חיפוש
לקניה!

חדש בהבימה: עושה כרצונו

יוקי לביא הלך לראות את ההצגה החדשה המביאה את סיפורה של אסתי וינשטיין, שהחיים בקהילת גור החרדית דחפו אותה אל מותה. מה הוא חשב עליה? כל הפרטים לפניכם

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

לתלוש שערות

ואז כשהסתיימו להן השעתיים המעיקות והדחוסות, כשהקאסט המרשים ביצע את אפילוג ההשתחווייה המסורתי, יגאל נאור ויואב דונט תלשו בחדות את הפיאות מעל פניהם, והסירו במהרה את המגבעות שחבשו לראשם. כך, כשחזותם חפה מכל סממן מזהה לחסידות גור, לחצר שבה התרחשה הטרגדיה, העדיפו שני השחקנים שנרעיף לעברם מחיאות כפיים. ואולי בתוך תוכם הם ביקשו את נפשם הרחק הרחק מן הדמויות אותן גילמו בכישרון רב דקות ספורות קודם לכן...

 

פרו ורבו

דומה כי גם דסי – בת דמותה הבימתית של אסתי ויינשטיין ז"ל, למודת מסכת תלאות בלתי פוסקות, גופה כשל מן הסזיפיות ונשמתה עייפה מחיצי התרעלה שסביבתה הקרובה לה ביותר, לא כל שכן בנותיה עצמה ובשרה, נעצו בה – ביקשה להיוותר הרחק הרחק. מחוזות של חופש, של שחרור מכבלי השעבוד בהם נאזקה מרגע לידתה, של רצון להתנהל בעולמה ללא משטור ואיסור היו שזורים בחלומותיה. כמיהות כ"כ מובנות מאליהן כשאתה אדון לעצמך, אך כה מופרכים כשהנך חלק אינטגרלי מקהילה ששמה לה למטרה לעסוק בקדושה, בצניעות יתרה ובהקפדה טוטליטרית על נושא הפרישות המינית, שמשמעותה הימנעות מדברים מותרים כדי להכניע את היצר.

עושה כרצונו בתאטרון הבימה. צילום: ז'ראר אלון

אותה יישות חמקמקה וסוררת, העלולה להמיט דראון עולם על מי שחוטא בה, וחמור מכך – על קרוביו. לכן ע"פ חסידות גור החרדית אסור באיסור חמור שהבעל ואשתו ילונו באותה מיטה. אסורה עליהם הפנייה זה אל זו בשמם הפרטי. אסור מגע היד, גם האגבי והטריוויאלי, פן יתעורר אותו היצר המדובר. וליחסי המין אסורה באיסור מדאורייתא כל הנאה. הווה אומר, האקט הוא בבחינת קיום מצוות הפרו ורבו. האישה והבעל הם אינסטרומנט להבאת צאצאים, וכל עונג המופק ממנו, רחמנא ליצלן, הוא עבירה וטומאה...

 

לרכישת כרטיסים להצגה עושה כדברו בתאטרון הבימה במחיר השקה מיוחד, לחצו פה >> 


בשם הרב

וכך שרדה דסי את התקנות החמורות של חיי האישות המושתים עליה. נישאה ליעקב, תלמיד חכם ובעל שם בחסידות, והשניים שייטו להם באקלים של האיסורים, הנידות וההלכות המחמירות. שבע בנות נולדו לזוג, ואף על פי כן חייה של דסי היו קשים. למעשה לא שררה בינה לבעלה כל אינטימיות. כל אימת שהתעוררה שאלה / בעיה / סוגייה הלכתית, היה יעקב ממהר להיוועץ ברב הקהילה, הרב זילבר, איש נוקשה, תקיף וסמכותי. יעקב העריץ אותו על בקיאותו, ואילו דסי הבחינה כי מרותו של הרב משמשת חיץ למאווייה. את קיר הבטון הזה של האטימות וההפחדה ביקשה בכל מאודה להבקיע, אך נוכחה לגלות כי אין מדובר רק במשולש הקטלני דסי-יעקב-הרב זילבר, אלא בקרב עקוב מדם, כשכל הכללים מותרים בו.

