חיפוש

המצלמה כשחקנית הראשית

ספק אם כשהנריק איבסן כתב את מחזהו הנודע "הדה" ב – 1891, הוא העלה בדעתו שלימים יעובד רעיונו למיצג תיאטרלי כשהשחקנית הראשית בו תגולם ע"י מצלמה

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

זה מה שהטריד את מנוחתי כשצפיתי בהפקה החדשה ב"קאמרי" של ענק המחזאים הנורווגים, כשמטבע הדברים דמויותיו הן תבנית נוף ההולדת – עצורים, קפואים, זרים. בישראל הים תיכונית של 2022  לפיגורות יש צורך בערך מוסף. כך גם הבינה דפנה רובינשטיין, שעיבדה את היצירה לימינו אנו, והרעיפה תועפות של יצרים לוהטים על גיבוריה. 

 

שלל מצלמות אבטחה מרשתות את ביתה של הדה. היא אישה עשירה ומשועממת, בעלה כבר אינו מספק אותה, צרכיה הרגשיים עולים על גדותם, ודומה שאין בנמצא עיסוק שיוכל למלא את שגרתה. על מנת לכלות את זמנה היא נוהגת להציץ על כל המזדמנים דרך עדשת המצלמות, להתעמר בהם, להוכיח את עליונותה, ולהדגיש את משחקי המניפולציות בהן היא מיטבה להצטיין.

 

לכאורה האישה היפה והקטנה מאחורי בעלה, בפועל היא זו שמסובבת את העולם בכף ידה. פגישה אקראית עם אהובה לשעבר יעורר בה זיקוקים רדומים. סטארט-אפ מהפכני באמתחתו, הוא בדרך לפסגת העושר והתהילה. והוא לא מגיע בגפו, אלא מצוייד ברומן חדש הגורם להדה מיודעתינו לטירוף חושים, ולרצון להשחיתו ולחסלו.

 

רובינשטיין משכילה להמחיש את קוטבי הטירוף של הגיבורה. את מנעד מצבי הרוח שלה, ואת יכולותיה הבלתי נדלות להתל בסביבתה. היא מתארת גלגל ענק של תחושות, קנבס עשיר של טירופי נפש, של שפיות שהולכת ואוזלת טיפין טיפין, וכל זאת בלי להלעיג את האישה שלפנינו.

 

עולם ההייטק כאמור הוא הציר הדומיננטי הפעם, אולם במחילה מכבודכם גם לחלק מהיוצרים ומהשחקנים - הבשר והדם – יש חלק בעוצמתו של המחזה. מעיין אמזלג כבמאית הוידאו ארט ונועם ספרבר המוזיקאי חוללו פלאים בהפיכתה של הבמה לחלל משכנע של בית מידות על שלל האינטימיות המלווה אליו, כשהתפאורה והצלילים מנצנצים ובוהקים מטכנולוגיה כ"כ עכשווית. ליאור גרטי כגברבר חלקלק, עטוף בביטחון עצמי, מצליח לכבוש לבבות.

 

מעיין בלום הווירטואוז נע בין הקומי לדרמטי במומחיות ייחודית, כזאת שגורמת לך לחמול ולהעריך אותו בו-זמנית. ומעל כולם ניצבת הדיווה – ההדה הנוכחית – שהיא למעשה השטן בכבודה ובעצמה. אישיותה היא שיר הלל לחולשת הדעת, לריקנות הממארת, לעולמות התוכן הדלים ( לאו דווקא במובן הטכנולוגי ), למנגנון ההרס העצמי שמתפשט וזורע את מהלומותיו. היה בה משהו מהפנט, בנועה הר ציון, כשהחליקה לנעליה של הדה, בטבעיות ובחינניות.

 

הר ציון לקחה אותנו אל מסע ייסורים, של מי שכל האמצעים החומריים עומדים לרשותה, אך רצונה האובססיבי להימצא תמיד במרכז, להיות מושא ההערצה האולטימטיבי, לחולל בשרביטה את העלילה אותה היא רוקחת ויהי מה – מעניק לנו הצופים יותר מהצצה חטופה את נבכי נשמתה. הוא קורם עבורנו עור וגידים של שיעור ולקח אודות המין האנושי. בין אם הוא ממוקם בפסגות המושלגות של יערות נורווגיה או בישראל חמת המזג – הצדק הפואטי עתיד לפרוע את שטר החוב של מעשיך, ובמוקדם או במאוחר נשף המסכות יוסר ותישאר למעשה עירום.

 

צילום: יוליה פוטו ארט


 

עוד ב-הצגות חדשות:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.