מכשף הג'אז בישראל

אחד הדברים שלמדנו ממהפכת התקשורת הגלובלית והחשיפה לתרבויות שונות שהגיעה בעקבותיה, הוא שיפן היא שם קוד לאסתטיקה, מצוינות וליטוש.

התרבות היפנית משמרת, יש שיאמרו בקנאות, מסורות הנוגעות לכל היבטי החיים, החל מאופן הכנת אוכל, דרך אדריכלות וגינון, ועד ייצור כלי נשק מסורתיים. לצד אלה, מהווה יפן מעצמה טכנולוגית אדירה, אשר תוצריה מהווים את פסגת החדשנות בתחום זה.

אין פלא אם כן, כשבוחנים את הנטייה היפנית למצוינות ולחדשנות, למצוא גם בקרב השמות הגדולים של עולם הג׳אז את קזוטוקי אומזו (Kazutoki Umezu). ג׳אז היא אמנות האלתור המוזיקלי, והסיפור הבא ממחיש את גדולתו של מי שמכונה ובצדק "המכשף": בהופעה שנערכה בניו יורק בשנת 1994, אירח אומזו נגן צ׳לו מקומי. בשלב מסוים, הבחין הצ׳לן בכתם על צוואר הצ׳לו וניקה אותו, תוך שהוא מפיק צליל. בתוך שניות, שלף אומזו מכיסו חלילית פשוטה והחל לנגן בתבנית הקצבית שנוצרה בטעות, מה שהפך בדיעבד לאחד הסטים המוצלחים בהופעה, על אף שהיה לחלוטין פתאומי ולא מתוכנן.

 

מקריות שהופעת למוזיקה. להקתו של אומזו. צילום: Eduard Tetzlaff

 

 

אומזו פעיל בסצינת הג׳אז מזה כארבעים שנה כנגן, מלחין, מעבד ומפיק. כנער כלל לא התעניין בג׳אז, אך כדרכם של הדברים הטובים בחיים, התוודע לעולם המופלא הזה לגמרי במקרה. בעת לימודיו בקונסרבטוריון למוסיקה בטוקיו, נהג אומזו ללכת לעתים קרובות לחנות ספרים קטנה בעיר. הדלת האחורית של אותה חנות, הובילה למועדון ג'אז אפלולי ומפוקפק. ערב אחד, בשנת 1968, אזר אומזו אומץ להיכנס מבעד הדלת, והשאר היסטוריה.

 

 

פריצתו של אומזו בסצינת המוזיקה התרחשה כבר בעת לימודיו בקונסרבטוריון, עם הוצאת אלבום הבכורה של הלהקה בה היה חבר באותה עת. בתחילת שנות השבעים עבר אומזו להתגורר בניו-יורק, ומאז הוא מככב על כל בימת ג׳אז אפשרית. הוא שיתף פעולה, בין אם כמבצע או כמלחין ומפיק, עם כל השמות הגדולים של הסצינה, ואף ניגן לצד אייקונים של ממש כמו בי.בי.קינג ז״ל.

 

שילוב מופלא של ז'אנרים מוזיקליים

הגדולה של אומזו, מעבר להיותו נגן סקסופון וקלרינט מחונן, היא יכולתו להשתלב במגוון סגנונות. במהלך הקריירה הארוכה שלו, אומזו שלח ידו בין השאר בבלוז, רוק ואף בכליזמרים בהצלחה רבה, תוך הפגנת רגישות מרשימה לניואנסים הקטנים של כל ז׳אנר: תלבישו את אומזו בשטריימל וכיפה, תדביקו לו פאות, תנו לו קלרינט - ותוכלו לצאת למסע אל עבר המוזיקה היהודית החסידית של המאה ה-19.

 _

 

נצוקי קידו על הגיטרה. צילום: Eduard Tetzlaff

אז מה יש במוסיקה של אומזו ששובה את לב המאזינים, אלבום אחר אלבום, הופעה אחר הופעה?

כדרכם של פורצי דרך, אומזו לא פוחד להעז. אי אפשר שלא להתרגש כשמתחיל להתנגן ריף גיטרה קצבי, ואומזו מראה לך בדיוק את נקודת החיבור של רוק פרוגרסיבי עם ג׳אז. הצליל של הסקסופון שלו חד, בועט, ומספיק רק להסתכל עליו מתנועע על הבמה, כדי לראות שזה לא משנה אם הנגנים שאיתו מספקים לו אווירה של מועדון אפלולי בשיקגו של שנות החמישים, או של במה בפסטיבל רוק עם מאות אלפי זוגות ידיים באוויר – הוא כבר ימצא את התווים, את הקצב ואז מידת הצרידות המתבקשת של הסקסופון, כדי להעביר את המסר המוזיקלי שלו בצורה מדויקת להפליא, ובאסתטיקה האופיינית כל כך לתרבות היפנית.

 

 

היופי במוזיקה הוא בין השאר בגיוון שבה, כך שכל אחד מאיתנו יכול למצוא בה את הפינה הייחודית שלו. המוזיקה של אומזו ולהקתו מצליחה לחבר באופן משכנע ואותנטי בין סגנונות, והופעתם משנה את אופיה כמו זיקית, כך שהיא קולעת לספקטרום רחב של טעמים מוזיקליים.

 

 

 

 

שלישי 13.9, סט של שעתיים רביעי 14.9, הופעה משולבת - סט ראשון של הלהקה, סט שני משולב עם מוזיקאים ישראלים

 

קזוטוקי אומזו: כלי נשיפה נצוקי קידו: גיטרה טקחרו האיקווה: בס ג'ו טראמפ: תופים כמה? 99 ש"ח בהזמנה מוקדמת 120 ש"ח ביום המופע 160 ש"ח כרטיס משולב ליומיים להקתו של אומזו, קזוטוקי אומזו קיקי בנד, פעילה למעלה מ-15 שנה, ומשלבת בין פרוגרסיב רוק, ג'אז, מוזיקת עולם ואוונגארד, וידועה בסגנון הנועז והתוקפני שלה. עד היום הוציאה הלהקה תשעה אלבומים ו-DVD מהופעה בפסטיבל 'זאפאנלה', פסטיבל שנתי בגרמניה המוקדש לפרנק זאפה.