עושה כרצונו בתאטרון הבימה. צילום: ז'ראר אלון

הרב זילבר בעורמתו גייס נגדה את בני הקהילה, אילץ אותה לחדול מלימודיה ומעבודתה, הסית את בעלה, ונשק יום הדין – מנע ממנה לראות את בנותיה האהובות. הכל כדי לאלץ את בת ישראל המופקרת והמורדת לשוב לתלם. דסי הנחושה משיבה מלחמה, וחמושה באחיה חיים שנטש את החסידות ובאמה אהובה. האם בתחילה מתייחסת לסיפוריה המזוועים של בתה בבחינת גחמה חולפת, מדרבנת אותה לציית לרוח החסידות, אך כשהיא נחשפת לעוצמת המניפולציות ולסכנה הנשקפת לדסי היא מחליטה כי חייה של דסי חשובים לה מכל הקפדה, ומתייצבת לצידה. האם יעלה בכוחם לקרוא תיגר מול הממסד הדכאני? האם יעקב הבעל יתרכך ויאפשר לאשתו לראות את בנותיהן?

 

דיוקן מעורר פלצות


מוטי לרנר המחזאי שרטט דיוקן מעורר פלצות, אך זה איננו פרי דימיונו הקודח. ספרה של אסתי ויינשטיין היווה לו השראה, כשמסכת חייה השזורה לאורך הדפים לא מותירה מקום לספקות. הוא ואיה קפלן הבמאית רקחו עלילה המסתמכת אחת לאחת על ההווייה האומללה בה אסתי-דסי הילכה בה. פרט לשמות הגיבורים ולעיסוקו של הבעל, כל הפרטים נכונים לאמיתם. "עשו הכל כדי שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו" כתבה במכתבה אסתי ויינשטיין, ותיאטרון הבימה הרים את הכפפה. אולם מסקין בו נערכה ההצגה הוסב לחסידות גור, לכתלי ביתם של דסי ויעקב ולפרקים למעוזי החופש אליהם נסה על נפשה דסי, במינונים ספורים שהלכו ותכפו ככל שטבעת החנק לפתה את צווארה.

עושה כרצונו בתאטרון הבימה. צילום: ז'ראר אלון

אורנה רוטבג מגלמת את אהובה האם. שחקנית אופי משובחת, משכנעת ואמינה כמי שמשתוקקת בטובתה של בתה. כאמור חוותה מהפך – מיחס חשדני כלפיה לאמפטיה טוטאלית. נוכחותה אסרטיבית ורכה כאחת, מייצגת את הטלטלה של אהבת האם כלפי חוסר האונים הניצב מולה. חיים האח הוא מורדי גרשון, ונכונותו לשמש מליץ יושר לאחותו מן הרגע הראשון מרחיב את הנפש. כה בודדה היתה דסי וכה זקוקה לכתף תומכת ולאוזן קשבת. " יש שם עוד אלפי נשים ששותקות" אומר האח "שהתפקר" ושהיה שם עבורה, וגרשון – באישיותו העוצמתית, בזקיפות קומתו – מעניק לדמותו קווים מוחשיים של סלע מוצק. ואותו סלע היה חסר לה בבעלה.

 

לרכישת כרטיסים להצגה עושה כדברו בתאטרון הבימה במחיר השקה מיוחד, לחצו פה >> 

 

יואב דונט נכנס לנעלי הבעל יעקב, אך בניגוד לאח המסייע, הוא משענת קנה רצוץ לרעייתו. נרפה ורופס מול כל ציווי ותקנה אותם קובע הרב, מרכין ראשו בהכנעה, עד שלבסוף מעדיף בבירור את המנגנון והממסד הדתי על פני השלווה בביתו שלו, עם דסי. דונט כמעט שאינו מעורר בך חמלה, חרף הדילמות בהן הוא נתון. קדושת המשפחה היא ערך וציווי שבתחכום ותימרון מרושעים מצלחים להישכח ממנו, ורצונו להקריב את עולמו תמורת הטרור הפומנדמטליסטי  גורמים לך לבוז לו. דונט השחקן מרעיד את הקהל בתגובותיו, בקשיות עורפו כלפי דסי, ובאכזריות בה נוקט כלפיה לקראת סוף המחזה. 

