חיפוש

כשר אבל מסריח

יוקי לביא הלך (פעמיים) לראות את ההצגה 'פליישר' בהבימה שעולה בהפקה מחודשת 23 שנים אחרי המקור. מה הוא חשב עליה והאם עדיין לא אבדה תקוותינו לחיות פה כעם אחד, מלוכד ומאוחד?

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

"חזיר זה נחשב אצלם טרף אבל חזירות היא כשר" – דודה רוזה הזקנה מסכמת את משנתה בעוד אחד מאותם מפגשים באטליז של פליישר, כשמנגד ניצבים להם "האדוקים" המנסים לכפות את אורחותיהם על תושבי השכונה בה היא מתגוררת.

23 שנים אחרי - מה נשתנה?

מחזהו של יגאל אבן-צור "פליישר" המועלה בימים אלו ב"הבימה", ושנוגע באחד הפצעים המדממים בחברה הישראלית, הוא הזדמנות לסוג של בדק בית עבורנו, לראות מה נשתנה במרוצת 23 השנים האחרונות מאז הוצג לראשונה על הבימות. שמא הקונפליקט בין הציבור החילוני לבני פלוגתו החרדים שכך במעט או התעצם, האם הקיטוב בטריטוריה הקלאריקלית הזאת החריף או שינה פניו, ומדוע בעצם שאלות של ציביון, אופי והלוך רוח סביבתיים עדיין מהלכים עלינו אימים, מנקבים את בועת האשליות והסטטוס קוו המדומים?

שתי כוכבות בנעלי הדמות

בהפקה הנוכחית צפיתי פעמיים. היות ואת דמותה של ברטה, אשת האטליז, מגלמות לסירוגין סנדרה שדה וחנה לסלאו, הרגשתי שאחטא לאמת אם לא אביא לידיעת הצופים את התרשמותי משני הסגנונות השונים – האחת היא מבכירות שחקניות התיאטרון הדרמטי, יצירת כפיה של אסכולת האיפוק והריסון, והשנייה קומיקאית בחסד, שם שרק אזכורו מעלה בת שחוק על השפתיים, עדות לשלל דמויותיה הקנוניות לאורך עשורי פעילותה. צירוף מקרים מתעתע גרם לכך שכל אחת מן הצפיות לוותה בשערוריה פוליטית – פתיחת חנויות המסחר בשבת ריחפה בזמן הפעם הראשונה, ואילו משבר התחבורה הציבורית נערך בשבוע בו נחשפתי לקורותיה של משפחת פליישר בפעם השנייה. &quotFleysher-S"

סיפור העלילה

אריה פליישר הוא בעל אטליז לא כשר הפועל שנים רבות במרכזה של שכונה שקטה ומנומנמת בעירו, כשמוניטין ידוע ויחסי שכנות חמים מאפיינים אותו ואת אשתו ברטה. שם – בין דוכני הנקניקים, הדגים ונתחי הבשר – מצויה ממלכתם הבלתי מעורערת. נאמנות לקוחותיהם היא שם דבר, כשהבולטים בהם הם הדודה רוזה – מורה בגמלאות, אלמנה ואם שכולה, זאת שידה בכל ויד כל בה. היא המבחינה בשינויי המרקם השכונתי, בהגיעם של "האדוקים" כלשונה, ולמעשה מהווה את החומה הבצורה והבלתי צבועה במאבקה מולם. לצידה שכן נוסף בשם גרשון, המוציא והמביא בעירייה, מאכער נדל"ני שתופעת האורחים הלא מזדמנים אינה טורדת את מנוחתו יתר על המידה. השמועות הרוחשות אודות ניסיונות ההשתלטות של המוני משפחות החרדים עושות להם כנפיים, והאישוש לכך ניתן יום אחד ע"י לובש שחורים המגיח לאטליז, עו"ד נחמיה קורצמן שמו, כשבמתק שפתיים מנסה להבהיר לזוג כי על מנת להבטיח את המשך פרנסתם הם ייאלצו להשיג תעודת כשרות, ובאורח פלא הוא בעצמו יוכל לנפק אותה. התמורה, אם תהיתם, איננה לשם שמיים אלא כרוכה בהוצאה כספית של לא מעט מצלצלין. בלית ברירה הזוג נעתר ל"הצעה", ובד בבד עם התשלום גם מבצע רמונט כללי, מכשיר ומשדרג את מעונו לכבוד תושביה החדשים של שכונתם. התוצאות כצפוי לא איחרו להגיע, וכמותן גם הלקוחות. איש אינו פוקד את אטליזם של הזוג, משום שהכשרות שלהם לא עומדת במבחן הבד"צ. "נתן נתן דטנר, סנדרה שדה, רבקה גור ודב רייזר. צילום ז'ראר אלון   ברטה ואריה שוקעים בדיכאון, מבינים כי נקלעו לשוקת שבורה, ובלא ממון נאלצים להחזיר את בנם שלמהל'ה, בחור בעל צרכים מיוחדים ועיכוב התפתחותי, מהמוסד השיקומי בו שהה בשנות התבגרותו. שלמהל'ה מעמת את הוריו עם שאלות מוסר פילוסופיות, עם היעדר האמונה מצידם בבורא עולם, ועם מכסת הסבל והייסורים אותם חוו. אט אט הוא מוליך אותם אל שיאו של המחזה, אל הכאב המתפרץ והעוצמתי במפגשו המשולש המתרחש בין הזוג פליישר לרבה החדש של השכונה, הרב אנג'ל, זה שעל פיו יישק דבר, והוא העומד הבלעדי מאחורי החרם אותו הטילו צאן מרעיתו על האטליז השומם.

