חיפוש

יומני היקר

רנה זלווגר חוזרת לחיינו בדמותה החיננית של ברידג'יט ג'ונס. מחוזק בפטריק דמפסי ובבמאית שרון מגווייר, "ברידג'יט ג'ונס בייבי" הוא סרט מצחיק ומהנה הממשיך את מגמת סרטי הקומדיות הנשיים של השנים האחרונות

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

פייר, התגעגענו. סדרת "יומנה של" הציגה לראשונה בפרונט את רנה זלווגר, אחת השחקניות המוכשרות והחביבות על המסך, כדמות נשית שמובילה את הסרט מתחילתו ועד סופו. עד הסרט הראשון בסדרה, יכולנו ליהנות מזלווגר פה ושם (מציאות נושכת" מ-94', "ג'רי מגווייר מ-96'" ו"אני, עצמי ואיירן" מ-2000), אך רק ב"יומנה של ברידג'יט ג'ונס", שיצא ב-2001, העניקה הבמאית הבריטית שרון מגווייר ביטוי מלא לכישרון והחינניות של זלווגר. העולם כולו התאהב בדמות ה"ממוצעת" החצי מרושלת של ג'ונס, שהיתה קונטרה לכל היפהפיות הבנויות היטב שאנחנו רגילים לראות בקומדיות רומנטיות אמריקאיות לרוב. תשאלו את אריאל הורוביץ שהקדיש לה שיר שלם ואף קרא לאלבומו השני בשמה ("רנה" מ-2002). היכולת להתחבר ולהזדהות עם ג'ונס נעוצה בעיקר בזכות הכשרון של זלווגר לאזן באופן מושלם בין הסטאריות הטבעית שלה, ובין ה"ממוצעות" של האנשים - והנשים - שבאמת נושמים וחיים מסביבנו ביומיום שלנו. תוסיפו לזה הומור בריטי משובח, את נקודת המבט והטאץ' הנשי של הבמאית (לרוב בסרטי קומדיות רומנטיות, גם כשהנשים הן הגיבורות, דווקא הגברים הם הבמאים), את הממזריות והצ'ארם של יו גראנט על תקן הגבר התכמן ורודף השמלות, ואת האלגנטיות הג'נטלמנית של קולין פירת' ("נאום המלך"), ותקבלו יופי של קומדיה רומנטית, שזכתה למועמדות לאוסקר (שחקנית ראשית), בגלובוס הזהב ובמועמדויות ופרסים רבים נוספים. ב-2004 יצא ההמשכון "ברידג'יט ג'ונס: עובדות החיים" הבינוני שהתקבל באיפוק מה (בבימויה של ביבן קידרון).

 

מציאות נושכת

קצת למעלה מעשור לאחר מכן, חוזרים ג'ונס ויומנה הפרטי לחיינו. ממש כמו זלווגר עצמה שנעלמה אף היא מהתודעה. שרון מגווייר שבה לכיסא הבמאית, וממשיכה את מגמת סרטי הקומדיות הנשיים המבורכת של השנים האחרונות. הבשורה המשמחת היא שהתוצאה אכן משחזרת את הקסם של הסרט הראשון. ההפקה הפעם אמריקאית, אך התחכום, התזמון וההומור הבריטיים ניכרים בכל פינה - הן בתסריט השנון והן ביכולות הקומיות של השחקנים הראשיים והמשניים. ב"ברידג'יט ג'ונס בייבי" (ותודה לאל שלא תרגמו לנו את זה ל"ברידג'יט ג'ונס: יומנו/ה של תינוק/ת"), ג'ונס חוגגת 43. וממש כמונו, גם היא התבגרה ב-10 שנים פלוס. הלוק אנד פיל של הסרט והגיבורה מחדירים לנו לוורידים את המציאות כפי שהיא כבר בפתיחה - עם השאלות הקיומיות, התחושות והלבטים בנוגע לקריירה, אהבה, הורות, והחיים בכלל האופייניים לגילאים האלה, כמו לחזות למשל בצעירים ה"מעודכנים" תופסים את מקומך באובר-החשיבות העצמית והתזזיתיות שלהם. גו'נס היא שוב רווקה, אחרי שיחסיה עם מארק דראסי (קולין פירת') לא צלחו, שבינתיים התחתן עם אחרת. היא המפיקה הראשית של תוכנית חדשות בטלוויזיה וחברתה הטובה של מירנדה המגישה (שרה סולמני המצוינת). לכבוד יום הולדתה, אותו היא חוגגת לבד עם היומן והטלוויזיה שלה, גוררת אותה מירנדה ליומיים של פסטיבל מוזיקה חסר עכבות, בו היא פוגשת לסטוץ חד לילי את ג'ק המיליונר הרווק הנצחי (פטריק דמפסי, מק'דרימי מ"האנטומיה של גריי" למי שלא חי על הפלנטה שלנו בעשור האחרון), שמסתבר שהמציא אלגוריתם מיוחד למציאת אהבה ובעל אתר היכרויות פופולרי. צירוף מקרים בטקס האשכבה של דניאל קליבר - סצינה קומית מצוינת אגב - שנהרג בתאונת מטוס (דרך חביבה לתרץ את היעדרותו של יו גראנט מהסרט), גורר את ג'ונס כמה ימים לאחר מכן ללילה עם האקס המיתולוגי מארק דארסי, שבינתיים מסתבר שהוא נמצא בתהליכי גירושים מאשתו. שלושה חודשים לאחר מכן ג'ונס מגלה שהיא בהריון. "ברידג'יט יומולדת יש פעם בשנה. צילום: יח"צ

