חיפוש

חובה או חובותיים

"משחקי חובה" כל כך מנסה להיות צעיר, מתוחכם ועמוק בו זמנית, עד שהוא קורס בתוך עצמו. ועם זאת מדובר בסרט שבהחלט שווה צפיה

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

חגיגה של צבעים (ועצבים)

התחושה הראשונה שהיתה לי כשיצאתי מהקרנת הסרט "משחקי חובה" היתה עצבים. הייתי עצבני. עצבני על הבמאים, על התסריטאים, על המפיקים, על הפופקורן, על הקולה, על ההתחממות הגלובלית. עצבן אותי איך רעיון משובח, בשילוב סטייל עכשווי ומדליק, הופך להיות ערבוב של ז'אנרים של סרט שלא מסוגל להחליט מהו. עצבן אותי שסרט שמכיל כל כך הרבה אלמנטים שהיו יכולים להתחבר יחדיו לסרט מצוין, אולי אפילו פורץ דרך כמו "טריינספוטינג", "המטריקס" (הראשון) או "משחקי הרעב" (הראשון) - התגלה כסרט... איך לומר... סבבה. ואולי אדייק יותר אם אומר - סרט בינוני, שיש יותר סיכוי שייעלם בנבכי ה-VOD עד הקיץ הבא, מאשר ישאיר חותם (למרות שאני בהחלט מוכן להמר שיופק סרט המשך). צילום באדיבות פורום פילם תמונה באדיבות פורום פילם אתחיל מהסוף - לא תתאכזבו אם תלכו לראות את הסרט בקולנוע. מדובר בסרט כיפי, בעל פוטנציאל להפוך ללהיט אצל בני הנוער (לפחות על פי מחיאות הכפיים שנשמעו באולם לאחר סיום ההקרנה). הלוק שלו צבעוני, קופצני, צעיר ורענן, ומשפריץ עליך כמויות בלתי נדלות של מידע באופן יחסית מתקבל על הדעת. העריכה קצבית, זוויות הצילום וטכניקות המבע הקולנועי מהנות ומפתיעות (ממש כמו "המופע של טרומן", בכל פעם אנו חווים את הסצינות דרך פילטר אחר), האלמנטים הויזואליים ממחישים את התזזיתיות והנגישות של עולם הרשתות החברתיות בכלל ותקשורת הצעירים בפרט, ופס הקול המלווה את הסרט לכל אורכו קצבי ומשאיר אותך באנרגיה גבוהה. גם השחקנים הראשיים - אמה רוברטס המהפנטת כגיקית שעוברת מהפך לאושיית רשת חסרת מעצורים, ודייב פרנקו הצ'ארמר המסתורי שכן/לא מחזיק בכוונות נסתרות - משדרגים את חוויית הצפייה, ומצליחים להפיח חיים בדמויות ולגרום לנו לאהוב אותן ולדאוג להצלחתן. כל אלה אכן הופכים את הסרט לחגיגה לעיניים ולאוזניים.

מה אתה - שחקן או צופה?

