חיפוש

בליני: איטליה בנווה צדק

איך ארוחה אחת ב"בליני" המחודשת במרכז סוזן דלל, גם פיצתה על עוול היסטורי וגם גרמה לפעוטה אחת להיות מנומסת כאחרונת התיירות מנורמנדי? כל הפרטים בפנים

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים
מסעדת "בליני" במרכז המחול סוזן דלל שבשכונה התל אביבית הקסומה נווה צדק, קיימת כבר 21 שנים - מתוכן 12 שנים היא מחכה לעשות אצלי תיקון. בפעם הראשונה והיחידה שסעדתי שם, הייתי בדייט עם בחור גס רוח למדי. הוא עשה הכל בסדר: אסף אותי בזמן, החמיא לי על השמלה ואפילו הזמין מקומות במסעדה מראש (אני זוכרת שהעניין הזה מאוד הרשים אותי אז) - אבל כל אלה לא שינו את עובדת היותו טמבל. קורה. לא נורא. אלא שמאז, למרות שביקרתי בלא מעט הופעות מחול במתחם ויצאתי מהן רעבה - לא התחשק לי לאכול שוב במקום שהזכיר לי את הדייט המקרטע, שטעמו נצרב בתודעתי יותר מטעמה של הפסטה שהזמנו. שמחתי, אם כן, לקבל הזדמנות להזכר במה שבאמת חשוב ב"בליני" - האוכל - וכמובן שהפעם הגעתי עם חברה יותר נעימה - וליתר דיוק עם שתי איילות, האחת שלי מהבית (בת שנתיים וחצי) והשנייה טיפה יותר גדולה ואנינה. מיד כשהתיישבנו בשולחן, בעיצומו של ערב אביבי שהתחיל לרדת - יכולנו להתרשם ממתיחת הפנים שעברה "בליני" - היא שופצה, הורחבה, והצטרפה לטרנד שמבטל מחיצות בין מטבח וסועדים, ומאפשר לצפות בטבחים בעבודתם. בגולת הכותרת של המטבח החדש - טאבון ענק במשקל 1.7 טון ובמבנה נפוליטאני קלאסי שמיובא ממודינה שבאיטליה. הטאבון החדש והחתיך, עדכנה אותנו המלצרית הילה - השפיע על התפריט של "בליני". לתפריט הוכנסו פיצות - למראה ההפתעה הן לא נכחו כאן עד עכשיו; ובתמורה הורידו ממנו כמה מנות עיקריות. היום, דומה שהדגש הוא על היצע מדויק, מובחן ואיכותי - ועל פי הקהל האלגנטי, חלקו הגדול דובר שפות זרות - המיתוג הזה לא נכשל. את הערב התחלנו בקוקטייל ביית מרענן וכיפי (כל הנכנסים למסעדה מקבלים אותו), שהכניס אותנו לאווירת הפינוק. הלחם שהונח על השולחן גרם לנו לזרמים חמים בגוף - פרוסות נדיבות וקלויות בעדינות, שכל שיש לעשות הוא לטבול אותן בשמן זית ובלסמי - ולשמוח. האיילות נהנו מהלחם ואני כבר התרגשתי מהסלטים שהונחו לצידו - קפרזה, סלט עגבניות ומוצרלה ב-49 שקל; ומנה חדשה בתפריט - קרצופו טרוף - ארטישוק רומאי ושמן כמהין בליווי פטריות יער צלויות על מצע גבינת חלומי צלויה ( 48 שקל). אמנם אכלנו כבר הרבה קפרזות בהרבה מסעדות איטלקיות - אבל תמיד כיף להכיר אחת  חדשה, רעננה ועשירה בטעמים. הקרצופו היה מעודן יותר, פחות מתובל - איילת הקטנה הפתיעה אותנו בנכונותה לטעום את גבינת החלומי, בעוד הגדולה נהנתה מהארטישוק. אני התלהבתי בעיקר מיופיה של המנה, שהתמזג עם העיצוב החדש של "בליני" לחוויה שהיא גם אסתטית. 