שבוע חלף לו מאז ההופעה הגרנדיוזית והמופלאה של ה"רולינג סטונס" ונדמה כי פארק הירקון שאירח הופעות גדולות בעברו (הפארק הספיק לארח פרפורמרים כמו מדונה, מלך הפופ מ'ייקל ג'קסון ולאחרונה הופיע במקום גם יורשו של מלך הפופ המנוח, ג'סטין טימברלייק), טרם ראה במחוזותיו הופעה גדולה מהחיים כפי שנראתה ב-4.6.2014 אשר מחדדת את העובדה שה"רולינג סטונס" הם תופעת טבע מוזיקלית שלא מפסיקה לסעור כבר חמישה עשורים.
להקת ה"אבנים המתגלגלות" (כפי שכונתה במולדתנו), נולדה באנגליה של שנות השישים. אך לעומת להקת "הביטלס" הפופולארית, "הסטונס" (הכוללת בגילגולה הנוכחי את הסולן והמנהיג שממשיך לרקוד כמו שד,מיק ג'אגר; את הגיטריסט הפיראט ,קית' ריצ'ארדס; הגיטריסט והבסיסט הדקיק רון ווד; והסבא החביב על התופים,צ'ארלי ווטס) התאפיינו בהופעתם הלוהטת כמו הר געש מתפרץ; הופעה שממשיכה לסחוף אחריה מיליוני מעריצים גם חמישים שנה אחרי שהתחילו להופיע.
לאחר חמישה עשורים של פעילות מוזיקלית ענפה ,הגיעה סוף סוף הלהקה להופעה יחידה בישראל. מעריצים רבים בישראל היו מוכנים להשקיע לא מעט כסף בכרטיס להופעה, על מנת לראות את אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה מבצעות כמה מהלהיטים האהובים עליהם. הערב ההיסטורי (והשרבי במיוחד) נפתח ב19:45 בהופעה חזקה ואנרגטית במיוחד של הילד הנצחי, רמי פורטיס שהלהיב את הקהל וחימם אותו עוד יותר עם כמה מהלהיטים הגדולים שלו ("אין קץ לילדות", "תלוי על הצלב", "מסך הטלוויזיה" ועוד). במהלך הופעתו הקצרה,פורטיס הודה בהתרגשות ל"סטונס" על ההזדמנות שקיבל לחמם אותם; כמובן שהוא לא הפסיק לקפץ על הבמה ולהלהיב את הקהל לאורך ההופעה הקצרה,והוא אפילו הקדיש את השיר "אין קץ לילדות" למעריץ צעיר במיוחד של ה"רולינג סטונס",רק בן 100, שלא יכול לפספס את ההופעה.
אז אחרי החימום הסמלי של פורטיס, ולאחר נאומו הגרנדיוזי של המפיק שוקי וייס (שניסה לדרבן את הקהל ,ואמר שאם הלהקה לא תשמע את הקהל,הם עשויים לקצר את ההופעה), הקהל נאלץ להמתין עוד חצי שעה (עד צאת חג שבועות,על מנת שגם המעריצים הדתיים יוכלו להגיע להופעה) על מנת שה"רולינג סטונס" יעלו לבמה וירעידו את פארק הירקון. נדמה היה כי כל רגע בו הבמה עמדה ריקה (הבמה הגדולה כללה גם מסלול ארוך שנכנס אל תוך הקהל על מנת שג'אגר וחברי הלהקה יוכלו להתקרב יותר לקהל) הקהל היה דרוך עוד יותר והציפייה רק הלכה וגברה. לבסוף, ב21:15, רגע האמת הגיע, סוף סוף ה"רולינג סטונס" דהרו אל הבמה.
בשניות הראשונות הקהל היה המום,לא מאמין שההופעה ההיסטורית אכן מתרחשת. נדמה שסוף סוף הגיעה התשובה המושלמת לשאלה :"איך הביטלס לא הופיעו בישראל בשנות השישים?". הלהקה (שחזרה להופיע רק לאחרונה) מוכיחה שגיל זה רק מספר. מיק ג'אגר אומנם בן 71 אבל לא נותן לגיל לעצור בעצדו. הבמה עבורו היא מגרש משחקים,והוא מתרוצץ עליה לכל אורך המופע (שארך כשעתיים חמות במיוחד). המופע עצמו כלל כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה: "Angie" (שהוא נחשב השיר האהוב ביותר של הסטונס עבור הקהל הישראלי,ולרוב הם לא נוהגים לשיר אותו בהופעות)," satisfaction","paint it black","I'ts only rock 'n' roll" ,jumping jack flash", "you can't always get what you want","brown sugar, "gimme shelter" ,sympathy for the devil" ועוד שירים רבים וטובים משלבים שונים מהקריירה הענפה של הלהקה.
אם היה ספק שמא ה"רולינג סטונס" לא יתאמצו קצת עבור הקהל הישראלי, הספק התבדה במהירות ברגע שמיק ג'אגר החל לפלרטט עם הקהל הישראלי ולפטפט בעברית בלי הפסקה ("זה התחיל עם משפטים בנאליים כמו "לילה טוב תל אביב" ו"אתם נהנים?" והתקדם להערה המשעשעת שהפנה לרון ווד :"איפה קנית את הנעליים,רוני,בשוק?" והמשיך להרשים כשהציג את צ'ארלי ווטס: "על התופים,צ'ארלי ווטס,ילד יום הולדת!"). הקהל הישראלי פשוט נשבה בקסמו של ג'אגר וסירב לתת לו לרדת מהבמה (הרגעים הבינוניים במופע היו כשקית' ריצארדס תפס את מרכז הבמה בשני שירים, ובמידה רבה זה הוכיח שג'אגר הוא הכוכב הבלתי מעורער של הלהקה). נדמה שגם האירוח של מיק טיילור במופע (ניגן באחד מגלגוליה הקודמים של הלהקה ) היה רגע חביב ולא יותר מכך,אך דווקא ב"gimme shelther" קטע הסולו של זמרת הליווי ליסה פישר (זמרת ייחודית בעל מנעד ענק) היה סוחף במיוחד,ושיתוף הפעולה בינה ובין ג'אגר היה מרהיב.
הערב עצמו הסתיים במטח של אש וזיקוקים והותיר את הצופים הנלהבים עם טעם של עוד. אותם 50,000 שהזדמן להם לזוז כמו (ויחד) עם ג'אגר בערב אחד לוהט בפארק הירקון (גם אני הייתי בין אותם המונים נלהבים)קיבלו תמורה מלאה לכספם והם יכולים רק לחלום על הזדמנות נוספת לראות אמן כמו ג'אגר שמהפנט כך את הקהל.