אפתח בוידוי, אני פריק של עטיפות אלבומים. והנה צצו כמה סימני שאלה כשראיתי את עטיפת "6Am" החדש של Kutiman (הידוע גם כאופיר קותיאל, מולטי-אינסטרומנטליסט, מפיק מוזיקלי ואיש וידאו אשר עמד מאחורי פרויקט הרשת המוערך: THRU YOU. פרויקט שהוביל לסרט הדוקומנטרי עטור השבחים "Princess Shaw" שכיכב במסגרת דוקאביב וישודר ב Yes DOCO.)  עטיפת האלבום מציגה נוף ירוק המשתקף באגם שקט לעת זריחה אפורה, לכאורה לא מה שהיית מצפה מאחד מאמני האפרו-סייקדליק-רוק היותר צבעוניים, ומוכשרים שיש לנו. האם זהו רמז לבאות? דקות יגידו.

מה באלבום החדש?

האלבום נפתח בקטע Jaffa Beach ואכן "חוף יפו" מלא באור שמש, גרוב שמזיז במקומות הנכונים, ואווירת פסיכדליה ים תיכונית. מלווה בהרהורים לגבי העטיפה ושם האלבום המסתוריים אני ממשיך לקטע הבא. She's A Revolution נפתח בגיטרות מעניינות אליהן מצטרף גרוב Fאנקי ואווירת הרית'ם אנד בלוז שפותחת את השיר עם שירתו של אדם שפלן אשר גם כתב את הטקסט. בשלב זה מפציע קולה של קרולינה בגבהים אדירים שמזכירים פסיכדליה הודית. ואם כבר מזרח, הקטע השלישי Shine again נפתח במהלך דרמתי של כלי קשת וממשיך במלודיות לבנטיניות. עם הטקסט של השיר דברים מתחילים להתבהר, בעיניי המתבונן לפחות. "…I have to run away, I have to see the sun Rising from the other side I'm gonna leave it all behind as buildings fall…"

made in Zealim

עם או בלי קשר,  קותי אכן עזב את העיר הגדולה לצאלים אשר בנגב המערבי. קיבוץ הידוע בזיקתו החזקה לFאנק, רגאיי ושלל מטעמי מוזיקה שחורה מיבשת האם. הרצועה מלווה בעיבוד תזמורתי של אורן צור אשר עבודתו כאן בולטת. וידוי שני, אני גם פריק של מלחינים סינמטיים כדוגמת אניו מוריקונה, לי הייזלווד או גאלט מקדרמוט (לא הרבה יודעים שהלחין את "שיער"), כך שהתמוגגתי מכל גליסנדו של כינור ומכול סולם שטיפס הצ'לו. והפלא ופלא הקטע הרביעי נקרא "צאלים" קטע אינסטרומנטלי שמזכיר קצת את האלבום הראשון של קותי, Fאנק פסיכדלי עם גרוב מגניב וסולואים, חזרה הביתה אם תרצו. "צאלים" הוא קטע קצר שמשאיר טעם לעוד. הקטע הבא - Stranger on the follow הוא הכי רחוק סגנונית ממה ששמעתי מקותימן, לפחות עד הרגע הזה באלבום. על גבול הפולק רוק ומופק לתלפיות, כיף לשמוע אומנים שמבקרים במחוזות חדשים ושומרים על החותם היצירתי שלהם. ברגע שהתחיל Dangerous הייתי די בטוח במה שהתחלתי להרהר בו תוך כדי האזנה. אני עוקב אחרי קותימן כבר מהאלבום הראשון ולעניות דעתי הפרויקטים הויראליים עזרו להכשיר את הקרקע לקטעים כמו Dangerous. אפלוליות, מלנכוליה, אווירת טברנה בסוף של לילה, אלו לא מרכיבים אופייניים לקותי של האלבום הראשון. ואז נזכרתי בעטיפה, פתאום היא לא נראית כל כך זרה ליצירה. אווירת המתח ממשיכה גם ב I think I am, מרשימה בשירתה בו קרולינה. המתח, הטקסט, והעיבוד הג'אזי מזכירים מותחנים ישנים. פס קול טריפ הופי משובח. וקרולינה, הו קרולינה... אם למישהו היה ספק אז מדובר באחת מהזמרות המשובחות שיש לנו. את האלבום חותמת רצועת הנושא, החוויה הלילית מסתיימת עם שחר עדין של סקסופון אי שם בצד, ליטופי מברשות על התוף, גיטרות נוגות, סינת' מוטרף ותזכורת לתזמורת אשר בערה במהלך הלילה. הקטע נחתם בנקישות פסנתר עדינות ובלתי נגמרות אשר הולכות ומתרחקות לאט, לאט, לאט...

שורה תחתונה:

לסיכום, האלבום החדש של קותימאן הוא סיפור שעושה נעים בנקבוביות הוינטאג'. יש בו את כל המרכיבים שהופכים אלבום לחוויה חושית מגובשת אחת ולא לאסופת שירים.

9.0 במדד ויטרינה

קותימאן - 6Am

קותימאן ישיק את אלבומו החדש בהופעה חגיגית במועדון התיאטרון ב 23/6 יום חמישי הקרוב.