השקרנית והעיר

קיצור העלילה

הרומן "השקרנית והעיר" מאת איילת גונדר-גושן, אחת הסופרות הישראליות המצליחות ביותר בעולם כיום, מעמיד במרכזו סיפור שמתחיל בטעות תמימה ומתגלגל כמו מעצמו, בלי שליטה. מפגש טעון בחצר אחורית של גלידרייה הופך את נופר מנערה שאיש לא מבחין בה לסמל לאומי, לכוכבת תקשורת שכולם מבקשים את קרבתה. אבל אדם אחד יודע ש"סינדרלה"נהפכה לנסיכה רק בגלל שקר שהתנפח לממדים מחרידים

Fake news בעיר הגדולה

"שקרים שקטים שקרים קטנים / בתוך ליבנו ישנים / על פני חבצלות סגולות / ושאר צמחי המים" ( "אהבה יומיומית" )
 

ונפתח באינפורמציה חיונית : תלונות השווא בגין הטרדות מיניות עומדות על פחות מ- 3  אחוזים (!!!). כה מעטות וזניחות הן ביחס למספרן המבהיל ומעורר הפלצות בהשוואה לתלונות האמת, של הפגיעה הקשה בגוף ובנפש, שבוודאי לא מדובר ב"מגמה חברתית" או "תופעה תרבותית". רובן המוחלט של התלונות – שמאחוריהן ניצבות בני/ות האנוש שהם גיבוריה בעל כורחם – אכן קרו, נחוו, והותירו צלקות וטראומות בל יימחו.

אסור בתכלית האיסור, שאותם אחוזי רמייה בודדים ישבשו את שיקול דעתנו, ויכתימו מאבק שלם בעל חשיבות קריטית למיגור האלימות הנקלית הזאת. נופר שלו, הנערה שניצבת במרכז הרומן החדש של איילת גונדר-גושן "השקרנית והעיר" (בהוצאת 'אחוזת בית'), היא למרבה הצער אחת המכתימות. דמות אפרורית, דחוייה ובלתי מובחנת – הן בקרב משפחתה, והן במעגלים של בית ספרה וסביבת מגוריה – שמפגש אקראי עם אבישי מילנר, זוכה תוכנית ריאליטי שתהילתו חלפה לה די מזמן, ישנה את חייהם. 

"עיני עגל שכמותך, כדאי שתורידי שערות בגבות לפני שאת מרשה לעצמך לראות אנשים. והחצ'קונים האלה, לא אמרו לך שאסור לפוצץ אותם ? נשאר רק לפזר לך זיתים על הפנים, ואפשר יהיה למכור ממך חתיכה של פיצה. אבל עזבי את הפנים, מה קורה עם הבטן שלך ? הבעלים של החנות לא אמר לך שאם תאכלי יותר מדי תיראי כמו בהמה ? מי ירצה לזיין אותך ?אני אקח כדור אחד של סורבה קוקוס" ( "השקרנית והעיר" ע"מ 26  )

נופר שלו נסה על נפשה אל החצר האחורית, כשאבישי מילנר מטיח בה את הגיגיו. כל עלבונו מימיו הזוהרים שלא ישובו עוד, כל תסכוליו מניסיונות הנואש לחזור לקדמת הבמה וכל כמיהתו לגעת בשרביט המנצחים ולו פעם נוספת כמו התנקזו לתוככי המלל השוצף הזה, לאוזני מוכרת הגלידה, תלמידת התיכון, שחטאה היה שהעמידה אותו על טעותו הלשונית. מכאן כדור השלג ההרסני הזה יתגלגל במהירות מסחררת, בתנופה מעגלית שתהמם הן את שלו והן את מילנר. בעודה שכובה על הקרקע, כשהגבר לופת את זרועה – לפיתה בלבד, ללא כל אקט נלווה לכך – זעקותיה יחרידו את שלוות המקום.

שכנים מבוהלים, עוברי אורח מזדמנים, חייל וחיילת שיחושו לעזרתה – עיני כולם ללא יוצא מן הכלל ילכדו בתודעה את הגבר רוכן מעל הנערה הנפחדת, המתייפחת, הכואבת, ומסקנותיהם לא יותירו ספק. וכך, באותה תודעה כוזבת, תשייט לה נופר, נישאת על משב מרענן של תשומת הלב הפתאומית. לפתע מסתקרנים לגביה, בודקים אותה, חומלים עליה. עד מהרה גלי ההתעניינות הפתאומיים האלו יתורגמו לראיונות בטלוויזיה, לכתבות בעיתון, להפיכתה לפרזנטורית אופנה, ולמוקד משיכה של מי שעד אותו רגע חלף על פניה ועל בבואתה מבלי להתעכב.

שקרים וסחיטה

אולם בעיר הגדולה, זאת הכרוכה בטלאי שקרים, סודה של נופר לא יישמר לאורך זמן. לביא מימון, נער צנום מהקומה העליונה של הבניין המשקיף לחצר האחורית, הבחין במתרחש, ובחושיו המחודדים ידע כי את קרבתה של הנערה השקרנית הוא יוכל לדרוש אך ורק באמצעות סחיטה. מבחינתו הוא העד היחיד לנעשה שם, ומוטב לנופר להיענות לו. אולם לביא מימון איננו בעל הסוד היחיד.

