נגישות עכשיו

א', גבר בן 69 עם נכות פיזית שמגבילה את התנועה העצמאית והיכולת המוטורית שלו, מתעורר כל בוקר על מזרונים נגד פצעי לחץ ועובר מהם ישר לכיסא גלגלים. בכיסא הוא משתמש על מנת להיכנס לחדר הרחצה ובתוכו הוא נעמד על משטח נגד החלקה כדי לשטוף פנים, לצחצח שיניים ולהסתרק. לאחר מכן הוא נעזר במקל הלבשה בשביל לשים חולצה ומכנסיים, חוזר לכיסא הגלגלים ויוצא לסלון כדי להתחיל את היום.

א' הוא כמובן לא היחיד שמנצל את היתרונות של ציוד לנכים כדי לשמור על שגרת חיים תקינה, מלאה ועשירה. בישראל חיים נכון להיום 1.4 מיליון אנשים עם מוגבלות, שמתוכם 17% הם ילדים מתחת לגיל 17. מיותר כמעט לציין שרובם לא מוכנים לוותר על פעילויות פנאי ובילויים וחלקם כבר יודעים היטב מה לעשות בשביל לתפקד.

לפי נתונים סטטיסטיים של משרד הבריאות והלמ"ס משנת 2010, בממוצע כל עסק מעסיק 1.6 עובדים עם מוגבלות ובסך הכל יש 12 אלף כאלה בארץ. מתוכם, 80% מהעובדים כבר היו עם מוגבלות כאשר התקבלו לעבודה והיתר הפכו לבעלי מוגבלות במהלכה. רק 13% מקרב אנשים עם מוגבלות שאינם עובדים העידו שנדחו בשל מוגבלותם כאשר חיפשו עבודה, לעומת 93% מהישראלים שסבורים שזו אחריותה של המדינה לעזור לבעלי מוגבלויות מבוגרים או צעירים במציאת עבודה שהולמת את כישוריהם. 

הכל מתחיל בנגישות

השינוי הדרמטי ביחס לאוכלוסיית בעלי המוגבלויות בישראל החל בשנת 2007, אז קיבלה על עצמה המדינה את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. האמנה שבה חברה כיום ישראל קובעת סטנדרטים לשוויון, להשתתפות מלאה בחברה, לנגישות ולקבלת החלטות על ידי אנשים עם מוגבלות ביחס לחייהם האישיים.

על מנת ליישם את האמנה החלו רשויות המדינה לנסח שינויי חקיקה ונהלים ולקבוע תקנים לנגישות. תקנות הנגישות משנת 2009 אמורות להיות מיושמות בהדרגה עד 2022, כאשר עד 2013 לבדה כבר נכנסו לתוקף תקנות בתחומי חינוך, בנייה, תשתיות, ביטוח, מקומות ציבוריים, תקשורת, תחבורה ועוד.

הנחת המוצא היא שנגישות במרחב הציבורי היא תנאי לשיפור באיכות החיים של אוכלוסיית בעלי המוגבלויות. אם בעבר לא היה שום פיקוח על השירותים שבאחריות הגורמים הרלוונטיים, הרי שכיום ישנן המלצות שמאומצות על ידי משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד המשפטים. המערכות הציבוריות והמסחריות מותאמות לשימושם של אנשים בעלי יכולות גופניות ונפשיות מגוונות ככל האפשר, וישנן טכניקות הנגשה חדשות.

המדינה מעמידה סל זכויות רחב עבור בעלי מוגבלויות וכדאי לדעת איך לנצל אותו. אפשר לפנות לעירייה המקומית לגבי הנגשה של מקומות ציבוריים מסוימים, או להשתמש בכלים שניתנים על ידי משרד הרווחה על מנת לקבל הכשרה לקריירה בתחומי עניין מקצועיים. הטיפ בהקשר הזה הוא לעקוב אחר פרסומי הרשויות ולא להתבייש לדרוש את מימוש הזכויות שקבועות בחוק.

מה קורה בתוך הבתים?

הנגשה של המרחב הציבורי היא רק חלק מהמאמץ שבעזרתו יכולים בעלי מוגבלויות לתפקד כמו כולם. אין משמעות להנגשה של המרחב הציבורי כל עוד בעלי מוגבלויות לא יהיו מסוגלים לתפקד באופן עצמאי, לשמור על אוטונומיה מלאה ולהרגיש אחראיים על החיים האישיים שלהם. את זה אפשר לעשות רק אם דואגים לציוד מתאים במקום שבו בעלי המוגבלויות מבלים את רוב זמנם.

במילים אחרות, מי שרוצה לתפקד כמו כולם למרות שהוא סובל ממגבלות מסוימות נדרש לבצע התאמות ושינויים. הוא צריך להכיר במוגבלות שלו ולהשתמש בעזרים שעומדים לרשותו בשביל לשפר את איכות החיים. אפשר למשל לעשות זאת באמצעות אביזרים פשוטים ובסיסיים כמו הליכונים, רולטורים, קביים או מקלות הליכה, וניתן גם לטפל בצרכים של בעלי מוגבלויות חמורות יותר עם מנופי הרמה, מיטות סיעודיות וכמובן כיסאות גלגלים.

היתרון של אביזרים ייעודיים לנכים ובעלי מוגבלויות הוא שאפשר להשתמש בהם בכל מקום. גברים ונשים בגיל הזהב שגרים בבתי אבות רגילים שיש להם במקלחת מעקה בטיחות כי הם נחשבים עצמאיים, אך אותו דבר יכול להיות גם במוסדות דיור מוגן ובמוסדות לתשושי נפש. למעשה, נכות נפשית או אינטלקטואלית דורשת לא פחות התאמות מאשר נכות פיזית אבל גם עליה אפשר להתגבר.

לסיכום, במאה ה-21 מקבלים בעלי מוגבלויות הזדמנות אמיתית להשתלב בחברה ולתפקד כמו כולם, למרות הקשיים שלהם. ציוד לנכים הוא ממש לא פריבילגיה לעשירים בלבד ואפשר להתחיל עם אביזרים בסיסיים בלבד לפני שממשיכים לאביזרים מתקדמים יותר. ניתן להתייעץ עם רופא, איש מקצוע או מטפל סיעודי ולקבל המלצות מחברות שעוסקות בתחום. כך עשה גם א' לפני ששגרת היום שלו השתנתה לטובה ב-180 מעלות, וכך יכולים לעשות גם כל אחד ואחת מכם.