מועדון האקסים

ככל הנראה שורה עליהם איזו קארמה, יד נעלמה שבוחשת במערכות היחסים שלהם וכותשת אותן עד דק. סיימון עומד להתגרש מאשתו לאחר 65  שנות נישואין, פיטר לעומתו מסתפק רק ב – 35  שנים, כשאו-טו-טו הוא ואשתו מפרקים את החבילה, ואילו ניק עומד להתחתן ממש בקרוב, אך מהר מאד גם הוא ייכלל בסטטוס הפרידה. לכאורה שלושה גברים אקראיים, אך המשותף להם הוא היותם סב-אב-בן. שלושה דורות ניצבים בסרטו החדש של נואה פריצקר "הבעלים לשעבר". הבמאי האמריקני מפנה זרקור דרמטי וקומי לפרקים לסאגה המשפחתית של פיטר וניק, כשדמותו של הסב מבליחה מדי פעם, במין פלאשבקים עם תובנות על נישואין ועל זוגיות. 

ניק מתכונן לחופשת הרווקים שלו במקסיקו, כשאחיו מיקי ועוד שלל חבריו אמורים לחגוג עימו את רגעיו האחרונים בטרם ייכנס לחופה. אביהם פיטר, שאוסף את שבריו לאחר הגירושין מאימם, מוצא את עצמו באופן מקרי לחלוטין על אותו מטוס ביחד עם שני בניו. מיקי הצעיר אוהב אותו, דואג לו וחומל עליו, ואילו ניק הבכור – החתן המיועד – לא מסתיר את עויינותו כלפיו.

הבמאי והשחקנים על הסט

זוהי חופשה שכל התמהיל הראשוני שלה אמור לבשר או גיהנום או סיטקום מלווה בשאגות צחוק. פריצקר מצליח להעניק ליצירתו מימדים אנושיים, כשגיבוריו לא יהיו דמויות צפויות או קלישאתיות. הוא יוצר לכל אחד מהם את עולמו, ויוצק לתוכו את התכנים הבסיסיים, כשמצבי הצבירה של שלושת השחקנים הראשיים – גריפין דאן, ג'יימס נורטון, ומיילס הייזר – משתנים בהתאם, מתפתחים, צומחים ומנהלים דיאלוגים שנונים וכואבים כאחד.

פיטר לומד להסתגל למצבו, הוא אוהב עדיין את אשתו גרושתו (רוזאנה ארקט בתפקיד קטן ונפלא), ולא רוצה בגירושין שנכפו עליו. ניק נראה כמי שמצוי בלימבו אינסופי הן מבחינה רגשית עם ארוסתו, הן מבחינת בני משפחתו הגרעינית ובייחוד כלפי אביו, והן מבחינה מקצועית. הוא בשנות השלושים לחייו, אך עדיין לא השתחרר מלפיתת מגע ההורים, ילד מגודל, חסר אחריות, ובמהלך תשעים הדקות הוא יעבור תמורה.

גם אחיו מיקי – לכאורה הצלע הפחות דומיננטית – יגלה עוד ועוד היבטים על חייו. בשל היחסים המעורערים בין הוריו, ובין אביו לאחיו הבכור הוא בעל כורחו מתפקד כמבוגר האחראי. בחופשה הזאת הוא ירשה לעצמו לפרוק עול, ויבין כי עליו להעניק מענה גם לצרכיו האישיים, בלי לדפוק יותר מדי חשבון. בסופה של החופשה כל השלושה יצללו את קתרזיס מיוחל, גם ללא פיתרון אידיאלי בהכרח. 

פריצקר משרטט פרופיל של מספר דגמים העונים להגדרת "תאים משפחתיים". הוא לוכד בהם שברון לב, אכזבות, לצד רגעי חסד של אמפטיה מאוחרת, הקשבה, סובלנות ובעיקר הרבה אהבה. סרט חכם ויפה, שכוחו טמון בכך שאין בו מסר מובלע של הטפה אמנותית, או אמירה פסקנית כיצד לנהוג כשהנישואין מגיעים לקיצם, וממגנט אותנו במשחק מלא עוצמות המלווה בקריצות עין ובעיקר הומור עצמי.