חיפוש

מלון הפארסה

מסתבר ש-31 השנים שחלפו מאז הוצגו לראשונה בתיאטרון הישראלי לא הקהו את האקסצנטריות בדמויותיו של ז'ורז' פדו, המחזאי של מלון רנדוו, המועלית מחדש על בימת הקאמרי בימים אלו

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

העלילה – שכל הווייתה הצדעה לתיזמונים מלוטשים, למימיקות ססגוניות, לזעיר הבורגנות המזוייפת, הנהנתנית, המסוחררת מהעמדת פנים – תוליך אתכם בכאוס של דלתות מדומיינות הנפתחות ונטרקות מעצמן, בצלילים צורמים של חלונות נסגרים על מפתנים מלאכותים, ובמיסטיקה מיסתורית המייצרת דרמה לשעות הלילה המאוחרות באמצעות בני אנוש רדופי רוחות שנועדו לחשוף תרמית ומזימה.

בשלטון היצר 

כמעט שעתיים של אקשן פיזי והתרוצצויות בלתי פוסקות התרחשו בצהרי יום שישי בבכורה מול מאות הצופים, כשציר הקומדיה נסוב – איך לא – סביב סקס. ליתר דיוק, סביב הניסיון הנואש לזכות בסקס מהצד, בו כולם בוגדים בכולם, אדם מעליל על זולתו, וחברות ארוכת שנים כמעט יורדת לטימיון בשל יצר מפעפע בלתי נשלט. "תיאטרון מלון רנדוו, דרמה לשעות הלילה המאוחרות, צילום: ז'ראר אלון הקבלן הצרפתי פנגלה נשוי לאנג'ליק, הממררת את חייו ללא ליאות, מרשעת שתלטנית הנוהגת להרעים בקולה הצווחני. בסמוך לזוג מהגיהנום מתגוררים שכניהם – ארכיטקט בשם פיירדן ואשתו יפת המראה מרסל – כשיום אחד מריבה קולנית ביניהם מאלצת את פנגלה ואנג'ליק להיכנס לעובי הקורה ולהשכין שלום בית בין הניצים. ניסיון זה שלא ממש עולה יפה בידיהם מותיר את פנגלה מהורהר משהו, כשמרגע לרגע עיניו מתמגנטות לעבר חמוקיה של שכנתו, פיו בולע בצמא את דבריה, ושפת גופו מתאווה אליה ללא בושה. הגבר עתיר ההורמונים אינו מפספס את הזדמנות הפז שנקרתה לפתחו, ובו בעת מגלה למרסל את שעל לבו, כשהיא מצידה איננה אדישה לחיזוריו. מאחר שמסע הניאוף לא יוכל להתקיים באחד מהבתים מציע פנגלה את מלון רנדוו כקן האוהבים המזדמן. אולם פיתרון פשוט כביכול שכזה מייצר שלל מהמורות בלתי מתוכננות: מתייה, חברו משכבר של פנגלה, מגיע לפתע לביתם של הזוג ובפיו בקשה ללון אצלם למספר ימים. כשאנג'ליק ופנגלה כמעט מסכימים למחווה הספונטנית הזאת, מתברר כי הברנש לא התייצב בגפו, אלא בלוויית שלוש בנותיו המתבגרות – כשלכך "המארחים" מתנגדים בתוקף, ומשיבים את פני החבר ריקם. מתייה ובנותיו נאלצים לנדוד עם שלל פקלאותיהם למלון כלשהוא בעיר. שם המלון הוא... ניחשתם נכונה, "רנדוו", אלא מה? הפתעה נוספת היא בדמותו של מקסים, אחיינו של פיידן שמגיח לביקור אצל קרוביו, ומפגש אקראי עם ויקטואר, החדרנית של פנגלה, מוליד אף הוא סוג של משיכה הדדית. לשם מימושה – ובחשאיות מוחלטת – גם השניים שוכרים חדר במלון אקזוטי בעיר, שאת שמו יש להניח אתם כבר מכירים בע"פ.

