חיפוש

בתוך הבזוקה

לכבוד השקת אלבומם השני, אורן אפיאס נפגש עם UBK (אורי בראונר כנרות), סולן להקת 'אוזו בזוקה' לשיחה על קרקס של צבעים, מראות, צלילים ופסיכידליה מזרח תיכונית חדשה

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים
לפניי כשנתיים הגיח סולן להקת "בום פם" אורי בראונר כנרות עם פרויקט מעניין ומפתיע בעולם המוזיקה המקומי, בשם "אוזו בזוקה". מאז צאת האלבום הבכורה, ההרכב  חרש את הארץ ואת חו''ל בעשרות הופעות, ובתנופת העשייה הם כבר הספיקו לעמול ולבשל גם את האלבום הבא. רגע לפניי שהם עולים להופעת השקה לרגל יציאת האלבום החדש "סימום" במועדון "הבסקולה", נפגשתי עם האישיות שמאחורי הפרויקט, כדי להבין יותר את  החזון המוזיקלי שעומד בבסיס העשייה האינטנסיבית והאלבום החדש. אז האלבום החדש נקרא "סימום", מאיפה השם הזה מגיע? זה שם של רוח שמגיעה מהסהרה למזרח התיכון, סתם ישבתי עם חברים, חיפשנו וחשבנו אולי שם של שיר מהאלבום יכול להיות שם האלבום, תוך כדי חיפוש בגוגל של כל מיני דברים שקשורים לאזור פה. לא הכרתי את השם "סימום", איכשהו הגעתי לזה לפי חיפוש על רוחות פה באזור וכאלה. יש הרבה אלמנטים ריחופיים במוזיקה שלכם, אני מרגיש שהרוח היא סוג של ביטוי לריחופיות במוזיקה שלכם, זה נראה לי מאד טבעי שתחפש איזה משהו שיתאר את זה, ישלים את זה " זה התאים לגמרי כמו כפפה ליד וזה היה יכול להיות השם של האלבום עוד תוך כדי שהוא נכתב. איזה שיעור חשוב למדת מהעשייה של האלבום הקודם לקראת העבודה על החדש? אני לא יודע אם לקרוא לזה שיעור, אבל התפתחות, האלבום הראשון התחיל בעצם כמשהו שעשיתי לגמרי לבד ואז הקלטתי אותו עם עוד שני חברים - עם אדם שפלן שבלהקה גם על בס ועם קותימן על תופים והתהליך היה בעצם כתיבה הכנת סקיצות, ואז די מהר עשינו קצת חזרות ונכנסו לאולפן. עד הקלטת האלבום השני ותוך כדי הכתיבה שלו התגבשה להקה ואז בעצם כל התהליך היה כבר שונה. עשינו הרבה יותר חזרות, עבדנו על העיבודים של השירים ביחד ויצא מזה משהו לפי דעתי עם יותר עושר, כי יש שם אינפוט יותר משמעותי של עוד שלושה אנשים חוץ ממני, את הכתיבה וההלחנה אני עשיתי, אבל יש שם עוד נוכחות של עוד שלושה אנשים. וזה התפתחות מבחינתי, אני לא יודע אם אני יכול להסתכל על זה כאל שיעור כי אני מאד אוהב את האלבום הקודם. אני מאד אוהב לעבוד ככה שיש עוד אינפוט של אנשים. האם אתה רואה במוזיקה כמשהו סקסי וחושני? כן, זה אחת מהתכונות של מוזיקה, זה לגמרי יכול לקחת אותך לאזורים הסקסיים והחושניים. הרבה מהמוזיקה שאתה עושה באלבום הנוכחי ובכלל, אפשר היה להפוך בקלות לפסקול לסרט. אתה מוצא קשר בין המוזיקה שאתה יוצר בפרויקט הזה לעולם הוויזואלי?  