חיפוש

הזאבים מגיעים לקאמרי

יוקי לביא הלך לצפות בהצגה החדשה 'הזאבים' בתאטרון הקאמרי וחזר עם נבואה מבטיחה עבור השחקנית הראשית - תיקי דיין

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

סיפור העלילה

1978 – שנה לאחר "המהפך". הליכוד הוא כעת ההגמוניה הפוליטית, מי שהיו בשוליים המצורעים של החברה הישראלית הפכו בן לילה לבעלי עמדה ושררה. כה דרמטית היתה התמורה בקרב האליטה השלטונית החדשה, עד ששכרון הכח שזכו בו גרם לרובם להפנות עורף לבשר מבשרם. האם זאבה ובנה דב, חקלאים במשק שידע ימים יפים ומשגשגים יותר, הם נצר למשפחה רוויזיוניסטית, כשמרבית שכניהם משתייכים לתנועת העבודה. האיבה התמידית בין זאבה לסביבתה המפא"יניקית התעצמה שבעתיים בשנה החולפת, היותה מושא ללעג ולתיעוב הפכו לשם דבר באקלים מוקף השדות וחורש התככים, כשעננת סוד אפל אופפת אותה ואת עברה. הסוד שבעטיו חבריה למפלגה נטשו אותה ,סוד שזאבה האמינה כי תנצור לעד עמוק בנפשה, אולם טלטלת המציאות מאלצת אותה להתמודד עם השלדים אותם קברה, ובנסיבות בלתי צפויות מאיימים להתגלות. בעוד דב אינו אלא איש אדמה חרוץ, עמל בפרך, ובעל מחוייבות אותנטית למורשתו ולמשפחתו, המנסה בשארית אונו להחיות את פגעי הכלכלה בה הוא ואימו שרויים, מתגלה לעינינו לפתע נריק – הבן הצעיר השב מניכר. חמש שנים לאחר שעזב לארה"ב ופיתח בה קריירה אקדמית מעוררת קנאה, הוא מופיע לילה אחד לפני האזכרה לאביו על מפתן הדלת, מזוודה בידו ובשורה מרעישה בפיו. זאבה, אישה מחוספסת ומניפולטיבית, נקלעת לקונפליקט. מחד שמחה לפגוש את בן זקוניה, ומאידך מבינה כי ביקורו אינו תמים. נוכחותו מסבה לה אי נוחות. ולא רק לה. גם יאירה, השכנה הצעירה ואחת החברות הנאמנות שנותרו לזאבה, חשה בלבול. ערב נסיעתו של נריק לחו"ל היו השניים בזוגיות, ולמחרת היום, ללא הודעה מוקדמת, מצאה עצמה יאירה נזנחת בידי אהובה. הפצע טרם הגליד בעבורה וגם בעבור אביה, עמידור. איש תנועת החירות, דמות מרכזית במנגנון המפלגתי, זעוף מבט, נוקם ונוטר לנריק על בגידתו בבתו. ולהשלמת הסאגה הססגונית אנחנו מתוודעים גם לשניאור, אחיה של זאבה, המתגורר עימה באותו הבית, נחלת הורים שהועברה בירושה למורת רוחה של אחותו. שניאור הוא הומו זקן, מוזיקאי אנין טעם, משכיל ותרבותי (כמעט קריקטורה סטריאוטיפית), שבדרך קבע נכתש ומבוזה ע"י זאבה ברשעות זדונית וברוטאלית. התנהגותה האלימה כלפיו, לרבות הערות סקסיסטיות, היא פועל יוצא של כעסים שאגרה בתוכה, חלק מאותו "סוד כמוס", שלדעתה לשניאור יש בו חלק ואשמה. אותו שניאור מתהלך על בהונות, מודע למקומו בהיררכייה המשפחתית, מתעלם ע"פ רוב מחיצי התרעלה של אחותו, אך לקראת סוף המחזה בוחר שלא להבליג. בוחר לחשוף וכמה שיותר, ובעיקר לאוזני שני הבנים – דב ונריק – שעד לרגע הגילוי חיו בחוסר ודאות, בבועת אשליות שהתנפצה בפרצופם ללא הכנה. "הזאבים

הזאבים בקאמרי. תיקי דיין, אלון דהן ודן שפירא. צילום: ז'ראר אלון

התנגשויות בלתי נמנעות

גם אם נדמה כי ההצגה "הזאבים" המוצגת על בימות הקאמרי שאובה מז'אנר הפארודיה / גרוטסקה /טלנובלה, היא איננה כזאת. זאת אומרת, העלילה הסבוכה בת השעתיים מכילה יסודות שכאלו, אולם בעיקרה הציר המניעה אותה הוא סאטירה. המחזאי והבמאי הלל מיטלפונקט בחר במודע לעצב את דמויותיו באופן פלקטי הגולשות לתיאטרליות יתר בחלק מן האינטראקציות, אך בה בעת הוא נוקט עמדה. סיפור המסגרת שלו נסוב על נפשות תועות ומיוסרות, דחויות ופצועות, שלעולם לא יטו חסד לקרוביהם, כי אם ינעצו בהם את המסמר האחרון לסיפוק צרכיהם. מיטלפונקט יצר מארג שלם של התנגשויות בלתי נמנעות, שכל אחת מהן מצפינה סיפור אנושי המצדיק את קיומה, ולמעשה מותיר את הצופים פעורי פה, ללא יכול של ממש לחוש כעס על מי מהם, גם אם מעשיהם טרופי סאדיזם.

