לונלי סטייל

הספר שמבוסס על חייו נקרא "לונלי", אבל הוא מעדיף להיות "ביחד" מאשר לבד. הוא דוגל במינימליזם וסולד ממילים כמו "פואטיקה" ו"גאווה", אבל משתתף בהפקות ענק לצד אביב אלוש ובקרוב יפרסם סדרת טלוויזיה על אודותיו. לקראת השנה החדשה ישבתי לשיחה בארבע עיניים עם הנווד הישראלי "לונלי פלג", על החיים, הקורונה ומה שביניהם – ויצאתי מבולבלת ומלאת השראה.

"יהלום לא מלוטש" - פלג כהן. צילום: רועי בר

כשאני מדברת עם פלג כהן, 36, בבית קפה קטן ושכונתי בכרם התימנים, אני רואה מולי בחור נורמטיבי, צנוע ושחום, עם עיניים גדולות ושחורות שמכילות הרבה סיפורים וענווה. הוא שליו ונינוח ומתעניין בסיפור שלי יותר מאשר בזה שלו, והוא מדקלם לי תיאורים על מסעות מחייו כאילו לא היה בהם שום עניין מיוחד. אחרי 16 שנים בדרכים וביקור בלא פחות מ-150 מדינות בעולם, החוויות של פלג הופכות אצלו למציאות של שגרה, ונראה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותו או לתפוס אותו לא מוכן. "אז איך אתה מסכם את השנה האחרונה?" אני שואלת בסקרנות לקראת השנה העברית החדשה, ופלג משיב לי בשתי מילים: "שנה פורייה". אם נתעלם מהעובדה שהשנה הוציא את ספרו הראשון (שהפך מיד לרב מכר), עבד עם גדולי היוצרים בישראל ופרסם תוכן שנחשף למאות אלפי צופים במדינה – נגלה מולנו בסך הכל בחור שקט מן השורה, שמאמין בכל ליבו בצורת חיים אלטרנטיבית, שמקדשת פשטות ומתנערת מיומרה. 

פלג כהן: "GOOD ENOUGH IS THE BEST"

מה הסוד?

פלג מגדיר את עצמו כאדם מחושב, פרקטי ומאוד בררן. את האנרגיות שלו הוא מוציא אך ורק בצורה מדודה, ומאמין בכל ליבו ש-"GOOD ENOUGH IS THE BEST". הוא מקשיב לעצמו וזורם כמו פלג מים עם תוכניותיו, אך כשהוא רוצה דבר מה הוא יודע להתביית עליו היטב. הוא לא חושב על עתיד אלא רק על הרגע עצמו, והדבר היחיד שהוא מתגעגע אליו מאז הקורונה הוא לתחושה של חוסר ודאות קיומית. הוא לא מוכן להתעסק בדברים שלא נתונים לשליטתו, וגם הקורונה היוותה עבורו מעין תקופת למידה. "תמיד הייתה קיימת בי התהייה מה יקרה יום אחד כשאחליט להשתקע, ולא היה לי ספק שהארץ היא המקום הנכון לעשות זאת. אבל הקורונה נתנה לי הצצה למקום הזה בפעם הראשונה, ואני חושב שבדיעבד זה עשה לי רק טוב". אני נדהמת מהסתכלותו החיובית של פלג על מה שקורה סביב, ואפילו קצת קשה לי להאמין לדבריו. "אז מה היה הכי חסר לך בזמן הקורונה?" אני מתעקשת, נחושה לשמוע את הסבריו, אך הוא משיב בפשטות שאיננו זקוק לדבר. "מה שרלוונטי זה רק ההווה, ויש לי הזדמנות עכשיו לטייל בארץ ולסגור פה פינות. אני מאמין שבקרוב ימצאו תרופה למגפה הזאת, ואז פשוט נוכל לחזור ולטייל בעולם."      

"אם לבד אז רק מבחירה" - פלג כהן. צילום: קובי בר

הלם קרב, בריחות ומה שביניהם

לונלי היה מהראשונים לתמוך בספר שהוצאתי, שנקרא "נוודים" ונגע קרוב לחייו. הספרים של שנינו עוסקים בתופעה של הלם קרב, בטיולים ובריחות לצד טראומות מזדמנות, אך בכל זאת השוני בין שני הספרים ניכר, ומסתבר שפלג כלל לא מגדיר את עצמו כהלום קרב. "למזלי לא ראיתי דברים מספיק נוראיים בצבא בשביל שזה ייחרט. כל התקופה שלי בלבנון מאוחה לי בראש כקובץ אחד, וזה לא בא לידי ביטוי אצלי בחיי היומיום. בספר היה לי חשוב לגעת בזה, כי התקופה שלי בלבנון היתה הטריגר ליציאה לטיולים ולמסע הגדול בעולם. אבל אין לי טיפים להלומי הקרב, וזה גם לא מהווה באף צורה חלק מחיי." גם את הטיולים שלו פלג לא מגדיר כבריחה, אלא כשגרת חיים ומציאות אלטרנטיבית אפשרית. הוא שואף לשבור את הסטיגמות והקיבעונות החברתיים, ובטוח לגמרי שאין לו אף צורך ברכוש או קניין, מלבד תיק גב רחב על הגב.  

