חיפוש

מה עושים עם ג'ני?

ההצגה החדשה ״מה עושים עם ג׳ני?״ בתאטרון הבימה ובכיכובן של ליא קניג ודבורה קידר מראה שיש דברים שרק משתבחים עם הזמן. יוקי לביא היה שם ונתן לשתי נשים קשישות להעיף אותו ואת כל הקהל באויר

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

נתחיל מהסוף: צמד השחקניות הנודעות ליא קניג ודבורה קידר עדיין אנרגטיות, חיוניות, מצחיקות וכוחן במותניהן. ולא רק שם. אל דאגה, עוד נחזור אליהן.

סיפור המחזה

על פניו נדמה כי גורלה של ג'ני איטון שפר עליה. בגיל 75, לאחר שהתאלמנה מבעלה, חייה גדושים ומרתקים: את שגרת היום-יום שלה ממלאים תחביבים כמו ציורי עירום, שתיית שמפנייה, עישון ג'ויינטים, וחברות הדוקה עם להקת רוק צעירה ובועטת, אשר מוצאת בדירתה הנעימה מקום אירוח אידיאלי לחזרותיה התכופות. את שאר שעות היממה היא מעבירה בחיקו של מאהב המשמש כיועץ השקעות לעת מצוא. לכאורה אישה עצמאית השולטת ביד רמה בנתיבים בהם היא פוסעת, מבלי להעיק על סביבתה, ולשרטט את גבולות הגזרה הרצויים לה. אבל כל זאת רק לכאורה. את שלוותה של ג'ני מעכירות לפתע שתי בנותיה. בוקר אחד הן מופיעות ללא הודעה מוקדמת בפתח ביתה. שמועות שגונבו לאוזניהן אודות האם "הפרועה והסוררת" שלהן אילצו אותן להמריא בטיסה מביתן ולהתייצב מול האישה שמשום מה מסרבת להזדקן בדרכן השתלטנית. אלן (הבת הבכורה שמשוחקת בידי מאיה מעוז בדרמטיות יתר ובמחוות גוף מופרזות לפרקים) ושרלוט (בת הזקונים שלנעליה נכנסה ריקי בליך במין מימיקה אפרורית) פותחות במלחמה מול ג'ני. הן מבהירות לה עד כמה התנהגותה מופקרת, חסרת אחריות, אינה עולה בקנה אחד עם מה שמצופה מזקנה בגילה. אלן – הדומיננטית והאסרטיבית מבין השתיים – מהלכת אימים בהשתוללותה. היא צועקת, מאיימת, לועגת וכאקט של פיוס מתחנחנת ומתנחמדת, ואף מגדילה לעשות ומבקשת כי האם תיפגש עם איש מקצוע המטפל באנשים בגיל השלישי, מודע היטב לצרכם, ויוכל להעניק מניסיונו (לנקיטת היוזמה הזאת מצידה של אלן יש סיבה נוספת – לא אגלה לכם אותה, תגלו מהי כשתצפו בהצגה). שרלוט – חלשת האופי יותר – נגררת למהלומות המוטחות, אך עושה זאת בדרכה העדינה והרכה. כל שהיא מבקשת הוא להשכין שלום, להבין את "נפשה הסוטה מדרך הישר" של ג'ני, להתרפק עליה כמין תינוקת מגודלת ולמצוא בה נחמת ילדות ונעורים כזאת שאיננה עוד. להשלמת הפיקנטריה המשפחתית אני מתוודעים לאודורה - גיסתה של ג'ני, גבירה שכבר מזמן חצתה את שנתה התשעים, ונוהגת לבקר בביתה בקביעות פעמיים ביום. אודרה מיודעתנו היא תמונת הראי ההפוכה מזו של גיבורת המחזה: זקנה באופייה, היפוכונדרית נרגנת שתלאות העולם מונחות על כתפיה. למותר לציין כי גם היא כבר שמעה על מעללי ההשתטות של גיסתה, וחיש מהר התייצבה במפתן דלתה בקיתונות רותחין של ביקורת מתחסדת. וכך, אני נחשפים למופע אימים מקטרג בדמותן של שלוש נשים מהגיהנום ששמו להן למטרה להחזיר את ג'ני לתלם המוכר, המכובד והראוי. ג'ני מצידה אינה מוותרת, וגם אם היא שוקעת למהמורות קטנות לאורך ההצגה, וחרף העובדה שלא כל מה שבחרה לעשות מתממש (לרבות אכזבה מאדם קרוב לה שניצל בעורמה את נדיבותה) – היא ממשיכה בדרכה, למורת רוחה של משפחתה, אך סוחפת אותה אליה בהדרגה ובתבונה, משכנעת אותה לראות את הצד האחר של הבחירה.

