לבן, אדום וורמוט

ורמוט הוא משקה אלכוהולי, שהוא למעשה יין מחוזק, מתובלן ומתוק. שייך למשפחה מגוונת של משקאות מתובלנים ומחוזקים (משקאות בוטניים כהילים) הידועים אלפי שנים בתרבויות שונות. ותמיד מזכיר לי את היכולת האינסופיות שהגפן מאפשרת לאדם. נראה שבהעדר חומרי שימור, משקאות שונים היו מחמיצים ומסריחים ולכן הוספו להם מרכיבי טעם וריח חזקים – תבלינים, שורשים ואף דבש. בהמשך משקאות רבים כאלו יוצרו כשיקוי רפואי. הוורמוט, החל, איך לא, כתרופה. 

ורמוט רוסו, צילום: יח"צ טיב טעם

ממה מורכב וורמוט?

ורמוט איננו שם של מותג, הוא גם אינו שם מעוגן. בשנת 2017 אומצו באירופה כללי הכנתו על פי הסגנון של טורינו ואלה נחשבים לכללי בסיס להכנת המשקה. בסיס הורמוט יהיה תמיד יין לבן עליו יתווסף סוכר, כאשר כמות הסוכר במשקה קובעת את סוגו: secco - יבש, bianco - לבן ו roso - אדום והמתוק ביותר. בנוסף יוספו למשקה מיצויים אלכוהוליים של מרכיבים בוטניים שונים כאשר המוביל הינו צמח הלענה , אשר קרויה בגרמנית wormwood, ומכאן מקור השם. 

לעשירים בלבד

הידעתם כי המשקה החל כמשקה לעשירים? אחד הסיפורים על מקור הוורמוט  (ואני מודה שיש עליו הרבה ), הוא מגרמניה, בה, במאה ה- 16, נחשף לשיקוי רפואי רוקח איטלקי שחי בגרמניה. הרוקח, הביא עמו את יסודות השיקוי לפיימונטה והתאים אותו לסביבה האיטלקית. אלא שהמשקה הכיל סוכר והרבה. וסוכר, במאות ההן היה מוצר יקר ונדיר – לעשירים בלבד. מה שהפך אותו למשקה שיועד לאצולה! כך עד לקראת סוף המאה ה -17, נהגו לפתוח עם המשקה משתים בהם התארחו חשובים ומכובדים – סוג של משקה פוליטי.
עם הגדלת הייצור המסחרי של הסוכר במהלך המאות שבאו אחר כך, והנגישות שלו לציבור הרחב לצד התפתחות המסחר (יבוא וייצור של תבלינים), הוא הפך למשקה מקובל ברקב העם האיטלקי אשר אימץ אותו בחיבוק. 

טוב גם לקוקטיילים, צילום: ורד ברלל

מתי ואיך שותים ורמוט?

המשקה נשתה לבדו או כחלק מקוקטיילים. גם כאפריטיף אולם גם כיין קינוח בסיומה של הארוחה. הוא מתחבר בשנים האחרונות לתרבות הקולינרית של ה" אפרטיבו ". תרבות המאפיינת מדינות כמו איטליה וספרד ורק לאחרונה מתחילים ניצנים שלה בארץ. מנהג שנולד עקב ההרגל האיטלקי לאכול את ארוחת הערב שלהם בשעות מאוחרות מאוד. כדי לעמוד ברעב ולקדם את ארוחת הערב, נוסד המנהג של אכילת ארוחת ביניים קטנה (לרוב בצלחת קטנה המאפיינת תרבות זו) בלווי של משקה אלכוהולי מעט מריר אשר נועד לקדם את בואו של תאבון ולפתוח אותו לקראת הארוחה. יש משהו מאוד אלגנטי בתרבות של אפריטיף, קצת כמו "שעת תה" הבריטית. תרבות כיפית, טרנדית, פחות כבדה ומחייבת מארוחה מורכבת, עשירה בשמחה וטעמים. ומאפשרת הזדמנות לשבת עם חברים על משקה קל בלי לפספס ארוחת ערב משפחתית. באיטליה נתקלתי לא מעט במסעדות שמגישות ארוחות אפריטיף בלבד. 

מתכון לדרבי יבש

1 מנה הבן היל
3/4 מנה ליים
1/2 מנה ורמוט לבן
1/2 מנה ליקר תפוזים
אופן ההכנה:
ממלאים שייקר בקרח, מנערים היטב 15 שניות, מסננים ומגישים בכוס קוקטייל.

תמונה ראשית: גפן. צילום: ורד ברלל