לא נקיטת עמדה עמדה בבסיס כתיבת סיפורה של הנזירה הלן פרז'אן "גבר מת מהלך". פסיכולוגיית ההכאה על חטא, נסיבות החיים ותהליכי הקתרזיס ניצבו לפתחה, כשליוותה נידונים למוות בארה"ב. את ההשלכות הדרמטיות של כתיבתה עיבד טים רובינס לסרט שובר הקופות הנושא את שמו, ויצא לאקרנים בשנת 1996.
עד היום חוויית הצפייה חרוטה בתודעתי, כשמשחקם המופתי של שון פן וסוזאן סרנדון ( שגם זכתה באוסקר ) הם מן המפורסמות. ג'ייק הייגי הפסנתרן והמלחין האמריקאי חבר למחזאי טרנס מקנלי שנים ספורות לאחר מכן, ותחת ידם נכתבה האופרה "גבר מת מהלך", שמעבר לפריצת הדרך המוזיקאלית שלה היא נחשבת לשלאגר שבוצע בחמש יבשות ובלמעלה משבעים בתי אופרה בעלי שם בעולם.
באופרה שתעלה במשכן לאומנויות הבמה בת"א החל מהחודש הבא, שירטט עבורנו הבמאי תומר זבולון את הדילמות והמוסר הנלווים לשאלה הרת הגורל שביצירה. אסכולות שונות ומנוגדות של "עין תחת עין" מול אמפטיה, מחילה ואפילו שיקולי תועלת בדבר נחיצותו האפקטיבית של עונש המוות.
כומר בית הכלא, האסירים, הורי הילדים שנרצחו, אימו של הנידון למוות, מנהל הכלא ומעל הכל מפגש הפסגה בין הנידון עצמו והנזירה – ישמשו תפאורה אנושית להתחבטות ולהכרעה המתבקשת. מקהלת האופרה הישראלית בשילוב מקהלת העפרוני הצעירה ותזמורת האופרה יעטרו את הבמה בצליליו של הייגי.
התכתבות בלתי מוסווית עם גדולי הלחנים הרומנטיים של המאה ה – 19 המובעת במצלול העשיר, בעל נפחים עוצמתיים מחד ופגיעים מאידך יחדרו לכל אוזן ונפש, כמו יעתיקו את זירת ההתרחשות של כתלי הכלא היישר לבמה האסוציאטיבית. ולדימיר בראון בתפקיד בית הכלא ,כשלצידו מייקל מאייז הנידון למוות (תפקיד אותו כבר ביצע בעבר בבתי האופרה, כשקול הבריטון המכשף שלו ממלא את האולם), וצמד הזמרות המצו-סופרן – מאיה לחיאני ומריה זיפאצ'אק (בתפקיד האם המודעת לגורל בנה) יותירו אותנו משתאים נוכח הליריקה הדוממת והמתפרצת.
אכן, שפה אופראית החודרת אל נימי הדמויות השונות, המסוכסכות עם עברם, ואולי מתפייסות עם עתידם שנייה לפני ששעון החול יכריע. ואפרופו הכרעה, כאמור לא נקיטת עמדה עמדה בבסיס סיפורה של הלן הנזירה. את סימני השאלה הרבים הפזורים לאורך הסאגה המרתקת הזאת איש מהיוצרים לא גיבש לתשובה חד משמעית, וזה סוד הערך המוסף שלה.
