על התשובה לשאלה זו יכול לענות לנו הנריק איבסן המחזאי שרקח עבורנו את אחת מפסגת היצירות הבימתיות "הדה גאבלר" – האישה, האניגמה הבלתי מפוענחת, המניפולציה המהלכת הבלתי נלאית - שמתאכסנת כעת בבית לסין.
אנו פוגשים אותה כשהיא נשואה טרייה ליורגן טסמן, איש אקדמיה צעיר ומבטיח, שניהם בביתם החדש, כשהמשרתת סרה למרותה, וכשדודתו של יורגן מופיעה בחטף. בהיותה בתו של גנרל מהולל ובעל שיעור קומה, נוף ילדותה של הדה היה אריסטוקרטיה טוטלית, על כל הנלווה לכך. גינוניה, עושרה, ושפתה יעידו זאת. איננו יודעים מהי המוטיבציה האמיתית לנישואיה ליורגן, אך צעד זה אילץ אותה לסוג של נסיגה ברמת חייה, כשניכר בעליל כי איננה מפנימה עדיין את השינוי.
העלילה מתרחשת בפרק זמן של יומיים, כשבמהלכם דמויות מעברה של הדה ייכנסו אל הבית, ובכלל זה אל תוככיה חייה ונפשה הסוערת. יותירו בה את חותמם, יגרמו לה להפעיל את שלל קסמיה המהפנטים, ולא מן הנמנע שיחוללו בה תמורות הרות גורל.
צילום דינאל קמינסקי
מאיה ערד יסעור שאחראית על הנוסח העברי, ולצידה הבמאי יאיר שרמן, בנו את הדה גאבלר כמיטב המסורת בהתגלמותה התיאטרלית. שחקניות רבות כבר נכנסו לנעליה, ביניהן ניתן למנות את איזבל הופר, אנט בנינג וכמובן קייט בלאנשט (שההדה שגילמה מתכתבת עם אישיותה ההרסנית של הגיבורה אותה שיחקה בסרט "יסמין הכחולה").
לרכישת כרטיסים במחיר מיוחד לחברי וטרינה (75 ש"ח במקום 220 ש"ח) לחצו כאן >>
קוד קופון לקבלת ההטבה: 4054
הדה של שרמן היא מכלול של קור רוח ממגנט המהול בתאווה יוקדת, פרא אדם אימפולסיבי מחד ומאידך אישה מיושבת ומתוכננת עד לניואנסים הקטנים, וכמובן פתיינית לאורך כל השעה וחמישים הדקות, שחולפות בלי להרגיש. עוזרת לכך גלריית השחקנים המפוארת : גיל פרנק המגלם את השופט בראק שהוא מעין סנדקו של יורגן, ושמוצא את עצמו משוטט לא מעט בביתם של השניים. הדה מודעת להשפעתה עליו, והוא מצידו מייצר טנגו ארוטי כלפיה בדרכו. פרנק יוצר בה בתת המודע את הצורך הנואש להתחנחן, מעניק לה תחושה כוזבת כי הוא כרוך בכבליה, אך למעשה הוא המפוכח והמוביל.
את השלישייה הבאה כבר פגשנו במותחן פסיכולוגי אחר בבית לסין, ב"המלט" המעולה שעלתה אשתקד, ושביותר ממובן אחד הדה גאבלר היא מקבילתו הנשית בהיבטים של נפש פצועה, טירוף דעת מסוחרר, ופלירטוט עם האיבדון. אסף יונש המגלם את איילרט, חבר ילדותה של הדה, ושגם הוא איש אקדמיה מבריק, סופר שעמל על יצירתו העכשווית, שלדבריו מדובר בתובנה פורצת דרך. הוא ויורגן מיודדים, אך מצויים ביריבות כלשהיא על משרה אקדמית נחשקת.
יונש מנקז לדמותו שלל התנהגויות הגובלות באובדן עשתונות ובבריחה מהמציאות. גם הוא לכוד ברשתה של הדה, ומתחבט כיצד יכלכל את צעדיו. מעשהו הפזיז יהיה סימן מטרים לבאות. כרמל בין היא תיאה, חברת ילדות של הדה ואיילרט, המופיעה לפתע בבית, ויחסיה האמביוולנטים עם הדה פורצים מחדש. היא קורבן להתעללויותיה של הגברת, סוג של דה-ז'ה-וו מועצם מתקופת הנעורים הכאובה שלה.
היא אוהבת את איילרט, ומרגישה אחריות כלפיו, ומפגינה פגיעות ותמימות הנוגעות ללב. תום חגי הוא הבעל יורגן, שאוהב ומעריץ את אשתו, מודע לאישיותה הנרקיסיסטית והפרועה, וזה מזרה עליו אימה וקסם בו זמנית. הוא סוגד לה, אך יצרו התחרותי לא מונע ממנו לרצות את המשרה החלומית עליו פינטז, גם אם ייאלץ להמרות את פיה מעת לעת. תום חגי מעורר אמון ואמפטיה במשחקו, כאחיין האהוב על דודותיו, כחבר הטוב של השופט בראק, הוא מי שניתן לומר עליו כהולך בתלם. נישואיו להדה מעמידים אותו באתגר הלולייני הזה פעם אחר פעם.
צילום דינאל קמינסקי
ומעל הכל זוהי שעתה המהדהדת של הדה, הלוא היא מגי אזרזר. ניתן לומר שזהו תפקידה השלם, המוחצן והקאנוני ברפרטואר שלה. אזרזר היא הדה גאבלר מושלמת – עם הלהטוטים ההפכפכים המקננים בה, עם ההרס העצמי הזועק, ובייחוד עם הרצון להתבלט. היא היתה בתו של, וכיום אשתו של, ונשמתה המרדנית קוראת תיגר על המיסגור הפטריארכאלי הזה. בדרכה היא פמיניסטית שמשתוקקת להביא את הבשורה שלה, מהלכיה ( השטניים / המפלצתיים ) הם עדות וביטוי למצוקותיה היומיומיות, והסיפוק שלה לראות את סובביה – גברים ונשים כאחד – כבובות על חוט הכפופות לקפריזות שלה הוא ניצחונה המוחלט.
כשבחוץ מנשבות רוחות המלחמה שהחלו לפני למעלה מחמישה חודשים, בית לסין העניק לנו חווייה צפייה מענגת. צלילה למעמקי הנפש של אחת מהגיבורות הטרגיות של הקלאסיקה הספרותית, והתחקות אחר מלחמה מסוג אחר. המלחמות הנואשות שלה, המלחמה על ליבו של בעלה, המלחמה על שליטה וכוחות קטלניים, ובעיקר על מלחמת העצמאות שהיא מנהלת עם להט תשוקותיה, כשאוסף האקדחים המשפחתי הוא השחקן הראשי המצוי תכופות בתודעתה.
צילומים: דניאל קמינסקי