להיות יוצא מן הכלל

מחזהו של דונלד וויילד בבימויו המופתי והמהוקצע של הלל מיטלפונקט (ובתרגומו המדוייק של שמוליק לוי) עוסק אומנם בהתמודדות עם המעבר הטבעי לגיל הזהב, בנורמות הנלוות אליו ובציפייה ממנו, אך לא רק בזה. אם נגרד את השכבה הגלויה לעין, נמצא כי עמוק ובלאט סמויה בו תובנה נוספת והיא שאלת הקונפורמיזם. או במקרה שלפנינו: הנון-קונפורמיזם. האדם, בהיותו יצור חברתי בבסיסו, מתוכנת כמעט בחיתוליו לתבניות ולהבניות של סביבתו. אם זה בקודים תרבותיים, אם במנהגים תלויי דתו, מקומו ועת לידתו, ואם בלכידת הסממנים החיצוניים שסוללים את דרכינו החל מצעדינו הראשוניים. מי שמוצא עצמו חורג מאופן החיברות הנ"ל מתויג מידית כסוטה, וכמי שעל החברה להשיבו למוטב. וויילד ומיטלפונקט העניקו ממד של הומור להתחבטות הזאת. ברגישותם לגיבורה הראשית שלהם הם חצבו בה מקורות בלתי נדלים של כוחות טבע, של פלא החודר לעולמה, ויצקו לתוכה את הקול הפנימי, הייחודי והאינדיבידואלי שלה. כזה שאיננו נכנע לגחמות ואיננו מכופף את ראשו בפני תכתיבים. ליא קניג ודבורה קידר עדיין אנרגטיות, חיוניות ומצחיקות ליא קניג ודבורה קידר עדיין אנרגטיות, חיוניות ומצחיקות

נשים גדולות

לתפקידה המופלא של ג'ני נכנסה בקלילות ובגאונות הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, כלת פרס ישראל ליא קניג. בעשרות שנותיה על הבמה קנתה לה את מעמדתה בהיכל התהילה הנצחי של מי שכל אישיות אותה היא מגלמת משתקפת אוטומטית כ"שלה". למזוהה עמה. החל מהרגע שבו דמותה חצתה את הבמה, בצעדים מדודים, עוד בטרם פצתה את פיה, הקהל מחא לה כפיים (וזה היה רק הקדימון לשאגות שהיו בתום ההצגה). ליא קניג היא הג'ני המושלמת. נושקת לשנתה ה- 87, היא בלתי נלאית, כל רפליקה במקומה, כל עקיצה לשונית טבולה בארס גורמת לקהל לעוף לגבהים, מייצגת את תמצית קסם החיים, העושר והשפע שבאמתחתה. אני מאחל לנו להזדקן כמוה. לצידה, שחקנית עם ותק בימתי של 70 (!!!!) שנה, דבורה קידר. היא האודורה במחזה, והיא העזר כנגדה של קניג. כמי שתציין בקרוב את יום הולדתה ה- 93, אתה לא יכול שלא להשתאות נוכח היכולות שלה. בעוד שזקנתה המופלגת של בת דמותה הבימתית היא לרועץ עבורה, כולה סבל ואנחות, קידר היא ההיפך הגמור ממנה. ציניות, שנינות, חריפות שכלית מאפיינים אותה. רק אישה כ"כ משוחררת במהותה תהיה מסוגלת לברוא דמות מופרכת בקווי המתאר האמנותיים שלה.

שורה תחתונה

כשחלפו להן השעתיים, וכשהתשואות הרבות לא פסקו גם לאחר הפעם השלישית שהשחקנים חזרו לבמה, לליא קניג הבזיק רעיון: "אם אתם רוצים אנחנו יכולים להתחיל שוב פעם. אבל אנחנו פוחדים שכבר התעייפתם...". עבדכם הנאמן, שמצוי בסוף שנות השלושים, וכמוהו שאר מאות האנשים באולם מצאו את עצמם מודים בתוך תוכם כי בתחרות מול הזוג קניג-קידר האחרונות תצאנה כשידיהן על העליונה.. אז מה עושים עם ג'ני? כלום, פשוט הולכים לצפות בה!

ציון במדד ויטרינה: 9.5

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.