הכירו את: סיוון עמרן

כבר מהשם של הסינגל "סופים מנוקדים" (שנכתב על ידי שירן ברי), יש תחושה לרמיזה לסגנון כתיבתה של סיוון ועל הבחירות שלה בטקסטים המאופיינים באלמנטים ספרותיים, דבר שמתגלה במהרה עם שירתה ולוכד את האוזן של המאזין בשמיעה ראשונה. בסינגל החדש נשמע מאד טבעי לסיוון  להביא את עולם התיאורים המשויך יותר לסגנון ספרותי לתוך המוזיקה שלה. קולה מלא ברגש המגובה בכל פריטה שלה על גיטרת הבס המעניקה אווירה עוטפת ומחבקת, עליה נשענת דמותה של המספרת בשיר. כתיבתה מתגלה שייכת יותר לעולם השירה הכתובה, המנוקדת, המדויקת, החדה והחותכת - כמו הסיפור בשיר המתאר מערכת יחסים מורכבת המהדהדת את הכאב, מתוך זיכרונה של הדמות המספרת את סיפורה בשיר. גם למבנה המוזיקלי יש תפקיד מעניין, כרובד נוסף שנבנה יחד עם הסיפור ומלווה אותו ומגבה אותו בכך שהוא מצליח לא להשתלט על הסיפור, אלה להוסיף עומק באווירתיות המתארת הלך רוח, רגש מסוים העובר במהלך השיר. _ הטרק מתחיל מתיפוף לא רצוף, מקוטע ושבור וגיטרת בס המלווה את התיפוף, ויוצרים קצב של משהו עצור שרוצה להשתחרר. כמו סגנון שירתה וקולה של סיוון המצליחה להעביר את האיפוק של המספרת המתבוננת בעולמה רגע לפניי נקודת השבירה. אך במקום להישבר בקולה היא נשברת במילים מיד עם תחילת השיר "זו  השעה הזאת בה הדברים יוצאים החוצה...".  עם התקדמות הטראק נוספים כלים המתגבשים למשהו מובנה ופחות מופשט מאותה הרגשה כללית, שממנה נקודת המוצא של השיר ומתעצבת לסיפור הנפרש במהלך השיר. לאורך הטרק יש תחושה בשילוב של רגש, צליל ותנועה ומשחק בין המילים למוזיקה וההגשה הזאת מתארת יפה את העולם שאליו מכניסה אותנו סיון די מהר. החיבור של כל זה שם את סיוון עמרן כיוצרת בעלת גוון המשלבת בין רכות וחספוס בין איפוק להתפרקות, כמו במשחק המוזיקלי והמילולי שנותן תחושה של תנועה שבין התקרבות להתרחקות, כמו גם בשיר עצמו בדינמיקה שבין המספרת למערכת יחסים שהייתה לה. כשהכלים מתפזרים בהדרגה לקראת סוף הטראק וקולה של סיוון נשאר כיבבה של לב שבור המבקש לאחות את השברים אך נותר להישען על המילים והמנגינה, אפילו שהסוף נדמה כבהיר וברור, המספרת עדיין אוספת את שברי הלב, עבורה זה עדיין ממשיך ולא סופי .