חיפוש

יחסים מסוכנים

באמת שנצטער על המכתב: ההצגה"יחסים מסוכנים" ב"הבימה" עושה כבוד גם לאסופת המכתבים הדקדנטית מצרפת של המאה ה-18 וגם לסרט האלמותי עם ג'ון מלקוביץ' וגלן קלוז. כמה נתן לה יוקי לביא במדד ויטרינה?

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים
ההצגה "יחסים מסוכנים" המועלית בימים אלו ב"הבימה" היא בראש ובראשונה מופת ויזואלי ומוזיקלי, ולכן אחרוג הפעם ממנהגי ואייחד את דברי הפתיחה ליוצרים האחראיים על האספקטים האלה: ניב מנור מעצב התפאורה, אולה שבצוב מעצבת התלבושות, ומירי לזר העורכת המוזיקלית. עוד בטרם נשמעה מילה מאחד השחקנים, כבר בדקות הראשונות אתה נשבה בקסמם של הבגדים התקופתיים, בייחוד הסגנוני המוקפד של התאמת הצבעים – לבן בוהק וקרם מעודן - ולתפירה העילית בה הם מונחים באופן מושלם על מעמד האצולה ובני לווייתם בצרפת של המאה ה- 18. הבמה מוארת בשלל נברשות מרהיבות, המשתלשלות מן התקרה כמעט לעבר קו המשווה של הדמויות האפלות, כמין היפוך סרקסטי שנועד לייצר עוצמת קרניים בוהקות החושפת אותן במערומיהן. ולהשלמת התמונה ברקע מתנגנות להן הנעימות "עונות השנה" של ויוולדי, "סונטת לאור ירח" מאת בטהובן, "ווג" מפי מדונה, כשבקצב בלתי הרמוני בעליל משתלבות להן גם נירוונה, רדיוהד, מטאליקה והדלתות. עירבוביית הטונים המוזיקאליים הללו, קלאסיקה מול רוק, בדרגות ווליום שונות ובצרימה מחרישת אוזניים מכוונת היא ההמחשה לתוהו ובוהו האמיתי המתחולל על הבמה, תוהו ובוהו שאחראיים עליו בעיקר שתי דמויות שטניות – המרקיזה דה-מרטיי (אסנת פישמן) והרוזן דה-ואלמון (אביב אלוש, התגלית שלא רק מבטיחה, אלא גם מקיימת). אלוש ופישמן זוממים. צילום: ג'ראר אלון אלוש ופישמן זוממים. צילום: ג'ראר אלון עלילת מחזהו של כריסטופר המפטון בבימויו של אילן רונן נסמכת ע"פ רומן המכתבים מאת שודרלו דה-לאקלו, שלהגדיר אותו כ"מציג את חיי החברה המושחתת והדקדנטית של תקופתו" היא האנדרסטייטמנט במיטבו. עבורי היו אלו שעתיים של מותחן פסיכולוגי,הנובר בנימי נפשם של בני האצולה חסרי הדאגות והתוחלת ורווי השיממון הערכי לצד פגיעותם של בני חסותם הצעירים, האוהבים, התמימים והבוסריים, שנושאים עיניהם בתקווה ילדותית לעבר אדונם וגבירתם, מבלי לדעת כי הם אינם אלא כלי שרת של תאוות כוח ושררה אימתניים בידיהם. המרקיזה והרוזן מדגימים לנו משחקי סאדו – מאזו, המסבים להם עונג צרוף, בכך שהם מייצרים תחבולות מניפולטיביות ברגשותיהם של ססיל וולאנז' (בגילומה הצבעוני והחינני של לאה גלפשטיין), של מאדאם דה-טורוויל (דנה ידלין המדהימה, משחק המלהטט בין יצרים הכרחיים לאיפוק כובש בעת ובעונה אחת), ושל השבלייה דאנסני (מאור שווייצר, בייבי פייס מתוקות להפליא, שבוחר להיוותר טהור נפש גם כשהתרמית המפורשת