חיפוש

העולם של מאיה

אורן א. אפיאס התיישב לשיחה עם הבמאית הצעירה והמבטיחה מאיה מאירי על קולנוע, על החיים ועל כל מה שביניהם 

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים
רק לפניי כשבוע העלינו קליפ של הרכב הפולק חבורת אטומיק בבכורה במדור המוזיקה בויטרינה. הקליפ הוא שילוב מעניין בין קולנוע דוקומנטרי לווידאו קליפ מוזיקלי. זו דוגמה אחת מתוך מה שעשתה הבמאית הפעילה והמסקרנת מאיה מאירי. ב 7 שנים האחרונות מאיה עורכת, כותבת ומצלמת את מרבית היצירות שלה וגם דמות פייסבוק מעניינת שמביאה בפוסטים שלה תובנות על החיים וחלקים מעולמה הגועש בתשוקה ליצירה. הסרט הקצר שלה "it's complicated" זכה להיות מוקרן בסינמטק וגם ברצועת השידור וב וי או די של ערוץ 8 . הסרט "it's complicated" מתאר מערכת יחסים בעידן הדיגיטלי וכל הבעיות שיכולות לצוץ מתוך זה. מאז הסרט הזה מאיה לא עוצרת לרגע ונמצאת בתוך עשייה אינטנסיבית על קו קבוע בין מדינות מעבר לים לארץ. רגע לפניי שהיא עולה על מטוס לגרמניה לצלם את הפרויקט הבא שלה, התיישבתי איתה לשיחה של אחד על אחת.  איך נוצר החיבור בינך לבין עולם הקולנוע ועשיית סרטים? התחלתי לכתוב בגיל ממש צעיר, מגיל 9 היו לי מחברות ועולם פנימי עשיר וניסיתי לביים את המציאות כבר בגיל הזה. אני חושבת שזה גם משהו שקשור למבנה האישיות שלי. כילדה נורא רציתי לשלוט במציאות וזה נשמע קצת מוזר, היו דברים בחיים שלי שקרו ולא יכולתי לשלוט בהם. זה פיתח בי רצון נורא גדול לביים את המציאות אחרת, זה נבע מעצם זה שהייתי ילדה עם המון עולם פנימי אז בעצם באיזשהו מקום חייתי בתוך העולם הפנימי שלי באיזושהי מציאות שיצרתי, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מביימת את מציאות. יותר מאוחר, בגיל 23  צילמתי וכתבתי בעיקר שירים. אהבתי לכתוב ואהבתי אומנות ואהבתי בגדים, רציתי להיות המון דברים. לא חשבתי לעצמי שאני רוצה להיות במאית, חשבתי לעצמי שאני רוצה להיות הכל. באותה תקופה עבדתי בבנק, כיועצת השקעות, הקעקועים שלי מכוסים בלבוש מתוקתק, לא הייתי קשורה כל כך לאומנות ולא עסקתי בזה כמקצוע. חשבתי שאני אתעסק בבנק ואלמד השקעות ופשוט זה עשה לי רע והבנתי שמשהו חסר לי בחיים ושזה לא המקום שלי, שאני לא מאושרת.  ואז יום אחד כשהייתי בעבודה דיברתי עם מישהי שיושבת לידי, אמרתי לה שאני אוהבת הרבה תחומי אומנות ומה אפשר לעשות ? והיא ענתה לי - קולנוע. חשבתי על זה שבקולנוע באמת יש בזה הכל . אז שאלתי אותה איפה לומדים קולנוע? והיא הציעה לי שסם שפיגל הכי טוב ובאמת ככה הגעתי לקולנוע. למרות שבדרך יצא לי לנדוד בין מסגרות. 