"ב הקהל זוכה לקבל הצצה לשינויים טכנולגיים שישפיעו על עתיד האנושות: מהמסע לירח, דרך פיתוח אינטילגנציה מלאכותית, ועד שיבוט, הסינגולריות הטכנולוגית ועוד). ישנה תחושה כי יצירה מד"ב (בין אם היא יותר פילוסופית או יותר מותחת) מתפקדת במרבית המקרים כמעבדה הדואגת לייצר לחובבי הז'אנר ניסויים מחשבתיים ולאתגר בהעלאת רעיונות חדשים ויצירתיים. אך בראש ובראשונה ז'אנר המד"ב מתמקד בהשפעת הקדמה הטכנולוגית על המין האנושי (כיצד המדע תורם להתפתחותנו).אם בעבר קשה היה להאמין עד כמה הטכנולוגיה תהווה חלק משמעותי בחיינו, אז העשור השני של המאה ה-21 מוכיח שהחברה האנושית הפכה תלויה בטכנולגיה ובחידושים שהופכים את חיינו לקלים יותר (כאשר במקביל הפרטיות הופכת למצרך נדיר בעידן בו ההאקרים נמצאים צעד אחד קדימה); על מנת להתמודד עם אותם שינויים, ממשיכים יוצרי המדע הבדיוני לאתגר ולהעניק חומר למחשבה בנוגע לעתיד. לפיכך בין שלל היצירות שהוקרנו בפסטיבל "אוטופיה" האחרון ניכר כי השנה הגיע מבחר מסקרן ומפתיע במיוחד, הן מהזירה הבינלאומית והן מהזירה המקומית (שהולכת ומתפתחת מדי שנה, כאשר בעבר הוצגו סרטים כמו "כלבת", "מי מפחד מהזאב הרע",ובכך נדמה שהקולנוע הישראלי מעז ליצור סרטים בז'אנר שפחות ראינו כאן). אז לאחר כשבוע של פסטיבל עמוס בכל טוב, האירוע ננעל לפני מספר שבועות בטקס רשמי בסינמטק תל אביב. במסגרת הפסטיבל התקיימה תחרות ישראלית ובינלאומית לסרטים באורך מלא, ובמקביל התקיימה תחרות ישראלית לצד תחרות בינלאומית לסרטים קצרים. בתואר הסרט הישראלי הטוב ביותר זכה הסרט "התאבדות" בבימויו של בני פרדמן. הסרט מתמקד באישה שמסתבכת עם העולם התחתון ונאלצת ללכת רחוק על מנת להציל את משפחתה. מדובר בסרט בכורה מפתיע, מותחן ייחודי בנוף המקומי שמותיר רושם בזכות הויזואליות המרשימה והאינטנסיביות של ההתרחשויות.

מתחת לעור

במסגרת התחרות הבינלאומית לסרטים באורך מלא, הסרט שהוכרז כסרט הטוב ביותר הוא "מתחת לעור", בבימוי ג'ונתן גלייזר ("לצאת נקי","לידה"). הסרט המהפנט והמאתגר (שמעמיד במרכזו את סקרלט ג'והנסון כחייזרית קוטלת גברים על רקע נופיה הקסומים של סקוטלנד) לא מצליח להותיר אף צופה אדיש למסע הקולנועי הסהרורי,המרהיב והמטריד (בעל אלמנטים ויזואליים ייחודיים השואב השראה מיצירותיהם של אמני הקולנוע סטנלי קובריק ודיוויד לינץ' ואף מזכיר גרסה נשית ואינטנסיבית של "רק אלוהים סולח" בבימוי ניקולאס ווינדינג-רפן). מדובר באירוע קולנועי סוחף ולא מתחנף, ששואב את הצופה לעולם עשיר בויזואליות ופסקול צורם ודל בדיאלוגים. לעומת דמויות נשיות שגילמה ג'והנסון בסרטים כמו "לוסי","היא","דון ג'ון" ואפילו דמות "האלמנה השחורה " מ"נוקמים"-נדמה כי דמותה ב"מתחת לעור" עוברת מהצד של הרודפת לצד של הנרדפת, מהצד של המפתה לצד של המתפתה. זוהי דמות מסתורית עם מידה מסוימת של אנושיות ופגיעות שמצליחה לעורר בצופה רגשות רבים (החל מסלידה ועד חמלה).גלייזר דאג ליצור סרט אומנותי מרשים שנחרט היטב אצל הצופה. 8.7 במדד ויטרינה סקרלט ג'והנסון במתחת לעור סקרלט ג'והנסון במתחת לעור