מתגלה). ועכשיו שוויצר ופישמן מתחממים. צילום: ג'ראר אלון ועכשיו שוויצר ופישמן מתחממים. צילום: ג'ראר אלון שלושתם, איש איש בתורו ואישה איש בתורה, ימצאו את עצמם נופלים ברשתם של המרקיזה והרוזן, יאלצו לשקר, לסכסך, לסכן את חייהם והכל על מנת לזכות בקורטוב החסד הנכסף של לילה סוער בתשוקה מינית ו/או אהבת אמת לפי הצורך. שלושתם שדודים לרגלי הרוזן והמרקיזה, וכורים לעצמם את קברי החיזור והפיתוי הערמומיים, שיותירו אותם בשברונם. מלאכת הבימוי של רונן אמורה היתה להוות משקל רב עוצמה לגרסה הקולנועית של היצירה הספרותית שלפנינו (בכיכובם הבלתי נשכח של גלן קלוז, ג'ון מלקוביץ' ומישל פייפר) וצמד השחקנים הראשיים שלו בהחלט ראויים לשיעור קומתם הבימתי בהפקה זו. פישמן – שזוהי הפעם השנייה בה נכנסת לנעליה של גלן קלוז, לאחר וירטואוזיות מושלמת לפני כשנתיים בהצגה "חיזור גורלי" – היא בחירה טבעית למרקיזה דה-מרטיי. נוכחותה, עוצמתה, יופיה, בשלותה וקולה העמוק מפיחים רוח חיים ברומן המכתבים הדומם. דומה כי ברגעים הספורים שהיא לא על הבמה חדוות ההנאה פוחתת פלאים עד לרגע שבו היא שבה על עקבותיה, חיוך ממזרי נסוך בזווית פיה, וחצי תרעלה חדים מופקים מהם. וחצים אלו פוגעים, איך לא, בתגלית הבלתי מעורערת של ההצגה – אביב אלוש, עלם חמודות רב חספוס ותחכום, שאישיותו הטלוויזיונית והקולנועית כבר עמדו בכל מבחן אמנותי, והנה הגיעה שעתו התיאטרלית מול מאות צופים שעוקבים בדריכות מהולה בסקרנות אחרי מהלכיו. במשחק המינים האירוטי ובעל ניצוץ הטירוף בין השניים נראה כי לפחות בתחילת המחזה פישמן היא הדומיננטית, ואילו אלוש סר למרותה ולגחמותיה, נכון למלא אחר האתגרים אותם היא מציבה לו. לאט לאט דמותו צוברת נפח, ואת אישיותה הטוטאלית של המרקיזה מחליפה הכריזמה המסוקסת של הרוזן, מותיר אותה חסרת אונים אך בה בעת חדורת רוח קרב ונקמה מתוקה. שלוש מילים חוזרות על עצמן לקראת סוף ההצגה: "זה לא בשליטתי". זוהי עצתה של המרקיזה לרוזן כל אימת שיישאל לפשר מעשיו הנלוזים. "זה לא בשליטתי" הוא מטיח במשרתו, "זה לא בשליטתי" הוא מתנצל כלפי מאדם דה טורוול המיוסרת ו"זה לא בשליטתי" הוא מסכם את דבריו מול המרקיזה עצמה כמעט בדקות האחרונות של ההתרחשות. את תוצאותיה הרת הגורל של מעשי השניים אפשר לתאר בשני מושגים, בשתי טרמינולוגיות משלימות: מי שמצא עצמו מסוחרר מהעיבוד הקולנועי יכנה אותו "סוף הוליוודי", ומי שחשקה נפשו בגרסה הבימתית יגדירו כ"צדק פואטי". "יחסים מסוכנים" היא אמירה חברתית נועזת, חכמה ולא חפה מאירוניה עצמית, שרק מדגישה את התכתבותה עם ימינו אנו.

ציון במדד ויטרינה: 8.5 – זה כן בשליטתכם לצפות בה

 

יחסים מסוכנים בתאטרון הבימה

עוד ב-תאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.