עלילת הסרט והרעיון המרכזי שמאחוריה שואבים לא מעט מהמיני סדרה הבריטית הגאונית והופכת הקרביים "מראה שחורה", שהתעסקה ביחסי הגומלין שבין התקשורת ובני האדם. בעולם של "משחקי חובה" נערך משחק מחתרתי בשם Nerve שמשלב בין העולם הוירטואלי למציאותי, שבו כל אחד יכול להשפיע ו/או להיות כוכב, כלומר אושיית רשת סוחטת לייקים. כשתתחברו למשחק תתבקשו לבחור בין "שחקן" או "צופה". אם בחרתם ב"צופה", תשלמו על כל יום שבו תרצו לצפות בשחקנים מבצעים און ליין משימות מאתגרות, משימות שקהילת הצופים (ה-"watchers") עצמה בוחרת כביכול באופן דמוקרטי. אם תבחרו ב"שחקן", הרי שתיאלצו לבצע משימות שנתפרו בדיוק בשבילכם והמבוססות על הפחדים הכי גדולים שלכם תוך פרק זמן מוגדר. אם תצליחו, תזכו בלייקים, לבבות, אלפי צופים ומעריצים נלהבים, ובכסף שזורם אליכם ישירות לחשבון. בכל פעם שתצליחו תקבלו עוד ועוד משימות, בעלות רמת קושי עולה. אם לא תצליחו באחת מהן או תחליטו שאתם "מתקפלים", הפסדתם הכל. למשחק יש מנצח אחד, שצולח את כל המשימות, ומתמודד בגמר מול שחקן נוסף. תמונה באדיבות פורום פילם תמונה באדיבות פורום פילם למשחק הזה נסחפת "וי" (Vee), או בשמה המלא וינוס, המגולמת כאמור על ידי אמה רוברטס. וי רוצה להוכיח אחת ולתמיד לעצמה ולחברתה הטובה סידני (אמלי מייד) שהיא הרבה יותר מחננה בינונית ואפורה עם עתיד בינוני ואפור. במהלך המשימות, אותן היא צולחת בקלילות מרשימה יש לומר, היא משתפת פעולה עם "שחקן" נוסף בשם איאן (דייב פרנקו). הזוג הופך מיד לחביב הקהל, למגינת לבה של סידני, שמקומה ככוכבת הבלתי מעורערת של המשחק נתון פתאום בסכנה. כמקובל בסרטי נוער, וי אוחזת גם בידיד בשם טומי (מיילס הייזר) שמאוהב בה בסתר, שמנסה להתחקות אחר המניעים הנסתרים של איאן, ולהציל אותה מעצמה. ככל שהסרט מתקדם, המשימות נהיות מורכבות יותר, תככים מתגלים, אהבות נחשפות, ובקיצור בלגן כיפי אחד גדול. תמונה באדיבות פורום פילם תמונה באדיבות פורום פילם

חובה עליך לאכול מרק עם מזלג

עד כאן נשמע אחלה, נכון? אבל כשיש בעלילה יותר חורים מרשת דייגים, כשבכל רגע עולה בראש שלך עוד שאלה שמתחילה ב"איך יכול להיות ש...", כשהמוטיבציה של הדמויות לא מובנת ואפילו מופרכת, כשיש יותר מדי סתירות טכנולוגיות בתוך ההיגיון הפנימי של הסרט עצמו, כשמימד הזמן הגיוני פחות מ"בחזרה לעתיד", כשאתה לא מצליח להבין איך משחק כל כך פופולרי, שמוציא לרחובות יותר אנשים משחקני "פוקימון גו" המתעדים מעשים מטורפים בכל רגע נתון עדיין לא התגלה על ידי הרשויות, כשאתה לא בטוח אם אתה צופה ב"אמריקן פאי", "מהיר ועצבני" או ב"צעקה" - הכל הולך לאיבוד. הרומנטיקה לא ממש רומנטית, הבדיחות לא ממש מצחיקות, המתח לא ממש משאיר אותך דבוק לכיסא. תוסיפו לזה סצינת סיום דידקטית, קיטשית, צפויה ולא משכנעת בעליל שכמעט והורסת את כל הפאן של הסרט (אם כי שוב, כיפית מאוד לצפיה), המנסה בכוח להלעיט את הצופה ב"מסר" הדי לעוס יש לומר - הרי שתקבלו פספוס אחד גדול. ואולי זו המילה שהכי מתאימה ל"משחקי חובה" - פספוס. בדיוק כמו אותה פעם בכיתה ד' כשאותגרתי לנשק את מלכת הכיתה ב"אמת או חובה" ולא היה לי אומץ.

כדאי לדעת:

אמה רוברטס היא אחייניתה של השחקנית ג'וליה רוברטס, ובתו של השחקן המוערך אריק רוברטס, ודייב פרנקו הוא אחיו הצעיר של השחקן ג'יימס פרנקו ("127 שעות", "ספיידרמן")

ציון במדד ויטרינה: 7.8

משחקי חובה

בימוי: הנרי ג'וסט ואריאל שולמן ("קאטפיש", "פעילות על טבעית" 3 ו-4) תסריט: ג'סיקה שרזר (על פי ספרה של ג'ין ריאן) שחקנים: אמה רוברטס, דייב פרנקו, אמלי מייד, ג'ולייט לואיס, מיילס הייזר ז'אנר: מדע בדיוני, מתח/פעולה אורך: 96 דקות הפקה: ארה"ב 2016 על המסכים בישראל: מ-28 ביולי 2016 הגבלת גיל מומלצת: מגיל 13    
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.