נאמנה למקור

האמצעים בהם משתמשת רונה פרלמן בעבודתה הם מגוונים, החל מפרקטיקה קלאסית של ציור בצבעי שמן על בד שבה הדימוי נולד יש מאין, וכלה בקולאז'ים שעושים שימוש בחומרים לא קונבנציונאליים ודימויים מן המוכן. דומה כי הדימוי הפיגורטיבי אצלה נולד מהמצע המופשט והכאוטי, הולך ולובש צורה ככל שהמצע נמחק ומטשטש, כמו פיסול באמצעות גריעת חומר. העבודות המופשטות והגיאומטריות יותר מזכירות ויטראז'ים והמצע השקוף מחזק את ההקשר הזה.

העתק נאמן למקור

גוף העבודות המוצג בתערוכה זו מאופיין בשימוש בנייר העתקה משרדי, וכפועל יוצא מזה – בצבעוניות כחלחלה שנעה בין האינדיגו, המצוי וה"זול", לאולטרמרין, המזוהה בתולדות האמנות עם יוקרה ואפילו קדושה. נייר ההעתקה כמעט שאינו בשימוש היום מאחר שהקובץ הדיגיטלי ניתן להדפסה חוזרת ובלתי מוגבלת, כך שהשימוש בנייר בגוף העבודות הזה משווה להן מראה נוסטלגי ומלנכולי, תחושות שמחוזקות באמצעות הצבעוניות הכחולה.

כחול, כידוע, מזוהה עם התקופה הרומנטית בציור, עם הלילה ועם עצבות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בציורי האבל של פיקאסו ("התקופה הכחולה"). יחד עם זאת הוא גם מסמל סמכות, ידע ורוחניות, כפי שניתן לראות אצל קנדינסקי או בציורים המתארים את מריה אם ישו בתקופת הרנסאנס ובתקופות מאוחרות יותר. מקובל לחשוב שכחול הוא הצבע האהוב ביותר על רוב בני האדם, ופרלמן עושה שימוש בכל התכונות והתחושות המיוחסות לו כדי לדון בשאלות של חומר ורוח, כוח וחולשה, יחסי גבר ואישה בחברה ובתרבות, חילוניות וקדושה.

הר כחול

אחד הנושאים המרכזיים שבאים לידי ביטוי בתערוכה זו הוא שאלת המקור וההעתק באמנות, שאלה המעסיקה את האמנות והפילוסופיה מאז פריצת העידן המודרני לחיינו ופיתוח טכנולוגיות הדפס ושעתוק, תחילה מכאניות ולאחר מכן דיגיטליות. שאלה זו קשורה בקשר הדוק לשאלת האוטנטיות של יצירת האמנות ולערכה התרבותי, החברתי והכלכלי. פרלמן כמו מנסה להשיב בעבודותיה את ה"הילה" שאבדה ליצירת האמנות, לדברי ולטר בנימין, עם המצאת הצילום ופיתוח אמצעי השעתוק הטכניים וההמוניים.

היא מבדלת את עצמה בכך שהיא מבטלת אלמנט יסודי בשעתוק המסחרי והוא השימוש בטכנולוגיה. האמצעים שלה ידניים ולא מכאניים, היא יוצרת הדפסים באמצעים "ביתיים", העברה של צבע באמצעות חום וכדומה; אמצעי שעתוק אלה משמשים אותה ליצירת עבודות מקוריות וייחודיות (One-off).

מעגלים

רונה פרלמן משתמשת לא רק בחומרים מן המוכן, אלא כאמור גם בדימויים הטבועים בו. במקרה שלפנינו מדובר בשני דימויים המזוהים עם חברת Lanneret המייצרת את נייר ההעתקה המסוים הזה. הדימויים הם יד רושמת (או מציירת) ובז ממין זכר (כשם החברה). את שניהם ניתן לראות כדימויים גבריים – היד הרושמת את דברי הימים, את פסקי הדין, את כתבי הקודש... והבז הצייד, מגביה עוף ומרחיק ראות. שניהם נבחנים בעיניה של אישה יוצרת המנכסת ומתמרנת אותם, מעקרת אותם מהקשרם התרבותי, ועושה בהם כבתוך שלה.

רונה פרלמן – העתק נאמן למקור

פתיחת התערוכה: יום ה', 24.1.19, 20:00
נעילת התערוכה: יום שבת, 23.2.19
גלריה דיאגילב, מאז"ה 56, תל-אביב