אט אט אנו נחשפים לדמויות נוספות שמעללי השקר הנקלה הזה ייוודעו להם. אם זה קבצן חירש-אילם שבדרך פתע חמק אל החצר, ושם בעודו מסתתר קלט כל ניואנס. אם זוהי מאיה, אחותה היפה עד הפנוט של נופר, שרגילה היתה להימצא במוקד העולם, עד לאותה "תקיפה מינית", שהפכה עליה את היוצרות. פתאום זוהי אחותה המשמימה שמסובבת את צירי העלילה. למורת רוחה של מאיה היא חוזה בשגשוגה של נופר, וגילוי בלתי מתוכנן מעמת אותה עם האמת.

ואם זוהי ריימונד, קשישה ממוצא מרוקאי, שרק דימיונה הפורה של גונדר-גושן המוכשרת יכול היה להמציא עבורה התחזות לניצולת שואה פולנייה. ריימונד חדת המחשבה ובעלת מוח קודח וערמומי מהתלת בכל הנקרה בסביבתה. רצה הגורל והיא תתוודע אל נופר, וסיפורן הנכלולי של השתיים יצטלב, ויעניק לנו סוג של אתנחתא קומית מחד, ומאידך סוגייה מרתקת על גבולותיו של המוסר, ועד כמה "קורבנות" ו – "התקרבנות" הן פועל יוצא של זווית ראייה סובייקטיבית.

איילת גונדר-גושן חותמת על עותקי הספר בעברית

מסלול הרב מכר

זהו ספרה השלישי של גונדר-גושן, ובדומה לשני קודמיו, גם הוא צועד על מסלול רב המכר, כשזכויות הפצתו נמכרו ללא מעט ארצות ושפות. רפרוף קליל בביוגרפיה שלה מספר כי היא פסיכולוגית בהכשרתה. ולא שהיה צורך במידע הזה. כמעט כל שורה וכל פסקה מלווה בניתוח אופי, באנליזת רנטגן של דמויותיה, בדיאגנוזות מעוררות השתאות. מזה זמן רב שלא קראתי ספר בעל יכולות התבוננות שכאלו, של "חדירה לשטח האוייב" (וסליחה מראש על הטרמינולוגיה המעט צורבת בהקשרה המובן של העלילה), של זיקוק האיפיונים הפתולוגיים ביצירי כפיה הספרותיים.

למען האמת, לא רציתי ש – 278  העמודים יסתיימו. כ"כ נשאבתי לבדייה מעוררת האמון, ולניפוץ מוסכמות היסוד עליהן עמלה בסיזיפיות גונדר-גושן, ששורותיו האחרונות של הרומן דימו ונשמעו כמו נבואה מהדהדת.

"שטים הם הס על פני הזרם / שטים הם עצומי עיניים / שקטים שקטים, שקרים קטנים / בתוך ליבנו ישנים" ( "אהבה יומיומית" )

חזרזירים ורודים

תיאורי הזיעה לצד תיאורי מלאכת ההתעלסות הבוסרית, וכמובן תיאורי ההורים הנדהמים נוכח האמת הכעורה (איש איש בדרכו ובמנגנון ההכחשה החצוב בו) הופכים את "השקרנית והעיר" לקריאה שתותיר אתכם פעורי פה. פרקו האחרון בן שלושת הדפים יתחיל בעונת הקיץ, זאת הלחה והמהבילה. ירצדו בו אלפי חזרזירים ורודים, שעצם קיומם מהווה ניגוד מפתיע : החיה הטמאה ביהדות, שכמו רוצה לבשר מסר מובלע, אך בה בעת ההקשר שלנו מתביית הרחק הרחק בילדותינו. חזרזירים ורדרדים שכמותם כבר ראינו ב"פו הדב", והאם יש לכם סיומת מתקתקה שכזאת לעגמומיות הקודרת השורה על הספר?

וכל משך הזמן הזה ניקרה בי התחושה המטרידה שאם אבישי מילנר מיודענו לא היה שוגה בלשונו, ולא היה פונה אל נופר באלו המילים : "זה לא יעלה בחשבון", ייתכן כי היה נותר נקי מגורלו האומלל. וייתכן שהשקר הוא בנפשנו, בלתי נפרד מאישיותנו הבוטחת, בדיוק כפי שלימד אותנו בקריצת עין השיר "אהבה יומיומית" : "היום נאמר תמיד אמת...עד בוא הערב"
  
 

ציון במדד ויטרינה: 9.5

ללא זעם קדוש, ללא הטחת אשמה, וללא קתרזיס מיוחל. גונדר-גושן מעניקה לנו הצצה אל נבכי הנפש הכמוסים, המיוסרים והמעוותים של הבריות המתהלכות לצידנו.