לכתוב ביקורת על הופעה זה עסק בעייתי. מוזיקה מלכתחילה היא דבר סובייקטיבי. אם תשאלו עשרה אנשים שיצאו מהופעה את דעתם על ההופעה, תקבלו לפחות שלוש דעות שונות. בארץ, לעשרת האנשים כנראה יהיו 11 דעות שונות... רוב הביקורות הפחות מפרגנות של מבקר המוזיקה יקבלו בדרך תגובות סטייל כמה הוא לא מבין, כמה הקהל בארץ מפונק, אוהב רק להיטים/שומע רק גלגל"ץ וכו'. אבל מה לעשות שתפקיד מבקר הוא... לבקר, וזה היה משעמם אם היו כותבים על כל ההופעות שהן מושלמות, שלא נדבר על זה שזה פשוט לא ככה. אני לא רוצה לאכזב אנשים, אבל הקהל בארץ לא שונה יותר מדי מהקהל בחו"ל. גם שם יש את המעריצים השרופים שמכירים כל תו של האומן המופיע, וגם שם יש את רוב הקהל שמכיר בעיקר את הלהיטים מהרדיו.
המדריך הקצר להנאה בהופעות
נתחיל מהלקח העיקרי שלמדנו מההופעה של סיה לפני כמה שבועות. ככל שתעשו יותר שיעורי בית לפני שאתם קונים כרטיס להופעה, כך תיהנו יותר. או פשוט תחסכו לכם עוגמת נפש במקרים מסוימים. אני מבין למה רוב האנשים לא עושים שיעורי בית. הרי בסך הכל אנחנו רוצים לצאת וליהנות ערב אחד עם אמן שאנחנו אוהבים. למי יש זמן להפוך את זה לפרויקט? לרוב האנשים יש עבודה, ילדים ובקיצור מירוץ החיים. למרות זאת, אני כן ממליץ על זה. אם אין לכם יותר מכמה דקות, לפני שאתם קונים כרטיסים תעשו חיפוש מהיר ברשת וביוטיוב ותראו אם האמן שגדלתם עליו עדיין נשמע דומה למי שאהבתם לפני שנים. ולא פחות חשוב, בדקו אילו שירים הוא מבצע בהופעות (אתר מומלץ במיוחד: setlist.fm). לפעמים זה משתנה מהופעה להופעה, אבל לרוב חלק גדול הוא קבוע בכל סיבוב ההופעות. אם יש לכם יותר זמן, נצלו את היתרונות שלא היו לפני עידן היוטיוב ותשמעו קצת מהאלבומים שאתם פחות מכירים ושיבוצעו בהופעה. זה הופך את החוויה של ההופעה למהנה הרבה יותר. יש משהו מאוד כיפי בלהכיר צדדים פחות מוכרים של אמן שאתם אוהבים וייתכן שיתווספו לרפרטואר שלו.
ערב טוב קיסריה
אם יש מעריצים שלא צריכים את כל ההקדמה הזאת, אלו המעריצים של מוריסי. להופעות של מוריסי לא מגיעים אנשים ששמעו לאחרונה להיטים שלו ברדיו (כי את השירים החדשים שלו מהשנים האחרונות פשוט לא משמיעים ברדיו), אלא אנשים שגדלו על המוסיקה של הסמיתס בשנות השמונים והמשיכו עם מוריסי בקריירת הסולו מרגע הפירוק ועד האלבום האחרון מ- 2014. הם הראשונים שיסבירו לך שכשאתה הולך להופעה של מוריסי, אל תצפה לשמוע יותר משלושה שירים של הסמיתס. לכן באתי מוכן להופעה בקיסריה, ההופעה השנייה שלו ברצף בביקור הנוכחי בישראל (ערב לפני הוא הופיע בהיכל התרבות בתל אביב). הקשבתי לכמה שיותר אלבומים וכמה שיותר שירים שאותם ביצע בסיבוב הנוכחי. רשימת השירים שראיתי בכל ההופעות הקודמות היתה כמעט זהה, כך שידעתי למה לצפות. אחרי המתנה שכללה חצי שעה של קליפים ישנים בשילוב מערכונים ישנים ומוזרים, מוריסי עלה לבמה ו... הפתעה, פתח עם שיר שלא ביצע בהופעות הקודמות, You're The One For Me, Fatty מתוך אחד מאלבומיו הקלאסיים, "Your Arsenal" מ-1992. זה אחרי שניסה לבטא "קיסריה"... https://www.youtube.com/watch?v=pqIz6Gq6qGw אחרי שסיים עם "תודה" נוסח פורטיס, קיבלנו את ההפתעה הגדולה של הערב: Big Mouth Strikes Again של הסמיתס שלא בוצע על ידו 12 שנה! זה היה ממתק לחלוטין לא