"התקווה 6" היא להקת רגאיי - היפ הופ מהסוג הלא רגיל, שכבר סומנה כאחד ההרכבים שהצליחו, בזמן קצר יחסית, לסחוף אחריהם קהל רב. הלהקה מתאפיינת בצבע ואופי שאין ללהקות אחרות בארץ, עם היכולת ליצור טקסטים מהמצבים הפשוטים ביותר - כמו לשבת בבית קפה ולשמוע סיפור מפיו של חבר ואז להפוך אותו לשיר. אם תנסו למצוא משמעויות נסתרות באלבומם החדש "
הכי ישראלי", לא תמצאו כאלה. וגם השירים המרגשים יותר, מועברים באינפורמציה פשוטה לחלוטין, ותמיד עם עיבוד ברמה טובה ואיכותית.
האלבום נפתח עם שיר הנושא "הכי ישראלי", שעושה צ'ק ליסט על פחות או יותר כל מילה שקשורה לארצנו הקטנטונת - ממסטיק עלמה וערק איילים, דרך הים התיכון ועד לשמעון פרס, כל מילה שם נכונה ולא נחסך שום אלמנט ישראלי. ולמרות כל הכאוס בשיר, הוא מצליח לנענע את הגוף ואף להצחיק.
הווקאליות החדה של הסולן
עמרי גליקמן מציירת ומלווה את האלבום הזה בצבעוניות נעימה, הוא מצליח בכל הברה ובכל מילה מהרדודה עד הרדודה פחות, לשיר בנוכחות מושלמת, וזו משימה לא פשוטה.
כל התנועה הטובה בפתיח מזכיר מאוד את הגרובים של ה
BALKAN BEAT BOX שתמיד מצליחים להוציא את המקצב מהקופסא.
השיר "
מה שיהיה יהיה", שזה זמן מה שולט חזק בפלייליסט של גלגל"צ, הוא שיר יפה ואופטימי עם כל הבנאליות שלו. לא סתם הוא טיפס לו למקום הראשון של המצעד ואין ספק שהוא הדובדבן באלבום הזה. ופה כנראה גם הבעיה, כי הפקה הדוקה של פילוני לא תמיד נשמעת כמו אלבום של מוקי. התקווה מבריקה פעם בעשור עם שיר. אז זה היה עם
"זה היה ביתי" וכעת הגיעה כנראה הפעם הנוספת עם "מה שיהיה יהיה".
ב"
שימי לי עוד רום" גליקמן שר על אהבתו לאלכוהול ואיך שהעולם הזה נראה יפה כשאתה שיכור ושאפילו שרה וביבי יפים פתאום, אין ספק שבכדי לשיר שיר שלם על רום צריך להיות יצירתי מספיק ולהחזיק לנו את השמיעה. השיר ה"המרגש" של האלבום נקרא "
בעולם שלה" - שיר שבו גליקמן זונח את הציניות והקלילות ונכנס לתוך מלודיה יפה ומרגשת והשיר מהווה רגיעה נכונה באמצע הדרך.
יש לציין גם, את "עוד פעם פעם", העטוף בגרוב הכי כייפי שיש: יש לו קצב, הוא נעים וממש אפשר לדמיין את הסיטואציה בטקסט, כשבחור מחכה כבר יומיים שההיא תעבור לידו ברחוב. המיקס והעיבוד של המקצב, שהולך ומתגבר בקצב, ומתערבל ובשיאו עם צלילים אלקטרונים, ראוי ומרענן.
לסיכום, בעיני האלבום החדש של "התקווה" הוא אלבום קצת שנוי במחלוקת. הוא נקרע בין התדמית של הבחור הלא רציני לבחור שכבר מוכן להתחייב, חלק מהשירים נוגעים, חלק מצחיקים וחלק פשוט מהווים את האופי של הלהקה שמלווה אותנו בכל אלבומיה הקודמים. האלבום מכיל את כל מצבי הצבירה הרגשיים - עצב, שמחה, צחוק, ציניות, התאהבות ורוח שטות, אז אם תהיו צמאים ויתחשק לכם קוקטייל מוזיקלי, הנה הוא מוגש בפניכם.
ציון במדד ויטרינה: 8.2
האזינו ל"מה שיהיה יהיה":