ואם יש איזושהי השפעה או השראה מהעולם הזה לחלק מהשירים או לכל האלבום הזה? אני חושב שהדרך שבה אני כותב מוזיקה, היא מגיעה ממקומות מאד אבסטרקטיים ומתחושות וגם מדברים שהם וויזואלים, אבל שהם לא לגמרי מוגדרים. למה אתה  מתכוון ? כתיבה של שיר באה מאיזושהי אווירה ולא מרעיון מוחשי, גם בלהקות האחרות שלי, זה משהו שהרבה פעמים אמרו לי שזה יכול להיות פסקול. זה משהו שדרך אגב אני עושה לפעמים, אני מאד אוהב לחבר מוזיקה לוויז'ואל. לגמרי יש קשר לעולם הוויזואלי אבל זה בא ממקום מופשט, אין איזה משהו וויזואלי שמעורר בי השראה, איזה משהו ספציפי. כיוצר ששיתף פעולה עם לא מעט יוצרים כמו תומר יוסף,  ברי סחרוף, קותימן וקרולינה , ואף גם נגעת בתחום הקולנועי עם הפסקול שעשית לסרט הדוקו המרתק המתאר מעולמה של המשוררת יונה וולך " 7 הסלילים של יונה וולך". מה החלק הכי אהוב עליך בשיתוף פעולה עם יוצרים שונים ? רוב השיתופי פעולה שיצא לי לעשות זה עם אנשים שקודם כל אני מאד אוהב את המוזיקה שלהם ושנית כל אני מכיר באופן אישי, זה אף פעם לא בא משום מקום. איך הגעת ליאיר קידר - יוצר הסרט הדוקומנטרי על יונה וולך? את יאיר קדר הכרתי דרך קרולינה. אבל בגדול, השיתופי פעולה האלה באים מאיזושהי התאהבות בבן אדם ובמוזיקה שלו ברמה האישית ולא איזה משהו מרחוק שהולכים ומחפשים את השיתוף פעולה. הרבה פעמים בראיונות יש את השאלה הזאת "עם מי היית רוצה לשתף פעולה, עם איזה מוזיקאי?" ומוזיקאים שאני מעריך ומעריץ אני נהנה מלשמוע אותם, אני לאו דווקא ארצה לנגן אתם. אני יותר רוצה לנגן עם אנשים שאני מכיר ובאופן אישי מרגיש שיש איזה כימיה וחיבור, ככה נולדים רוב השיתופי פעולה שיצא לי לעשות. גם עם האנשים שאני מנגן אתם עכשיו בלהקה זה קודם כל חיבור אישי מאד חזק. מה מידת המעורבות שלך בתרגום המוזיקה בפרויקט הזה לפן הוויזואלי בעבודה על הקליפים? כמו למשל לקליפ "dog fight"  שיצא לאחרונה? כי אני זוכר שעשית פרומו לאלבום הקודם, בבית  גדול כזה עם ויטרינה גדולה ובחורה יושבת. אתה ביימת את הקליפ הזה וזה היה על פי רעיון שלך, אז השאלה שלי אם בקליפים אחרים זה גם עובר שם באיזשהו אופן? הרעיון ההוא זה היה לגמרי טייק אוף על חלק מסרט של ג'ים ג'רמוש permanent vacation , סרט כזה ממש הזוי שלו, אחד המוזרים, היה לי רעיון כזה לעשות את זה. בקליפים לאלבום החדש בעצם הולכים להיות עשרה קליפים לכל השירים באלבום, צילמנו את כל האלבום באולפן גרין סקרין, זה היה רעיון שלי ומשם העברתי את זה לנדב דירקטור שצילם וערך ועשה גם את הקליפ ל "dog fight" . זאת אומרת שיש לך מעורבות בעצם בעשייה של הקליפים? היוזמות הן תמיד שלי, היוזמות היצירתיות ואז אני מעביר את זה לאנשים. איך אתה מוצא את האנשים האלה? בדרך כלל יש אנשים מדהימים ומוכשרים שאני מוקף בהם. ככה זה מרגיש לי. נגיד יש באלבום הקודם קליפ אחד שצילמנו בפרו נסעתי לבד, של "southern winds" אז הבן זוג של אחותי הראה קליפ ממש מגניב של איזה זוג דיג'יים פרואני יצרנו קשר עם הבמאי, שלחנו לו את האלבום הראשון של אוזו בזוקה, הוא ממש עף על זה , בחר שיר וטסתי לפרו. הייתי שבוע בלימה - ארבעה ימים של הכנות ואז 27 שעות של צילומים, הרימו שם הפקה מפגרת. היה ממש אינטנסיבי וזו עיר מוטרפת כזאת בדרום אמריקה. על הדרך היה לך זמן לגלוש שם? לא היה זמן לגלוש לצערי וצילמנו חלק על יד החוף,  היה שם גל מפגר. יש סצנה ראשונה שאני יוצא מתוך המים, זה היה מדהים ממש.   האם באלבום החדש, מבחינה מוזיקלית, היו בחירות שונות שלקחו אתכם לכיוון אחר מהאלבום הקודם? מבחינה מוזיקלית, אני חושב שזאת איזושהי התפתחות אנחנו לא מגבילים את עצמנו. לא מחליטים מראש שצריך להתפתח ולשנות, זה פשוט קורה באופן טבעי. השירים נכתבו, באתי אתם לחזרות והתחלנו לנגן אותם ואם יש שירים שנשמעים גולשים לז'אנרים אחרים זה לא כי החלטנו, אלא כי ככה הרגיש לנו שצריך לנגן את השיר, אני אף פעם לא אוהב להתחייב לז'אנר מסוים. אם יבוא לנו באלבום הבא לעשות אלבום דיסקו זה יכול לקרות. אני מניח שאין ממש רצון לעשות את זה. כשאני כותב או כשאני מלחין, יש ז'אנר מסוים שבו כרגע אני רוצה לפעול, שזה  מרוק קלאסי או גראז' רוק או רוק פסיכדלי וסרף. מן הסתם איזה משהו שבאופן טבעי בנגינת הגיטרה שלי, ואתה יודע, אני מניח שנכנסו גם השפעות מודרניות יותר שישמע כן עדכני. משתדל להכניס את הסרף, להביא את זה. זה לגמרי סוג של אורח חיים, הים זה משהו שאני גדלתי עליו בהרצליה, אבא שלי היה איש ים כזה וכל הילדות שלי היה על החוף בעצם. על זה השיר "mermaid man" באלבום החדש, על החיבור של האדם לים. איך בכלל נוצר החיבור בינך לשאר חברי ההרכב "אוזו בזוקה"? עם אדם שפלן, למדתי מכיתה ט' אנחנו מכירים כבר יותר מעשרים שנה. התחברנו די מהר כבר בתיכון וניגנו ביחד ולחוד. הדרכים שלנו נפרדו רק מוזיקלית, אנחנו חברים טובים שנים, אף פעם לא ניתקנו קשר וסוף סוף היה הזדמנות לנגן עם אדם שוב באופן די טבעי. ברגע שהקמתי להקה חדשה והיה צריך לנגן בס אז לא הייתה שאלה בכלל. את עירא רביב הכרתי כשהפקתי אלבום לאורי מארק בסביבות 2008 הוא היה בתיכון, לפני צבא בכלל, והיה הכי כייף לעבוד אתו. הוא ניגן מדהים אז כזה נשאר לי לגמרי בראש. כשעוזי (רמירז) פיינרמן עזב מ"בום פם" אז נהינו שלושה ואז בחלק ההופעות אירחנו את מאיה דוניץ ואז אחר כך הקלטנו אלבום שקותימן מנגן בו קלידים והחיבור עם הקלידים היה ממש טוב. כשהיינו בהופעה בקנדה כשעשינו רק טריו ודיברתי עם ירון הסאונדמן שלנו שהוא איתנו כבר שנים. אמרתי לו שממש בא לי להוסיף קלידים להרכב, והוא מן הסתם עושה מלא הופעות אחרות, הוא רואה כל הזמן המון נגנים. הוא בלי לחשוב פעמיים אמר לי על דני עבר - הדני, אני