557699_10150845087333658_2138982676_n מה הביא למעברים האלה בין מסגרות? זה התחיל מזה שניסיתי להתקבל לסם שפיגל עברתי את המיונים ולא התקבלתי, אני זוכרת שהם אמרו שזה נראה שיש בתוכי מלחמה ובראש שלי חשבתי לעצמי "למי אין מלחמה בראש?" ואז התחלתי ללמוד במנשר והרגשתי שזה לא מספיק מקצועי בשבילי. לאחר מכן חזרתי שוב לסם שפיגל  עם סרט דוקומנטרי שבעיניי הוא הסרט הכי טוב שעשיתי, זה היה לפניי שלמדתי קולנוע . זה סרט על החיים שלי מאד אישי וחושפני, הסרט היה על אבא שלי וכשראו את זה בסם שפיגל הם אהבו מאד ואמרו שאני חייבת לפתח את זה לפיצ'ר וזה גם מה שהכניס אותי לבסוף לסם שפיגל. האם יש עוד כלים אומנותיים שאת משתמשת בהם לבטא מעולמך ? ואיפה הכי נוח לך לבטא את עצמך ? נראה לי בגדול שאני מחשיבה את עצמי יותר ככותבת. אם זה לבחור בין מצלמה לכתיבה, אני תמיד אבחר בכתיבה בכלליות מעניין אותי מאד סיפורים. סיפורים של אנשים ולכתוב זרם תודעה ולכתוב מחשבות בין אם אני עושה את זה בפייסבוק או לכתוב ספר שבא לי להוציא.אני לגמרי מחשיבה את עצמי בבסיס שלי ככותבת. אז ככותבת את בעצם לא כבולה רק לפורמט הקולנועי כן, כילדה כתבתי שירים וחשבתי שאני אהיה משוררת בכלל. אני רציתי להיות משוררת כילדה ולא חשבתי ממש קולנוע. מתישהו התנפץ לי החלום הזה. _ אני טוען אחרת, את משוררת כשאת מספרת את משוררת גם כשאת מצלמת. כן, זה נכון. איך נולד השיתוף פעולה בינך להרכב חבורת אטומיק? בגדול, אני כבר בערך 7 שנים עוסקת בזה כפרילנס, אני עושה מסרטוני תדמית לצילומי הופעות לקליפים שהיו בערוץ 10 באם טי וי ובערוץ 2, צילמתי גם את נינט טייב ואסף אמדורסקי. במקרה של חבורת אטומיק הם פנו אליי לפניי כמה שנים ומאד אהבו את הדברים שאני עושה. מאז עשיתי איתם המון קליפים וכבר היה חיבור יצירתי משותף שגם הוביל לפרויקט האחרון שפורסם אצלכם, השילוב בין הדוקו למוזיקלי. בעיקרון זה רעיון שבא מירון פישמן הסולן של ההרכב ומשם המשכנו ופיתחנו ביחד את העבודה על הפרויקט הזה. באתר שלך יש הרבה מהעבודות שלך שעשית לאורך השנים. הבחנתי שהעבודות המוקדמות יותר הן מאופיינות בעיניי עם רובד מאד אווירתי ויותר פתוח לפרשנות וגם מתאר מצב מסוים, ממשהו שהוא מסגנון הרבה יותר לירי והגותי בעבודות המוקדמות לעומת סיפור עם מהלך עלילתי מובהק בסרט הקצר האחרון שלך, ששם המבנה הנרטיבי הרבה יותר ברור. ספרי קצת על המעבר הזה גם מההיבט ההפקתי של הסרטים וגם מהיבט של הכתיבה ויצירת הסרטים. אני חושבת שזה פשוט עניין של בשלות. רציתי ללמוד ולדעת איך לספר סיפור ובאמת היה לי קל יותר להביא את האווירה ואת הרגש בצורה אינטואיטיבית אבל את החלק הסיפורי אני לימדתי את עצמי. מאחר ואני סופר אוטודידקטית אז פשוט קראתי כל ספר אפשרי בנושא של כתיבה. בגדול אני רגילה לעשות איכשהו דברים בעצמי, בגלל שאני גם מצלמת וגם עורכת וגם כותבת אז עד עכשיו היה לי מאד קשה לשחרר שליטה, אני יכולה לשחרר שליטה כשיש לי את הבן אדם המתאים, אבל אם זה לא מתאים, אז זה מאד קשה לי. זה היה לי תמיד מאד נוח גם כשקיבלתי תקציבים לקחת על עצמי את עניין ההפקה.   