משניים יוצאים שלושה

והנה, כמו כל נערה טובה בריטית, גם הפעם ג'ונס צריכה לבחור בין שני גברים שונים מהותית בחייה. וממש כמו בשני הסרטים הקודמים בסדרה, מרחפת לה השאלה - האם האהבה והאינטימיות והעבר המשותף ינצחו? או שמא התשוקה, הצ'ארם והכסף? והכי חשוב - מי לעזאזל האבא? לזכותו של הסרט ייאמר שכלל לא בטוח במי ג'ונס תבחר, ועד ממש סצינת הסיום כלל לא בטוח מי האבא. למרות הדמות ההוגנת והסימפטית יותר מזו של דניאל, דמפסי נכנס בקלות לנעליו הגדולות של יו גראנט, בתפקיד הגבר הרווק החתיך הבטוח בעצמו, המחזר ביצירתיות ובעיקשות אחרי ג'ונס, ומתגלה כשחקן קומי מצוין. קולין פירת' ממשיך לגלם את הדמות היבשושית-משהו של דארסי, ומתבל אותה בחן, הומור ומבטא בריטי משובח. השילוב של השלושה, והאפיון המדויק של הדמויות והניגודים ביניהן, מייצר מצבים קומיים מוצלחים רבים. "ברידג'יט בשם האב. צילום: יח"צ הסרט קולח ומצחיק מאוד, ומאוד נחמד לשמוע את הקהל לידך צוחק שוב ושוב. נכון, כמו כל קומדיה רומנטית הסרט לא חף מרגעים קיטשיים או צירופי מקרים הזויים כאלו ואחרים, אבל הוא מדלג בחן מעל המהמורות האלו בזכות תסריט כתוב היטב, אפיון דמויות מוצלח, בימוי רגיש והמון המון הומור. בזכות הפן הקומי שלו, הוא מצליח גם לגעת בנקודות רגישות יותר כמו רווקות והורות מאוחרת, מעמד וקריירה, שחרור ומיניות נשיים ועוד, מבלי לעורר תחושת אי נוחות. מלבד שלושת הכוכבים, הסרט מחוזק בשלל דמויות משנה מהנות ומשעשעות, כמו קמילה (אנדי סקוט) המפיקה הראשית החדשה והצעירה שמאיימת על מקומה של ג'ונס ברצינות תהומית ושמעדיפה את "חתולי היטלר" על פני עוד סיקור פיגוע טרור "שכבר ראינו", או רופאת הנשים האנטיפתית אך האמפתית בגילומה המבריק של אמה תומפסון ("על תבונה ורגישות"), שגם חתומה על התסריט. רנה עצמה, למרות סדרת הניתוחים הפלסטיים שעברה שנתיים קודם לכם (שלדעתי לא עשו לה טוב, אבל זה כבר סיפור אחר), מצליחה שוב לכבוש את המסך - הן בזכות הקסם והיכולות הקומיות שלה, והן בזכות המראה ה"ממוצע" כביכול, ומעוררת אהדה וסימפתיה. מה שמפיח תקווה שנראה אותה שוב בקרוב בתפקידים משמעותיים על המסך. ותהיה לסיום: מתי בפעם האחרונה חוזרתן במקביל על ידי מיליונר חתיך ועורך דין אידיאליסט שנראים כמו דמפסי ופירת'? והנה הטריילר לסרט הראשון מ-2001:

כדאי לדעת: 

סדרת "יומנה של ברידג'יט ג'ונס" היא הטרילוגיה הראשונה מאז ומעולם, שמבוימת כולה אך ורק על ידי נשים. את התשובה לשאלה "מי האבא" הסתירו התסריטאים גם מחברי הקאסט עצמו, שגילו את התשובה רק בהקרנת הבכורה. ליתר ביטחון, צולם סוף הסרט בשלוש גרסאות שונות.

ציון במדד ויטרינה: 8.7

ברידג'יט ג'ונס בייבי

שם באנגלית: Bridget Jones's Baby בימוי: שרון מגווייר תסריט: הלן פילדינג, דן מייזר, אמה תומפסון שחקנים: רנה זלווגר, קולין פירת', פטריק דמפסי, סאלי פיליפס, שרה סולמני, אמה תומפסון, אנדי סקוט ז'אנר: קומדיה רומנטית אורך הסרט: 122 דקות הפקה: ארה"ב 2016 על המסכים בישראל: החל מ-15.9.16 הגבלת גיל מומלצת: 16

עוד ב-חדש בקולנוע:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.