 

משחקים בעולמות חרדים

אך למעשה "עושה כרצונו" של לרנר וקפלן היא לא מן הנמנע גם אלגוריה. כיפופי הידיים בין הרצון החופשי לדרישות הכפייה של הממסד החרדי. את שני צדי המתרס הזה מייצגים יגאל שדה (הרב זילבר) ואסנת פישמן (דסי). שדה, שחקן עם מנעד קולי ורגשי מעורר השתאות, הוא אחד מכוכבי תיאטרון הבימה. זו איננה הפעם הראשונה עבורו בעולמות החרדים. ברזומה שלו הוא כבר השתתף ב"איש חסיד היה" וב"פליישר" בה הוא מיטיב להיות הרב אנגל. גם הפעם, בהיותו עטוי מגבעת, פיאות וזקן, הוא יודע את מלאכתו. הרב זילבר מיודענו אינו מעניק רגע של חסד לדסי. סובב סביבה, פולש לחייה, מקטין את אישיותה ומצר את צעדיה. הוא זה שמרחיקה מבנותיה ומאלץ את כל סביבתה להתרחק ממנה. אלמלא היה מדובר באוטוביוגרפיה, עוד היה ניתן לחשוב כי דמותו פלקטית, מומצאת או מוגזמת. הרב זילבר מהפנט את יעקב, כמעט מכשף אותו לעשות כרצונו, ואילו יגאל שדה מוסיף לרשימת תפקידיו הענפה עוד נקודת התייחסות בעלת שיעור קומה. דסי – הניצבת מולו – המשיכה להדהד בכל אחד מן הצופים שעות רבות לאחר שהמסך ירד.

עושה כרצונו בתאטרון הבימה. צילום: ז'ראר אלון

אסנת פישמן, שגם לה זה איננו מפגש הבכורה עם מנגנון הדת המסואב, כבר חוותה על בשרה ב"הרב קמע" את מכאובי השליטה החרדית. הפעם היא אשת איש, אם לבנות, שנלחמת לא רק על חירותה, כי אם על פיתחון הפה של כל הנשים המודרת, שצליל קולן מושתק מהרגע בו הגיחו לעולם החסידי. דסי רוצה לעבוד את אלוהיה בדרכה, משתוקקת להאמין בו אך מתנגדת לחיי הפרישות והסגירות. רוצה להיישיר מבט אל בעלה, לקרוא לו בשמו, לתנות עימו אהבים שלא כחלק ממצווה. פישמן חודרת לנקבוביות העור של הצופים, והרגע בו היא אורבת לבנותיה מחוץ לבית, ומבקשת מכל אחת מהן את קרבתה, אך נתקלת בחומת אטימות ותיעוב מצידן ( פרט לגילי, הבת שליוותה אותה ושהיתה קרן האור היחידה כמעט עבורה ) היא מופת בימתי, וזיקוק אמוציונלי מפלח נפש שרק שחקני נשמה מסוגה של פישמן מסוגלים לייצר. 

 

כתב אשמה

לרנר, קפלן וגלריית השחקנים איפשרו לנו הצצה אל מעבר לגדר. זו איננה עוד הצגה העוסקת בקיטוב החילוני- דתי, אלא כתב אשמה של מי שהיתה "שם". מי תש כוחה, אך לא ויתרה על ה"אני מאמין" שלה, וחולשת הגוף לא גררה בעקבותיה חולשת דעת. "אני מבינה שאני תלותית ואני לא רוצה להמשיך להיות למעמסה עליכם. אל תשקיעו הרבה בטקס, משהו צנוע עם המון פרחים. וגם אם תגידו שאני אנוכית, אני מקבלת בהבנה את חוסר ההבנה שלכם" – מכתבה של אסתי ויינשטיין, סוג של צוואה בלתי מפורשת שגורלה המתעתע ייעד לה, ולאמת ולריבונות שבשמן נאבקה.

 

רוצים גם אתם לצפות בהצגה 'עושה כרצונו' בתאטרון הבימה? כרטיסים במחיר השקה מיוחד ל 50 הרוכשים הראשונים בלבד:
 

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.