הדמויות והשחקנים

יוסי קאנץ הוא עמידור. שחקן ותיק ומוערך, יודע היטב להנחית את הפאנץ' באבחת חרב מתבקשת. בקריצת עין הוא וזאבה רוקחים מזימה, ומתמרנים אותה עד לתוצאה משביעת הרצון. תמר קינן היא בתו יאירה, חיוכה שובה לב על גבול הטוהר. אין בליבה על אהובה לשעבר, וממילא לא מתקיימות בה תכונות של ציניות ועורמה. כולה מופת של האישה הקטנה והמתמסרת. כמי שלא למדה את לקחיה, עשויה להישבות בקסמו הנושן של נריק, להסתחרר מלשונו החלקה, מיופיו המצודד, ומהניחוח האמריקאי הסוחף אותו הוא מפיץ בתועפות בתוככי ישראל הפרובנציאלית של סוף שנות השבעים. ואותו נריק מיודענו הוא דן שפירא – תגלית מהעשור האחרון שכבר הספיק להוכיח את כישוריו הבימתיים. הופעתו שרמנטית, הליכתו בוטחת, פניו מביעות נחישות ודבקות – כולו חדור מטרה אלגנטית, איש לא יתייצב כנגדו. חרף המהמורות בהן נתקל הוא יגשים את מאווייו, גם אם ידרוך על קרוביו. אחד מהם יהיה אחיו דב – הלוא הוא אלון דהן. כובד חזותו ושפת גופו המסורבלת משווים לו מראה ביריוני – אך ההיפך הוא הנכון. מיטלפונקט בוזק בדהן הגמלוני רוך, רגש, חוכמה ופיקחות. עיניו החדות קולטות את המתרחש, דואגות לאימו אך לא נכנעות לתכתיביה. מתעמת עימה ככל שנדרש על מנת להצילה מעצמה, מההרס והחורבן אותם היא מחוללת. דהן נכנס לנעלי הבן הפחות מוצלח, המובס והבלתי אטרקטיבי , זה שלעולם יחסה בצילו של האח הנאהב, השופע "קסם אישי" ( צמד המילים בהן זאבה השתמשה כדי להמחיש לאחים את הפער הקיים ביניהם ). חודר לכל תא ונקבובית בגופו של הקהל, משחקו שופע יופי ובגרות. זאבה מגולמת ע"י מי שעבורה זהו המפגש השלישי והאיכותי עם מיטלפונקט. המחזאי הפורה כתב במיוחד למענה שני מחזות בשנים האחרונות: "מכולת" ו – "עיר הנפט". בשניהם היא זכתה בפרס שחקנית השנה, ממלאת אולמות על בסיס קבוע, וגם כעת "הזאבה" שלו לא איכזבה. תיקי דיין, גבירותיי ורבותיי, זאת שמוכיחה לנו פעם אחר פעם, תפקיד אחר תפקיד, ורפליקה אחר רפליקה שהיא היורשת הראויה לשחקניות הענקיות של הדורות הקודמים. קולה הרועם, מחוות ידיה הסוערות, עוצמתה הבלתי מתפשרת ואישיותה הכובשת, הכמעט מצמיתה, הקנו לה מעמד-על. לא בכדי 90% מהזמן היא מצוייה על הבמה, ממגנטת ומהפנטת בלהטוטים של אם שתלטנית. יושבי השורות הרבים צוחקים מלוא החופן מאמירותיה השנונות, ממהלומות עוקצנותה ומ"היתממותה" המתוחכמת. ובד בבד הם כואבים את כאבה ומוחים עימה דמעה כמו באחת מסצנות הסיום, כשהסוד הנורא נחשף והמעטפת מתפוררת, והיא נותרת שבורה ובלתי מנוחמת , אך מלקטת שאריות של כבוד עצמי ולוחשת לשני בניה : "אני בורכתי בכם". רגע דומייה בודד המזקק בזעיר אנפין את מהות המחזה כולו. "תיקי תיקי דיין הזאבה בתפקיד בלתי נשכח. צילום ז'ראר אלון יצחק חזקיה הוא שניאור. בדומה לאחיינו דב, גם הוא מצטייר כאנדרדוג פואטי. זה שדורכים עליו, שמתעלמים מקיומו, ואם הוא כבר מובחן אז בצורה מנודה נטולת חמלה. עשרות שנותיו כאחד מגלריית שחקני האופי הישראלים מיצבו בו את דמותו, חידדו את פגיעותו לצד הגאווה, החולשה מתוקף סימני הזמן ומנגד זקיפות קומה אצילית ברגעים מועטים של חסד. חזקיה לא פעם גונב את ההצגה במניירות המעוגלות של תנועותיו, ובאותה חינניות מהולה בעצב עמוק.

שווה פסלון

לפני כשלוש שנים דיין הפליאה להיות אמא קוראז'. צפיתי בהצגה הזאת שהפכה להצלחה מסחררת – שגם עליה אגב היא קטפה את פרס שחקנית השנה – וחשבתי לעצמי: זהו, תיקי דיין העפילה לשיא. אחרי אמא קוראז' לאלו פסגות היא יכולה לשאוף? על איזה אתגר אמנותי היא עוד תעז לפנטז, כשבאמתחתה הקלאסיקה העולמית האולטימטיבית, חלומה הרטוב של כל שחקנית? למרבה המזל הלל מיטלפונקט ותיאטרון הקאמרי העניקו לדיין בהפקה הזאת את בת דמותה התפורה למידותיה, מתכתבת אחת לאחת עם שיעור קומתה הייחודי. אנחנו הצופים יוצאים נשכרים מהזאבה שלפנינו, לא פחות ממה שדיין תצא גם הפעם, ללא ספק, כשפסלון זהב בידיה בטקס פרסי התיאטרון.

9.5 במדד ויטרינה – דרמה משפחתית ופוליטית שהיא הנאה צרופה בכל אספקט

עוד ב-חדש בתאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.