לכידות

אך מלבד הסרטים הזוכים, הוקרנו לא מעט סרטים ששווה לשים לב אליהם. אחד מהסרטים הבולטים והבלתי נשכחים ששווה בהחלט יותר מצפייה אחת הוא"לכידות". סרטו המבריק של ג'יימס וורד בירקיט נראה כעוד סרט עצמאי דל תקציב בו מככבים קבוצת שחקנים אנונימיים (מלבד שני שחקנים שיראו לכם מוכרים מסדרת נעורים פופולרית כל שאר השחקנים המפתיעים לטובה לא יראו לכם מוכרים). הסרט לוקח צעד אחד קדימה את תיאוריית "החתול של שרדינגר" (ניסוי מחשבתי בעל אופי פרדוקסלי בתורת הקוונטים; הניסוי מתאר מצב אבסורדי בו חתול נמצא במקביל גם חי וגם מת). אז בסרט הנוכחי הניסוי של שרדינגר קם לתחייה בשכונה בורגנית אמריקאית, כאשר במהלך מפגש של חברים מתרחש אירוע שיממי שמביא לתופעה ייחודית: הנפשות הפועלות מגלות (בשלב כזה או אחר) שבעקבות האירוע ביתם שכפל את עצמו במעלה הרחוב והוא כולל שיבוטים של כל הנוכחים בבית. סיטואציה מטא-פיזיקלית מיסתורית ומוזרה זו מפצלת את החברים, כאשר הם מגלים שהעתקים שלהם נעים בחופשיות בשכונה ואולי אף משתלבים בבית, דבר המונע מרובם לסמוך אחד על השני. מדובר באחד מסרטי המד"ב העצמאיים השכלתניים והיצירתיים ביותר שנראו לאחרונה על גבי מסך הקולנוע, מאחר והתסריט המתוחכם שלו שומר על הצופה דרוך לכל אורכו כאשר הוא לא מפסיק לחשוב לרגע (לכן צפייה חוזרת היא המלצה חמה במקרה של הסרט האמיץ הזה). אז גם אם אין כוכבים ענקיים או שהסרט עצמו דל תקציב ובאפקטים מיוחדים וממוקם בלוקיישן אחד, "לכידות" מוכיח שבאמצעות רעיון פשוט יחסית וביצוע מבריק אפשר לכבוש את לב הקהל. 8.9 במדד ויטרינה לכידות - מי נגד מי כאן? לכידות - מי נגד מי כאן?

נשמות תועות

אל מול "לכידות" שהתמקד בניסוי מחשבתי שיוצא משליטה, שני סרטים נוספים ("נשמות תועות" ו"תיאורית אפס") עסקו בסוגיה שתמיד כנראה ישארו רלוונטים: דת מול מדע. הסרט "נשמות תועות" שביים מייק קאהיל (בהשתתפות צוות שחקנים צעיר ומבטיח הכולל בין השאר את מייקל פיט, בריט מרלינג, אסטריד ברג'ס-פריסבי, ארצ'י פנג'אבי)הגיע לפסטיבל "אוטופיה" היישר מהקרנת בכורה בפסטיבל סאנדאנס. הסרט מתמקד במרכזו בקונפליקט הבלתי פתור של מדע (המבסס תיאוריות בלתי נתפסות באמצעות עובדות וניסויים) אל מול דת וכוחה של האמונה בניסים. אפשר לומר שהגיבורה הראשית בסרט המעודן הזה היא גיבורה לא צפויה: העין האנושית. איאן (מייקל פיט) פועל במרץ בתור מדען צעיר ונחוש, על מנת לחקור את האבולוציה של העין האנושית ולהפריך את האמונה הרווחת שאלוהים קיים. לאחר שהמדען (אשר מתייחס למדע כתחליף לדת) מאבד בפתאומיות את אהובתו, האידאליסט הצעיר שוקע בייאוש ובעוד העולם ממשיך הלאה,עבורו הזמן נעצר מלכת ואין הוא עוד מוצא משמעות במחקרים ובניסויים. אך כאשר שותפתו למעבדה מגלה תגלית מרעישה כחלק ממחקרם על האבולציה של העין האנושית, השניים מבינים כי הם עשויים לשנות,את העולם. לאחר מספר שנים, צמד המדענים השאפתני מוצאים ילדה בעלת צמד עיניים זהה לאלו של סופי.על אף שבמשך שנים התעקש איאן כי לא קיימת אפשרות שאותה תבנית של עין אנושית ייחודית בה התאהב תחזור על עצמה, במהלך מסע החיפושים אחר אותה ילדה,נאלץ איאן להתעמת עם העובדות שהכיר ובהן האמין אל מול הספק הרב שכירסם בו תמיד בניסים ובאמונה דתית; כך, בסופו של מסע מדעי ורוחני הסרט משאיר את הצופה בתחושה שיש סיכוי לקיומו של כוח גדול יותר ביקום שלא ניתן להסביר. סרטו הלא יומרני של קאהיל, (שביים את יצירת המופת "עולם אחר") חוזר הפעם למסך הקולנוע עם דרמה שלוקח לה זמן לשאוב אליה את הצופים, אך ברגעים שהשאלות הפילוסופיות והמוסריות (שבמידה מסוימת אף נוגעות במשמעות החיים) צצות על פני השטח,אי אפשר להישאר אדיש לסרט המד"ב הייחודי הזה. 7.9 במדד ויטרינה