גם מה שקורה לי בשנה האחרונה זה מאד מעניין, עכשיו נגיד יש לי סרט בברלין שאני נוסעת בסוף החודש לצלם. הם פנו אליי מחו''ל, שלחו אותי לאיזה חודשיים בברלין לעשות תחקיר וזה היה לי שנה באמת מטורפת. לפניי כן צילמתי סרט בשוויץ, שם הייתי על תקן צלמת ואחרי זה התגלגלתי לביים סרט בסין, מצאתי את עצמי חודש בסין ואז הגיע הפרויקט שאני בקרוב הולכת לעשות בברלין. כך שיצא שהייתי שנה שלמה על קו חו''ל ובארץ , עד עכשיו הייתי עסוקה בדברים שאני עושה בתעשייה המקומית ופתאום נפתח בפניי עשייה מעבר לים. מה שמביא אותי למקום שבו אני הכי נותנת לעצמי לאבד שליטה כמו למשל בהפקה הגרמנית הזאת. כי גם זה הפקה ענקית, תקציב גדול קו פרודוקציה ישראל- גרמניה לסרט שמיועד לטלוויזיה. זה סרט דוקומנטרי, ניאו נאצים ועירום, הולך להיות סרט קשוח ואפל. אני הדמות שמצטלמת, יש לי צלם גרמני יש לי מפיקה גרמנית כל הצוות הוא גרמני, אני הישראלית היחידה. זה הכי לתת לעצמי לשחרר שליטה, כי אני גם לא הולכת להיות מאחורי המצלמה אז מהבחינה הזאת זה הולכת להיות לגמרי הרפתקאה. אין לי מושג מה הולך להיות, אני הולכת לתת לעצמי לאבד שליטה לגמרי וליהנות מזה, אני מרגישה שאני הולכת לגלות את עצמי מחדש. אז בהקשר של מה ששאלת זה נכון, עברתי איזשהו תהליך גם איך לפתח סיפור ובשילוב של תהליך אישי שלי כבן אדם איך לשחרר את השליטה ביצירה. איך מתחיל אצלך תהליך הכתיבה של הסיפור ? יש בי שילוב בין קפריזיות לאימפולסיביות. הראש חוג שלי באוניברסיטה היה אומר לי "את מצד אחד את בחורה סופר פרועה ומצד שני את חננה קשוחה" וזה נכון. יש לי הבזקים של דברים, זה יכול להתחיל מאימאג' זה יכול להתחיל מזה שאני רוצה לחוות משהו כבן אדם. למשל בסרט הקצר שעשיתי "בחורה כמוני"  על חיילות שצילמתי במוצב בסופת שלג מטורפת. אני אמרתי "אני רוצה לצלם בסופת שלג" וזה התחיל משם ואמרו לי בשלב מסוים "יש לך תסריט טוב צלמי אותו במדבר אין שלג עכשיו בישראל", חיכיתי שנתיים לסופת שלג ואנשים ידעו שחיכיתי שנתיים וצילמתי דברים אחרים בינתיים. אנחנו מגיעים ללוקיישן וחברים באים ואומרים לי "תקשיבי ראינו את האתר החרמון חום! אין שלג! תוותרי על זה" אמרתי להם ולצוות שלי "יהיה שלג!" אנחנו באים לאתר הוא עדיין נראה חום. היה לנו צילומים לפני היום של השלג שלא היינו צריכים את הלוקיישן מושלג. אנחנו באים לצלם ואין שלג וממש היה קצת ואני עדיין אומרת להם "יהיה שלג!" וזה היה קטע הזוי. חזרנו לווילה מטורפת, זאת הייתה הפקה משוגעת ומדהימה ממש. יום למחרת בבוקר אנחנו נוסעים לאתר לצלם, זה היה היום שאנחנו אמורים לצלם את השלג. אנחנו מגיעים לאתר ואומרים לנו "תקשיבו, אתם לא