בשלטון היצר 

וכך, בערבו של יום גדוש התרחשויות, מתקבצים להם מיודענו – מי בשמו האמיתי ומי בזהות בדויה – במלון ששמו הולך לפניו. וכדרכה של כל פארסה גם אצל פדו ובתרגומו של אלי ביז'אווי – שמפליא במלאכה משובחת וקולחת – צצים להם מהאופל כל מי שיכולים  לשבש את המרקם העדין שטוו גיבורינו לבל ייחשף סודם. בעל המלון ועוזרו הנאמן מקדמים בברכה את האורחים, ובאורח מגושם ובלתי זהיר בעליל מחוללים מהומות הגובלות בעיסה של היסטריה, ריצות אמוק חסרות פשר ותזזית בלתי פוסקת. בשיאה של ההצגה אנו מתוודעים למפקח המשטרה ( בגילומו של דורון צפריר הסמכותי מחד ופזור הדעת מאידך ) המוזעק באישון הליל להשליט סדר במאורת השרצים. מדובר בקצין שבהגדרתו הוא "ראש מחלק המוסר", ואין לכם אירוניה גדולה מזו, היות ומוסר הוא המושג האחרון שניתן לדמיין בחדרי המיטות רוויות הזימה. אודי בן-משה הוא הבמאי בהא הידיעה, כשעבורו זו לא הפעם הראשונה בה הוא עובד לצידה של האחראית על המוזיקה...קרן פלס. הרטיטי את ליבי, הנפש הטובה מסצ'ואן, מעגל הגיר הקווקזי וגם הוא באצילים הם חלק מהרפרטואר המשותף והפורה של השניים, כשבהצגה זו צמד היוצרים רקח סיפור שעל פניו אינו שונה מכל פרשיית אהבהבים שגרתית, אך בזק לתוכו קורטוב של רשעות, קורט של לגלוג בריא והד עמום של צעדים מבשרים. בכל רגע נתון הצופה דרוך מפני הסצנה העתידית לבוא, שאף ואיננה ייחודית היא מצליחה להצחיק ולהפעים רגש, וזה לא מעט בפארסות מבית היוצר של פדו, שדומה כי מכלול יצירותיו רולטה צרפתי, הגברת הזאת ממקסים ואמילי כבר העניקו לנו לאורך השנים סחרור שוטף של התנגשויות נוטפות זיעה. יובל סגל (מקסים) ונטע פלוטניק (ויקטואר) הם הזוג הצעיר והתמים לכאורה, הניגוד הבולט לדור המבוגר מהם, נטול העכבות והקסם. שניהם מפליאים להדגים את ההתמסרות לסערות הנפש שמוליד אותו ניצוץ ראשוני ובתולי, ומה המחיר שיש לשלם בעבורו. נדב אסולין הוא מתייה, איש גבה קומה, עטוי בלורית ובעל מום מסויים שלמרבה הפרדוקס משחק לטובתו ומחלץ אותו ועוד לא מעט מהצוות מתסבוכות מביכות. אסולין הוא ללא ספק האבן המלוטשת של הקאסט. רוני הדר ומיכה סלקטר מעצבים בטבעיות גמורה את מרסל ופיידן, שניהם מוקפדים יתר על המידה בדקותיה הראשונות של ההצגה, אך לאט לאט מקלפים מעליהם את הכסות המהוגנת וחושפים את מאווייהם האמיתים. גולת הכותרת שייכת לשני התגלמויותיו של השטן – ענת וקסמן (אנג'ליק) ושמואל וילוז'ני (פנגלה). וקסמן בתפקיד הקלפטע האולטימטיבית שלא מפספסת אף פאנץ', ולא מוותרת לבת דמותה הבימתית על שום ניואנס של התעמרות שיטתית בבעלה. מגביהה בקולה העוצמתי את האישה הרודנית, נהנית מכל רגע ורגע ומשכללת את יכולותיה הווירטואוזיות שהפכו לסמלה המסחרי. לנעלי פנגלה – כפי שכבר הבנתם – החליק בנינוחות וילוז'ני. השחקן הוותיק המצוי באמצע שנות השישים לחייו מזנק, מנתר, משתולל, מנופף בידיו באובססיה ובמיומנות שלא היתה מביישת ליבידו של נער מתבגר. דומה כי הבמה היא סוג של טרמפולינה רחבת היקף עבורו, כשאת דחפיו ההיפראקטיביים הוא משכיל למנף לתוכה בלי כל מאמץ. וילוז'ני נוכח לפנינו כמעט כל שנייה, חיוכו הממזרי ממתיק סוד לעברנו, והופך אותנו שלא ברצוננו לשותפים לפשע אותו הוא רוקם. בסיומה של ההצגה הוא זוכה – ובצדק – לתשואות, הקהל לא חדל להריע ,להודות לו על שעתיים מענגות. מלון רנדוו היא הצגה קלילה ומבדרת המותאמת לעונת קיץ מהבילה, אך גם בשלהי החום ולפתחן של רוחות סתיו מנשבות לא כדאי לכם להחמיץ אותה, ולא את רעשי הרקע עמוסי התככים. "תיאטרון שמוליק וילוז'ני, ענת-וקסמן, מלון רנדוו, צילום: ז'ראר אלון מחזאי: ז'ורז' פדו נוסח עברי: אלי ביזאוויי בימוי: אודי בן-משה מוסיקה: קרן פלס תפאורה: לילי בן נחשון תלבושות: אורן דר תאורה: אבי יונה בואנו שחקנים: שמואל וילוז'ני, מיכה סלקטר, ענת וקסמן, רוני הדר, דורון צפריר, נטע פלוטניק, יובל סגל, נדב אסולין, סוזאנה פפיאן, ירדן לויתן, ליאת שטרן אורך: שעתיים ללא הפסקה  

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.