תיאוריית האפס

הסרט שמשלים את סרטו המפתיע של קאהיל מתמקד גם הוא (בצורה פנטסטית וססגונית הרבה יותר) בשאלה הלא פתורה של האם קיימת משמעות בחיינו. סרטו החדש של טרי גיליאם (שגם שימש כסרט הפתיחה של פסטיבל "אוטופיה"), "תיאורית אפס", הוא סרט שלישי בטרילוגיה של סרטים שבמרכזם עמד גיבור בלתי צפוי הנוטה לצאת נגד המוסכמות המוכרות לו ("ברזיל", "12 הקופים"). לעומת גיבורי סרטיו הקודמים שכללו את ברוס ויליס ורוברט דה נירו, הפעם את הגיבור הצבעוני ,האקסצנרי והמתבודד למדי "קוון לת' (גאון מחשבים יוצא דופן בעולם עתידני) מגלם אחד השחקנים המזוהים ביותר עם טרנטינו בשנים האחרונות, כריסטוף וולץ (שזכה באוסקר על שני תפקידו ב"ג'אנגו חסר מעצורים" וכמובן ב"ממזרים חסרי כבוד"). לעומת תפקידיו הקודמים של מנהיגים בעלי ביטחון עצמי מופרז, הפעם מצליח וולץ להפתיע בתפקיד מוחצן אך מעורר חמלה. דמותו של קוון לת' הייחודי והמסתורי עומדת במרכז סרטו הפנטסטי והססגוני של גיליאם (שמכיל קאסט של שחקנים ידועים נוספים כמו מאט דיימון וטילדה סווינטון-שתצטרכו להתאמץ היטב בשביל לזהות אותם מתחת,לשכבות האיפור);לת' השקדן נדרש ממעבידו להתמקד בעבודה על פרויקט מסתורי שנועד לגלות מהי המשמעות (או יותר נכון חוסר המשמעות ) של החיים. כמו בסרטו של קאהיל, גם גיבורו של גיליאם עובר מסע בין הטלת ספק ובין אמונה, כאשר בסרט זה מלווים את הגיבור המתבודד לכאורה סדרה מגוונת של דמויות ססגוניות שתפקידן לכוון אותו לכיוון הנכון. בסופו של גבר קוון לת' לומד בצורה מטלטלת כי רק אהבה ותשוקה יעזרו לו להגיע לתוצאות המחקר שיישנו את דעתו לגבי העולם. כמו סרטיו הקודמים של גיליאם, כך גם סרטו הנוכחי סוחף חוויתי, צבעוני ומפתיע (ועל אף שלא מדובר בפסגת יצירתו, מדובר ביצירה נוגה לפרקים ופראית בתעוזה ובדמיון הרב שהוקדש לעיצוב ההפקה המרשים). 7.2 במדד ויטרינה ZERO 2
עוד ב-חדש בקולנוע:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.