יכולים להיכנס עכשיו כי יש סופת שלג מטורפת"  חיכינו כמה שעות ובסוף הכניסו אותנו. קפצנו, רקדנו ושמחנו, הרגשנו שאנחנו עושים משהו טוב כי היה פה ממש נס. אני חושבת שככה אני עובדת אני פשוט מחליטה שזה יקרה. אני לא מאמינה בבלתי אפשרי. אז ככה או שיש לי אימאג' בראש של לצלם בשלג או מתחת למים או שאני רוצה לחוות דברים, הנפש שלי רוצה לחוות דברים ובעצם אני עושה את זה דרך הסרטים וככה אני יוצאת למסע. _ _ מהם מקורות ההשראה לסיפורים שלך ? המקורות השראה שלי הם יותר פילוסופיים, מקורות של מחקר . בהקשר של הנראות של הסרט זה בא מהמראות שאני רואה ובאים מתוכי כמו בדוגמאות שסיפרתי מקודם ובהקשר הסיפורי אני קוראת המון על הנושא שאני בוחרת להתעסק בו ולכתוב עליו. אני קונה כל ספר אפשרי בנושא, למשל אם זה היה נושא של שלג כמו הדוגמה הקודמת אז אקרא כל מה שאפשר בהקשר של שלג. אני עושה מחקר, כמו תיזה כזאת מצד אחד אני חוקרת באופן מסודר ומאורגן ומצד שני יש את הצדדים היצירתיים והפרועים שלי. מה היה הדבר הכי מאתגר שעשית עד כה במסגרת העשייה הקולנועית שלך ? האמת שלא הרגשתי מאותגרת אף פעם עד לאחרונה. תמיד הייתי כל כך יודעת מה הולך להיות ולמשל הפרויקט האחרון זה באמת פרויקט שמאתגר אותי. עד עכשיו הייתי כל הזמן בשליטה על היצירה וכשאני באזורים בחיים שאני לא נמצאת בשליטה, אני סומכת על עצמי שאני אנווט את זה תוך כדי אבל אין לי מושג, זה ממש ללכת ללא ידוע. כמו לעבוד במדינה זרה עם צוות זר, גרמנים שם הכל חוקים ושקט ומסודר וזה הכי לא אני וזה מפחיד אותי ומרגש אותי. זה מקומות שצריך לשהות בהם כשאתה מפוחד ולא יודע מה קורה, יש שם כנראה משהו גדול שמחכה, כנראה גם בשביל הגילוי העצמי. האם את מוצאת פיוטיות במציאות היומיומית ואיך זה בא לידי ביטוי ביצירות שלך? קודם אני מוצאת פיוטיות במציאות ואז זה עובר לסרט. אני מרגישה שמאז שאני קטנה החיים פשוט קורים לי, לא יודעת אפילו איך להסביר את זה. כמו למשל לדוגמה אני עוצרת טרמפ לאיזה איש חרדי ומנהלים שיחת נפש. אני מאד פתוחה לחיים והחווית הן יותר חזקות מהסיפור. לדעתי המציאות היא יותר חזקה מהסיפור, הדיאלוגים האמיתיים, הסיטואציות האמיתיות, הן יותר מרגשות מכל מה שאני אכתוב. זה בדרך כלל החומרי גלם שלי בסרטים שלי. אני חושבת שבאיזשהו מקום אני רוצה שתהיה לי זוגיות כי אני יודעת שאני אעשה על זה סרט, זה נראה לי מדהים והכי כייף ליצור מהמקומות הכי אישיים שלך, מהחיים שלך זה הכי עובד והכי נכון. מאיה מאירי היא אחת מהיוצרות המעניינות שיש כיום בקולנוע המקומי שלנו וגם עושה את צעדיה הראשונים לקראת הכרה בינלאומית, לחובבי הקולנוע שבנינו שווה לעקוב אחרי פעילותה של מאיה ולהתרשם מעבודותיה באתר שלה 
עוד ב-חדש בקולנוע:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.