צפוי שהרים את כל קיסריה באוויר. https://www.youtube.com/watch?v=3jkrCHKGj5w הפתיחה המפתיעה הזאת הטעינה את המקום באנרגיה טובה ונמשכה גם עם First Of The Gang To Die, מתוך אלבום הקמבק שלו "You Are The Quarry" מ- 2004, אלבום שארבעה שירים מתוכו בוצעו בקיסריה. ההמשך כבר היה יותר דומה למה שאנחנו מצפים מהופעה טיפוסית של מוריסי, סקירה מקיפה למדי של התחנות השונות בקריירת הסולו שלו, כשרוב האלבומים מקבלים ייצוג, עם דגש מיוחד (והגיוני) על האלבום האחרון מ- 2014, "World Peace Is None Of Your Business", כששיר הנושא שלו הוא כנראה השיר הכי קליט באלבום. עיקר ההתלהבות בקהל נרשמה בצדק כשבוצעו שני הלהיטים הגדולים מאלבום הסולו הראשון Viva Hate מ- 1988: Suedehead שידוע יותר כ-"I'm so sorry", ו-Everyday Is Like Sunday הנהדר (רק לי הפזמון של "אמריקה" של פורטיסחרוף נשמע כמו גרסה מזורזת של הפזמון של אותו שיר?). https://www.youtube.com/watch?v=bMUQ1s5DpG0
לא מתחנף לקהל
כאן אנחנו מגיעים לחיסרון העיקרי בהופעות של מוריסי. הוא לא Crowd Pleaser. אם הוא היה כזה, הוא היה שר הרבה יותר שירים של הסמיתס (כמו "Panic", "There Is A Light That Never Goes Out" וכו') וגם לא מוותר על אחד הלהיטים המוקדמים שלו "The Last Of The Famous International Playboys" מ-1989. המעריצים שלו בוודאי יגידו שזה חלק מהקסם שלו, הוא שר מה שבאג'נדה שלו והוא לא בא להתחנף לקהל. זה בסדר גמור, אבל במידה מסוימת מונע מהופעה טובה להפוך לענקית באמת. זה, והעובדה שברוב ההופעה אין עיבודים שמגלים לנו משהו חדש על השירים. אני לא חושב שמסחריות או ריצוי קהל הם תמיד דבר רע. שילוב של שירים חדשים, נדירים או סתם כאלה שהאמן רוצה לשיר יחד עם הקלאסיקות שלו פלוס עיבודים טובים ולפעמים מפתיעים - הוא זה שהופך הופעה לאדירה. לפני כמה שבועות ראיתי הופעה של פורטיס שעשה בדיוק את זה. ההופעה נבנתה נכון מהשירים הפחות מוכרים ועד לקתרזיס בסיום עם הקלאסיקות, וכך קיבלנו הופעה שלא נשכח. ההופעה של מוריסי היתה טובה, אבל העקשנות שלו לחסוך בשירים שעליהם רוב הקהל גדל מנע ממנה להיות ענקית. מי ישכח למשל את הפתיחה בהופעה ב- 2012 בגני התערוכה עם How Soon Is Now של הסמיתס. נכון, זכותו המלאה לא לשיר את השירים האלה כמובן. זאת הופעה של מוריסי, לא של הסמיתס, אבל אין מה לעשות, אלה השירים שנחרטו בלב של האנשים ונשארים שם עד היום. אחד השיאים של ההופעה שהוא בוודאי לא Crowd Pleaser היה השיר הקבוע של הסמיתס בהופעות שלו Meat Is Murder. הקליפ ברקע נועד (ומצליח) לזעזע, אבל זה גם עובד בזכות שיר חזק. https://www.youtube.com/watch?v=Yze3epWVGHo
הופעה גדולה של אמן גדול
לסיכומו של עניין, אחרי הכל, חשוב לציין, זאת עדיין היתה הופעה חזקה של אמן גדול. וזה בכלל לא מובן מאליו שאמן בסדר גודל כזה מגיע לכאן שלוש פעמים (2008, 2012, 2016) ויחסית מפנק אותנו בביקורים האלה ביותר קלאסיקות ממה שהוא מנדב בדרך כלל. אם זה היה הביקור האחרון, כל מה שנשאר להגיד זה תודה. אם לא, אז נתראה ב-2020. All The Lazy Dykes: https://www.youtube.com/watch?v=NPU1d2046us (What She Said (The Smiths https://www.youtube.com/watch?v=9FeyPoAiEOw ההדרן: https://www.youtube.com/watch?v=-rrV5j7J96k