חיפוש

נוקמים סיפור אהבה

יוקי לביא הלך לראות את ההצגה ״חוף דייטונה״ של תאטרון בית לסין ונחשף למחזה שהוא מחול על הבמה ושלשחקנים הראשיים בו קוראים נקמה ומחילה

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

את "חוף דייטונה", המחזה פרי עטו של השחקן הבריטי אוליבר קוטון, ראיתי בסמיכות זמנים מקרית יממה לפני ערב יום השואה. הטקסים, המסכתות, תיאורי הזוועה הלוהטים באתוס היהודי והישראלי עוד הדהדו באוזניי, עמוסי מטען רגשי וכאב בלתי נדלה. מהבחינה הזאת ההצגה שהועלתה בבית לסין היא חוויה מסוג אחר בתכלית. חרף העובדה שסיפורה הפנימי עוסק בגטאות ובניצולים ששיקמו את חייהם - משהו במקצב, בדינמיקה ובהבעת הפנים של שלושת השחקנים שידר ריחוק, שלא לומר הזרה, מהעבר הלופת שליווה אותם ושהיווה את הבסיס המניע של העלילה שלפנינו.

שנות השמונים הלא עליזות בכלל

אמצע שנות השמונים מוצאים את אלי (ליאורה ריבלין) וג'ו (רפי תבור), זוג קשישים יהודים ניו-יורקים, הכי רחוק משנות השלושים והארבעים בפלנטה ההיא. בדירתם המרווחת והחמימה השניים מתכוננים במרץ לתחרות הריקודים השנתית בה הם מקפידים לקחת חלק מדי שנה. את שלוותם קוטעת הגעתו הפתאומית והמטרידה משהו של אחיו של ג'ו, בילי (בגילומו של אבי אוריה, משכנע ואמין דווקא משום חוסר הסנטימנטליות שהוא מפגין, ועמידתו הבטוחה בצדקת מעשיו) לאחר היעדרות בת ארבעים שנה. הפגישה המחודשת בין האחים פוערת את פצעי הזמן, אך גם מייצרת מראית עין של אינטימיות, לפחות מצידו של בילי. בשל ההרמוניה המתעתעת הזאת הוא חושף את סגור ליבו, ומגולל מדוע הופיע על מפתן דלתם של קרוביו. כמי שבמומחיות מלוטשת מחק כל שריד מעברו – שינה את שמו, המיר את דתו והסיר את המספר הצרוב שעל זרועו – הופתע בילי לגלות בחופשה משפחתית כי אחד האורחים המצויים באי בו נפש הוא לא פחות ולא יותר דמות מפלצתית ממחנה הריכוז. משם. אט אט כל השדים שקבר בעשרות שנותיו צצו מחדש, בחוזקה, וטרדו את מנוחתו עד שנקט צעד בלתי הפיך, שאילץ אותו לנוס על נפשו ולמצוא עיר מקלט בחיקם של אלי וג'ו. רפי תבור ואבי אוריה על הבמה. צילום כפיר בולוטין רפי תבור ואבי אוריה על הבמה. צילום כפיר בולוטין

שדים מן העבר

אולם ככל שהעלילה מסתעפת אנו למדים כי לא רק את שדי השואה בילי קבר, ומתוודעים לסוד נוסף בעברו הקשור לאחיו ולגיסתו, ששופך אור על פשר היעלמותו החטופה, ללא הסבר כלשהוא, שנים רבות קודם לכן, ומבינים את אופן התנהגותן של הנפשות הפועלות בציר המשפחתי המורכב והסבוך שנגלה לפנינו. רפי תבור, הבעל והאח, מצטייר כדמות מופנמת, שהמשיכה בשיגרת חייה לצד עברה הרדוף, שהדחיקה ככל הניתן את הצלקות, והשתלבה במסלול היום-יום בשיקוף של זעיר בורגנות נהנתני. ג'ו מאופק למדי, אך כשיצריו גואים בו – נוכח הגילויים המרעישים – הוא מיטיב להתגלות במשחק מופתי וחכם עם כל התפנית הדרמתית שמתחוללת בקרבו. ליאורה ריבלין היא הדמות השקולה והעניינית, שלא לומר האדישה למתרחש, גם כשממדי הסוד מוטחים בפרצופה. כל תזוזה וכל שריר שנע בפניה הם מינימליים, עד שנדמה כי היא בעצם משקיפה מהצד על הסאגה. הפעם היחידה בה סערה רוחה הייתה בעימות מול בילי , שעות מספר לאחר ביקורו, ובהתמודדות עם האמת המוצפנת שגם היא העדיפה לשכוח ולטאטא מתודעתה. בכישרונה הרב היא מצטיירת כמבוגרת האחראית, סלע היציבות ואי של שפיות.

בשורה התחתונה

אלון אופיר, הבמאי ומי שאחראי על המוזיקה, העניק לנו שעה וחצי של סיפור מסגרת המשולבים בתוכו תיעודים היסטוריים, ומשקעים של אהבה, נקמה וחמלה. את התמהיל הזה הוא עוטף במנגינות מלודיות ובקטעי כוריאוגרפיה (בסיועו של דניס בלוצרובסקי, המייצר מחול על הבמה, פשוטו כמשמעו) המהווים פאוזה מהכובד הרגשי והנרטיב הדחוס. ואכן, נקמה ומחילה הן השחקנים הראשיים במחזהו של קוטון, ואופיר שוזר אותן שתי וערב, מעבה את סיבת קיומן לכדי אמוציונאליות הכרחית, אך כזאת שאינה נסחפת בריקוד הפומפוזי של המחילה האוטומטית המתבקשת, ונותרת על כנה כמי שתובעת את עלבונה ואת מחיר העוולה אותו עתידים לשלם כל הנוגעים בדבר.

ציון במדד ויטרינה: 8.0

כששכחה והתגלות מצויות בערבובייה אחת

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.