סוף העולם – לא מה שחשבתם

כמה מורבידי ושטני זה להזמין אותך בעיצומה של הקורונה, ובלפיתתו של הגל המי-סופר-כבר-ומה-זה-בכלל-משנה, להצגה העוסקת בסופו של העולם ? בואו רק נאמר, שבתוכנייה הם תיארו אותה כ"מחזמר אופטימי", כמו להמתיק את הגלולה. מכל מקום, תיאטרון האינקובטור התארח ב"צוותא" עם יצירתו של יונתן בלומנפלד, ושמה בישראל הוא "המון מה להפסיד".

העלילה בכללותה עוסקת בהתחממותו של כדור הארץ ובהתנפחות השמש, כאשר נודע בחטף כי נותרו לאנושות רק 12  שעות לחיות. לא יודע אם זה יותר מצחיק או מפחיד,אך מאחר שמדובר בסאטירה בחרתי לצחוק. מה גם ששלל השחקנים ביצעו את מלאכתם - הכוללת גם ובעיקר שירה וריקוד - על הצד הטוב ביותר, והכתיבה שנונה ועוקצנית.

גיבור ושמו גלד

אז מה יעשה גלד – אה כן, זהו שמו של גיבור המחזה – לוזר נוירוטי שכמעט כל הווייתו מצויה סביב ציר ההתמכרות לסדנאות לימודי חשיבה עצמית? הוא לא ישלים בקלות עם רוע הגזירה. בשעה וחצי של סחרור בימתי הוא ינסה הכל כדי להשיב את המצב לקדמותו. הוא חמוש באימו – דמות קומית בעליל, כזאת שמתכתבת עם כל הסטריאוטיפים שתוכלו להעלות בדעתכם – ובשותפו לדירה. מדובר בטיפוס שההגדרה מיזנטרופ היא מחמאה גורפת עבורו. הוא נרגן, שתלטן, מזרה אימה על סובביו, והעובדה כי נעתר לגלד היא בפירוש תעלומה חברתית בפני עצמה.

החבורה הזאת מעוררת פרצי צחוק וגם חמלה בעת ובעונה אחת. גלד מבין שהפיתרון הוא בכיסו של צצי דובדבני, קואצ'ר ומנטור לעת מצוא, שהמוני פתיים שמים בו את מבטחם. צצי, לדידו של גלד, הוא המושיע של הכאוס התזזיתי הניצב על סיפו של כיליון.

מראה הפוכה

"המון מה להפסיד" הוא סוג לפיכך בבואה על תרבות הצריכה, על הסגידה לאלילים אופנתיים, על החרדה הקיומית, ובעיקר על האופי האנושי בעת משבר. עד כמה כולכם עתידים להרחיק לכת עם סך הפחדים והמאוויים שלכם כשאין מה להפסיד, והאם החורבן שאתם – בני האדם עצמם, ולאו דווקא כוחות טבע בלתי נשלטים – זורעים במו ידיכם יגרום לעיניכם להיפקח ולהבין את גודל ההפסד הטמון בכך?

צילום: דן יהודה

היוצר והקאסט

המחזאי המוכשר והייחודי בלומנפלד, שגם כתב את המוסיקה להצגה וגם משחק בה, לוקח אתכם למסע פסיכודלי, קצבי, כשמוזיקה וטקסטים מרחפים בו, ומאלץ אתכם להתבונן פנימה. העובדה שהמחזה הזה נכתב לדבריו שנתיים לפני הקורונה בעקבות לחצים אישיים רק ממחישה את המשל וכיצד האנושות מתפקדת כיום. היצרים הקמאיים אינם מנת חלקה של תקופה כזאת או אחרת, הם מקננים בנו ככל הנראה בכל רגע נתון. היכולת להמחיז אותם משקף קמעה את ההתמודדות הרצויה והמצויה. עד כמה ובאיזו מידה בני האדם ישתוקקו להשתנות.

השחקנים כאמור הדגימו ביצועים מלוטשים ומופלאים, כששלושה מהם התבלטו: עומרי הכהן ויריב קוק כשותף והמנטור מצליחים לבדר ולהקסים חרף אופיים הזדוני והמניפולטיבי, ושרוליק פניאל בתור גלד כ"כ מדוייק בכניסתו לנעלי האנדרדוג הקלאסי, כזה שאתה משתוקק לאמץ אל ליבך וללחוש לו מילות ליטוף ובא בעת לנער אותו מהסינדרום הפסיכוטי – או שמא אופטימי – בו הוא לקה.

אז האם סוף העולם קרה והאנושות נחרבה? האם החבורה ניצלה? האם גלד הפך לדמות אחרת או שמא שב לאותו מצב צבירתו הקודם? תצטרכו לצפות ולרכך את סקרנותכם. נו, הרי בינינו, מה כבר יש לכם להפסיד?