1 קרצופו טרוף. צילום: סתיו גונן לאחר מכן הוגשה לנו מנת ביניים - ריזוטו אנטריקוט ב-49 שקל, עם פטריות פורטובלו, נתחי אנטריקוט, יין מרסלה, ציר בקר, שמנת ופרמז'ן.  איילת הקטנה לא חובבת אורז, ואילו הגדולה לא הבינה מדוע זו לא נקראת מנה עיקרית - אין ספק שאפשר לשבוע מריזוטו שכזה - שיש בו מין הכבדות  - אבל הוא טעים טעים. האיילות השאירו אותי לבדי עם הריזוטו, ונהניתי מכל ביס, אבל הצלחתי לחשוב על ההשלכות ולכן ביקשתי שיארזו לי חצי ממנו הביתה. הוא היה טעים גם לאחר חימום, 24 שעות אחרי. המשכנו לשתי מנות עיקריות: פסטה ופיצה. הפיצה הייתה פיצה צמחונית בשם "פרה גונזו", פיצה עם מוצרלה, גורגונזולה, אגסים מבושלים ביין אדום, פרוסות חציל מקורמלות, אגוזי לוז ועלי אורוגולה. מחיר התענוג 52 שקלים והוא שווה בעיני כל אחד מהם. האופן בו האגסים מתמזגים עם הגבינה, פתייני ושובב, והחציל מוסיף עליהן בלי להאפיל. לאיילת הגדולה היה קצת מוזר השילוב בהתחלה, אבל היא השתכנעה בחוכמתו. הקטנה, לעומת זאת, העדיפה להתמקד במנת הפסטה -  פפרדלה א-לה קצי'טורה, פסטה פפרדלה טרייה ברוטב ציידים, ציר בקר, פטריות שמפיניון ופורטובלו, חרדל ומלפפון חמוץ עם נתחי פילה בקר ופרמז'ן, מנה יקרה יחסית, ב-84 שקל, אבל בהחלט כזו שתותיר עליכם רושם ותגרום לכם לרצות לשוב לכאן. קרעי הפסטה הגדולים והדרמטיים, ספגו בערגה את הרוטב הסמיך, והפטריות מהסוגים השונים נתנו תחושה של יער מהאגדות. המנה יותר מתאימה לחורף, בעיני, מאשר לקיץ המהביל - ולכן כדאי להספיק לאכול אותה לפני שכל מנה עם המילה "ציר" תהיה יותר מדי בשבילנו. החצר החדשה לאור יום. צילום: סתיו גונן החצר החדשה לאור יום. צילום: סתיו גונן בשלב הזה איילת הגדולה ואנוכי התחלנו להתבלבל מהשקט והרוגע שהגיע מצד הפעוטה בשולחן, שבפעם האחרונה במסעדה עשתה קצת בושות. לא הייתי אומרת ש"בליני" היא מסעדה לילדים, אבל משום מה, משהו באווירה הנינוחה והמרחב היחסי מסביב, עזר לקטנה להתנהג באופן מופתי, כאילו הייתה אחת מהילדות הצרפתיות המחונכות שצובאות על רחובות נווה צדק שבחוץ. לאות הערכה צ'יפרנו אותה (טוב נו, גם את עצמנו) בקינוח  - קרמה דה סורנטו, מוס גבינה וקרם לימון בליווי שטרויזל קראנץ' ב-38 שקלים, בדיוק מה שהיינו זקוקות לו כדי לקבל את האנרגיה להגיע עד למכונית - המוס  לא מתוק מדי ולא חמצמץ מדי, אלא כזה שמשלב באלגנטיות את שני הטעמים. יצאנו מ"בליני" אל הרחבה של סוזן דלל, שהתחילה להתמלא בקהל שוחרי המחול,  מסופקות כאילו צפינו עכשיו בפירואט מושלם. כנראה שלפעמים כנראה כל מה שצריך בשביל ערב רומנטי, זה לא את הדייט המושלם על הנייר - אלא את שתי האיילות הנכונות.

ציון במדד ויטרינה: 9.0

איפה: מרכז סוזן דלל, נווה צדק כשר: לא חנייה: חניון ציבורי בנווה צדק מחירים: הוגן בואך גבוה שירות: אלגנטי ומחוייך אווירה: טעם של חו"ל באמצע תל אביב  
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.