זוגיות ומחלות אחרות

לאחרונה פלג יצא מזוגיות נפלאה שנמשכה שנה, וכעת הוא שוב "לונלי", אך לא באמת. מוקף במשפחה אוהבת בישראל הוא מספר שלא כל כך קל לו למצוא זוגיות כנווד, ופעמים רבות זה דורש הקרבה, ואימוץ מחדש של דרך חיים. בתור טיפוס די קנאי הוא נאלץ להשלים עם מערכות יחסים פתוחות, ולהסתגל גם לדפוסי חשיבה חדשים. כנווד קל להיקשר אבל גם להתנתק, וקשרים מזדמנים הם עבורו הרבה יותר עוצמתיים. "התחלת איתי פעם בהרצאה שלך, אתה יודע?" אני שואלת, קצת מתגרה, והוא מביט בי בספקנות ומשיב: "שאלת אותי על זוגיות, ושאלתי בחזרה אם את מעוניינת". מופתעת מזיכרונו החד אני משיבה מיד: "כן! איך ידעת?", והוא צוחק ואומר: "אני אומר את זה לכולם. גם לגברים". כנראה שפלירטוט זה רק עוד כלי יעיל שרוכשים עם הזמן בדרכים, וגם עליי זה עבד, חייבים להודות.

"להמשיך לזוז, להכיר וללמוד. והכי חשוב – להמשיך להיות סקרן, תמיד." צילום: אמלי אנגלסון

משחקי אסוציאציות

כדי להכיר לעומק ולהבין איך ראש של נווד פועל באמת, הכנתי לפלג משחק מילים קצר עם שאלות מהירות, לסיכום של תקופה רצינית. בואו נבדוק אם הוא הצליח לעמוד בכולן...

חום או קור? 
-חום.
לבד או ביחד? 
-ביחד. אם לבד אז רק מבחירה.
ארץ או חו"ל? 
-ארץ.
בוקר או לילה? 
-לילה.
טיסה או נסיעה? 
-נסיעה.
הליכה או ריצה? 
-ריצה.
אוכל או סקס? 
-סקס. ואז אוכל.
מוח שליט או לב מחליט? 
-מוח. פחות מקשיב ללב, הראש יותר אחראי.
אוויר, מים או אדמה? 
-מים. לא סתם קוראים לי פלג. המים תמיד ממשיכים וקשה מאוד לעצור אותם או להשפיע עליהם.
מה אתה לוקח איתך לכל מקום בישראל?
-מחבט מטקות יחיד, למקרה שנמצא פרטנר בדרך.
משהו אחד שהיית רוצה לשכוח? 
-שאלה טובה (משתהה). תאונה אחת שראיתי בקייפטאון, אני מאוד רגיש לדם.
משהו אחד שהיית רוצה לזכור בכל בוקר? 
-משתדל לזכור כמה טוב לי, נושא את ברכת 'מודה אני'.  
אם היית נפגש עם פסיכולוג, הוא היה אומר עלייך ש...? 
-אף פעם לא הייתי אצל פסיכולוג, אבל כילד עשיתי אבחון פסיכולוגי. אמרו לאמא שלי שאני ילד עם דמיון מפותח, ושאני חייב מסגרת כדי להצליח. כמו שאת רואה הוא קלע במדויק.
אם היית יכול לשאול את סבתא שלך, היא הייתה אומרת עלייך ש...? 
-אני היהלום שלה.
אם היית שואל את אמא שלך, היא הייתה אומרת עלייך ש...?
-אני יהלום לא מלוטש.
שאלה אחרונה, לפני שאני משחררת אותך לחופשי, יחד עם המטקות הבודד שהבאת איתך. מה אתה מאחל לעצמך לשנה הקרובה, מכל הלב ולקראת החגים? 
-להמשיך לזוז, להכיר וללמוד. והכי חשוב – להמשיך להיות סקרן, תמיד.

איפה קוראים?

כנסו לרכישת הספרים "לונלי" ו"נוודים" אונליין.