כתב אשמה

בדקותיה הספורות של האפיזודה מוטח כתב אשמה נוקב מצד הזוג ניצולי השואה ששרדו את תופת מחנות ההשמדה וכל מבוקשם היה להקים להם נחלה במדינתם, חפים מניסיון כפייה ודת. השואה, הגבורה והתקומה משמשות בעירבוביה אחת סוג של מליצת יושר עבור ברטה ואריה האומללים שאת מרתם פורקים על האדמו"ר, את כעסם המוצדק המהול בבקשת תחינה וחמלה מפנים לעברו, מצטדקים ומתחנחנים בפניו, ואילו הוא – פניו חתומות, נותר קשה עורף בהתנגדותו למחוות היד המושטת, מה שמוביל לסוף הטרגי הבלתי נמנע.

השחקנים והצוות

נתי רביץ הוא עו"ד החלקלק, מפליא לגלם דמות המעוררת תיעוב והשתאות כאחת. ברצותו ייעשה לחברם של השניים, אך מה שמניע אותו בסופו של דבר הוא תאוות הממון, והיא זו שגם צובעת את נפחו הבימתי לסוג של קריקטורה מוגזמת הגובלת במניפולציה. רוזה וגרשון הם רבקה גור ודב רייזר. גור מחליקה לנעליה של הדודה הזקנה בלא פחות ממה שניתן להגדיר כמשחק חייה. לא חסה על איש, אומרת את שעל נפשה, בבואה של להט בלתי מתפשר וחדורת תחושת צדק מהפכנית. רייזר נוגס בדמותו של הפשרן התורן – אלגוריה לממשלות ישראל לדורותיהן – מוכן לבלוע את הצפרדע (הכשרה), כשמבע פניו מסמל ייאוש ועייפות ממאבקים הירואיים. עפרה קונפינו אחראית על התלבושות הססגוניות, פשטות הליכות של יריעות בדים – הן החילוניים והן החרדיים. את המוזיקה יצר יוסי בן-נון, וגדולתו היא בשימוש המושכל ב"זמירות היהודיות" אותן שזר לאוזנינו. מלמולי תפילה לצד יידישקייט חסידיים המנוגנים כמו קינה מבשרת, נוגעים לא נוגעים בנימי הרגש, במיתרים של טקסטים ליטורגיים המבוצעים בידיהם של חמישיית זמרים ונגני כלייזמרים: עמית גיל, מיטל נוטיק, אלכסה לרנר, &quotFleysher-S" גיל משען ונדיר אלדד. יגאל שדה מפליא בדמותו של הרב אנג'ל, משחקו הוא מופת לאצילות כבושה, לבר סמכא, איש קפדן המדקדק קלה כבחמורה במה שניצב לפיתחו. הוא איננו הנבל האולטימטיבי, גם בו ניתן לזהות כאב מוסווה, ואת גורלו הוא מגולל באופן הדרגתי, ספרותי ממש, עד שלפרקים הנפש יוצאת גם אליו. נתן דטנר הוא הפליישר, בהא הידיעה. אחרי שגילם בהצלחה את טוביה החולב דומה כי עולמות סידורי התפילה אינם רחוקים מהווייתו, רק שהפעם הוא מתעלה על עצמו כמי שבועט ב"מסורת" – אותו מוטיב חוזר בו היטיב להשתמש ב"כנר על הגג" – וכמי שהרוח החופשית זורמת בעורקיו. גופו גדל מידות מחד אך מאידך פגיעותו רכה עד אובדן, עוצמתו מתריסה ושברירית, זועקת בקול את העוולה. ברטה פליישר היא אשת חיקו הנצחית, והן סנדרה שדה והן חנה לסלאו רקחו לתוכה את מידת העסיסיות, השכלתנות והפיכחון. שדה רחומה ואימהית, גוזל אבוד שמגונן בשארית כוחותיו על הקן אותו מאיימים לעקור מגופו, ומקבילתה לסלאו מדגימה לנו מונולוג קורע לב בסופה של ההצגה, כזה שמותיר אותך פעור פה נוכח העמידות האיתנה המפעמת בה מול כל העולם, כנגד סדרת התלאות אותן חוותה במרוצת חייה. לסלאו ודטנר שלובי זרוע עד הסוף המר, נתלים איש על כתפו של רעהו, חבוטים ומנוחמים אך לא מרימים ידיהם גם כשטבעת החנק התהדקת סביב צווארם.

בשורה התחתונה:

לשאלתכם הסקרנית אקדים ואומר כי כללי המשחק לא ממש השתנו מההצגה הראשונה ועד לימינו אנו, המציאות הרעועה לא היטיבה עם גיבוריה, אף לא עם השברים וקרעי החשדנות בין הניצים. משה קפטן, הבמאי של ההפקה הנוכחית, יצר מלודרמה הנושקת לפדגוגיות כמעט ריקנית, אך בחר להעשירה מכל טוב בהווייה היהודית ישראלית - שואה, שכול, דת ומדינה, התרפסות מול הפריץ השולט, כספי שילומים – כשהיא שופעת סטריאוטיפים, זרעי תרעלה הנובטים לזירת התגוששות רוויית דמים, ו"עגלה ריקה" הנגררת אובדת עצות אל מול תבוסה אידאולוגית ידועה מראש. שעתיים וחצי של סחרור חושים הנע בין מטוטלת חסרת שליטה ועד לפרימת הסולידריות התרבותית שדומה כי כבר מזמן אין בכוחה להתאחות. דודה רוזה, ההא מתחילת המאמר, מסברת את אוזנו של עו"ד קורצמן במעשייה מן המקורות: "נוכרי פגש בהלל הזקן וביקש ממנו להתחקות אחר כל התורה בשורה אחת. ענה לו הלל: " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. ואידך זיל גמור"

8 במדד ויטרינה - שנאת חינם לפתחם של הימים הנוראים

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.