"אתה פחדן יאשה" כך לקראת סוף ההצגה הטיחה לילי בבעלה, בתום קרב נוסף וקשה מול בנם היחיד זאזא. באמירה הזאת גלומה האכזבה של מעמד ההורים בשל הוויתור המאולץ כלפי דור ההמשך, הגמישות התרבותית אותה הם אנוסים לקבל, ולראות בעיניים כלות איך המנהגים שלהם, המורשת והאמונות נמוגים נוכח הקידמה והמודרנה.
אחרי ההצלחה עם "אביבה אהובתי", הגיע תורו של שובר הקופות "חתונה מאוחרת". גם הקלאסיקה הקולנועית של דובר קוסאשווילי מתמקמת בימים אלו בתיאטרון הבימה, זאת שזכתה בעשרה פרסי אופיר בשנת 2001, והיוותה פריצת דרך אמנותית כמעט בכל היבט בו : החל מהתערטלות המוחלטת מול המסך, ההמשך בתעוזה שהובעה בדיאלוגים השנונים והכואבים, שאיתגרו את המהפכות בהן צעדה מדינת ישראלית באותם הימים, וכלה בהצגת היחסים הסימביוטים בין הורים לילדיהם בעדה הגרוזינית (להלן: הגיאורגית).
היו שטענו על הגחכת הדמויות, על הקצנת הסיטואציות, אך מאחר שקוסאשווילי איננו כותב מבחוץ, אלא בשר מבשרה של העדה, לא נותר למבקרים אלא להסכין עם המסרים החריפים והצבעוניים בהם חזו.
.jpg)
צילום: מעין קרופמן
שלושה זוגות נעליים מטאפוריים ענקיים ניצבו על בימת מוזיאון א"י, שאירח את הצגת הבכורה במשכנו. הנעליים הענקיות האלו שייכות לשלושת הכוכבים של הסרט : ליאור אשכנזי, מוני מושונוב והאחת והיחידה רונית אלקבץ. קשה היה להימנע מההשוואה למי שגילמו את התפקידים הראשיים אז, את המשולש הקטלני רוויי הארס ששלושתם שימשו בו צלע, ושהסחף המסחרר נזקף בעיקר לזכותם.
האם שחקני הבימה ותיאטרון ב"ש בשיתוף הפעולה הפורה שלהם יעמדו ברף המשימה?
זאזא מתקרב לגיל 32, ועודו רווק מושבע. בעדה הגיאורגית זה נחשב לקשיש, הוריו המודאגים דואגים לו, ומחפשים עבורו בקדחתנות את הכלה המיועדת. בעל כורחו הוא נגרר עימם לפגישות בחסות השדכנית – שהיא במקרה גם דודתו – אך לא מוצא שם את בחירת ליבו. זאת אומרת, הוא כבר מצא אותה. שמה יהודית, היא מרוקאית (!!!) , גרושה עם ילדה (!!!!!) ומבוגרת ממנו בלא מעט שנים (!!!!!!!). מה שנקרא – רחמנא ליצלן בריבוע.
הוא שומר את דבר אהבתו בסוד, עד הרגע בו זה מתגלה. סצנת המפגש המשפחתי היא אחד משיאי הקולנוע הישראלי לדעתי, קונפליקט טעון המאגד בתוכו זירת אגרוף, תרתי משמע, של סולמות ערכים ועולמות מושגים כשתהום בת אלפי שנות אור מפרידה ביניהם. בסופו איש מהנוכחים לא ייצא כשידו על העליונה, ייעשה ויתור בלתי נמנע, ותתקיים לבסוף חתונה. אך האם בין זאזא ליהודית?
צילום: מעין קרופמן
היוצרים והקאסט
מעין אבן אמון על העיבוד הבימתי, כשלצידו הבמאית שיר גולדברג והדרמטורגית שחר פנקס. השלושה העניקו לבמה חזות ציורית ממש, עם עבודת תפאורה מפוארת של ניב מנור, ועיצוב התלבושות המסורתיות ע"י יהודית אהרון. ההפקה הנפלאה הזאת בהחלט מתכתבת עם הסרט, אך גם שומרת על עמוד שדרה עצמאי, על דיאלוגים אינטימיים, על מימיקות עמוקות וממושכות, שמעניקות נפח לשלל השחקנים. בסיק בגילומו של עמי סמולרצ'יק, הדוד של אחת מהארוסות הפוטנציאליות, הוא מיצג קומי ופטריארכאלי משובב נפש ועם זאת מקומם בבריונותו. יעל אלקנה היא יהודית, והיא מתמודדת יפה עם תפקיד אהובתו של זאזא, סקסית ופתיינית במידה, עם המון מחוות וקריצות עין בלתי נמנעות כלפי שחקנית הקולנוע רונית אלקבץ בתפקיד המקורי.
ומעל כולם זוהרת השלישייה זאזא-לילי-יאשה, המשפחה הגרעינית. מיכאל אלוני מפליא במשחקו, הוא פשוט זאזא מושלם. יפה תואר המודע לכוח המשיכה שלו, אינטלקטואל הנחוש בדעתו, כזה שמחד כרוך אחר הוריו, ובייחוד רוצה לרצות אותם, ומאידך לא בכל מחיר. אלוני ניצב כגשר בין העולם של אתמול אל מול המנוע הפנימי שבתוכו, זה שמשמש עבורו מצפן. והזוג הגיאורגי הוא פגישת מחזור מרגשת של שני כוכבי הסרט "עפולה אקספרס", משלהי שנות התשעים של המילניום הקודם.
צביקה הדר ואסתי זקהיים שבים לשתף פעולה, והם מרגשים מתמיד. הדר הוא האב הפטריארכאלי, שרוצה בטובת בנו, ולא מבחין באובססיביות ובאומללות אותם הוא מסב לו. הוא חזק וחלש בעת ובעונה אחת, ואת הסתירה הזאת הדר ממחיש במשחקו השלם וחסר האונים לפרקים. ואילו הכוכבת היא ללא ספק לילי, האמא הגדולה, זאת שזאזא מצוי תחת הסינר שלה, והיא חרדה מהרגע בו יפרוש כנפיים.
זקהיים פשוט פנטסטית, נוגסת בתפקיד הגיאורגי המסורתי כמו היתה חלק טבעי ממנו, וכאילו הוא נוף חייה. היא מדגימה מנעד רגשות של דאגה, כעס, אלימות מתפרצת, חמלה והכל עטוף בתועפות של אהבה וחסד. קוסאשוולי יצר עבורנו מסמך סוציולוגי מרתק, שלא נס ליחו, וניתן להתענג עליו ולהתבשם ממנו גם בחלוף עשרים ושלוש שנים. יוצרי ושחקני תיאטרון הבימה וב"ש העניקו לנו שיעור בן מאה דקות שכותרתו היא עיסוק בנפש הכמהה להגשים את עצמה, מול סד הלחצים, האיסורים והציווים בדמות טבעות החנק המשפחתיות. אל תחמיצו את העיבוד הנפלא הזה!
נ.ב.
ספויילר הכרחי לטובת מי שראו את הסרט, וזוכרים בבעתה את סצנת הסיום בה ליאור אשכנזי מנשק ...איך לנסח בעדינות ...איבר מסויים בגופו של מוני מושונוב – הסירו דאגה מליבכם. יוצרי ההצגה ויתרו על החווייה המסעירה הזאת. בכל זאת, מדובר בתיאטרון הלאומי.