זוכר שישבנו במלון ראינו קצת קליפים של הופעות סולו שהיא מנגנת. איך שנפגשנו וניגנו זה היה ממש ברור, בדיוק הבן אדם הנכון, ירון קלע לגמרי לבן אדם וגם לחיבור המוזיקלי. באחת מההופעות שלכם גיליתי שבסוף ההופעה הצעתם מכירת חולצות והאלבום ולהפתעתי אתה זה שבעצם בא במפגש ישיר עם הקהל שלך שזה לא דבר טריוויאלי כל כך, היות ובדרך כלל האמן נשאר במסגרת המבצע ולא לוקח חלק בכל מה שמסביב למוזיקה, מה הביא אותך לזה? זה תורנות כזאת שאנחנו עושים ביחד ארבעתנו, המון להקות עושות את זה בחו''ל. זה מאד נפוץ וזה גם הזדמנות לדבר עם הקהל, יש מקומות שהקהל רוצה שתחתום על דיסקים, זאת ההזדמנות בעצם לדבר עם האנשים. לא חושב שיש סיבה להביא מישהו - אנחנו כבר שם. אבל גם בבארבי אנחנו לפעמים עומדים בחוץ, זה תמיד מאד כייף לדבר עם אנשים אחרי הופעה. מאחר ויש אלמנטים בלקאניים מובהקים במוזיקה שאתה יוצר, כמו למשל מוזיקה יוונית, נהוג במסורת התרבותית היוונית כחלק מהריקוד לשבור צלחות, מה דעתך על שבירת צלחות כחלק מהאקט המוזיקלי ? כבר עשינו את זה עם "בום פם" יחסית בהתחלה עם האלבום הראשון ב  2005-2006 בהופעות, עשינו את זה באופן הרבה יותר מובהק. ב"אוזו בזוקה" זה להקת רוקנרול יש הרבה מוטיבים יוונים, ערבים, טורקים, מצריים. אבל היינו שם בשבירת צלחות. פעם ניגנו במסיבת בית אצל חבר בחיפה שעזב דירה, פשוט סרוויס שלם גמר על הרצפה. אנשי הבזוקה אנשי הבזוקה בחוויה שלך כמי שגם צורך מוזיקה, איזה תפקיד יש למוזיקה בחיי היום יום שלנו? אם נסתכל על זה בצורה הכי פשוטה זה סוג של בידור וריגוש. יש לך ספרות, קולנוע אומנות ומוזיקה, יש דברים שהם יותר נגישים ויש דברים שהם פחות נגישים. אבל נראה לי שזה לגמרי מספק לאנשים איזשהו מקום שהם יכולים להתרגש ברמות מאד גבוהות לבד, בלי  קשר לסביבה. אם זה תוך כדי האזנה למוזיקה עם אוזניות, או בבית וגם ריגוש שיכול לקרות בקבוצה קטנה או גדולה של אנשים שהולכת להופעות, הריגוש יכול להיות כמעט רוחני. אני חושב שהמוזיקה במקור שלה היא באה מפולקלור, שזה דווקא המקום שבו כולם ביחד הם חלק מהמוזיקה, שרים ביחד וטקסים. לפעמים קשה לי עם ההפרדה שאתה על הבמה והקהל בא רק להאזין. אבל בעולם המודרני שיש לך כבר צד אחד שיושב ומאזין והצד השני רק נותן. אבל זה כן בא לספק ריגוש גם אינטלקטואלית וגם רגשית. זה מה שאמור להיות ריגוש קודם כל רוחני ואז אולי גם אינטלקטואלי, מה היינו עושים בלי זה? באופן כללי אמנות ממלאת את החיים שלנו.   "אוזו בזוקה" יקיימו הופעת השקה לאלבום החדש ב 14/4 , יום חמישי, במועדון "הבסקולה". שווה לעקוב אחר הפעילות של אחת הלהקות המעניינות שיש כרגע בעולם המוזיקה המקומית. לדף הפייסבוק של הלהקה >>
עוד ב-חדש במוזיקה:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.