בעולם המוסיקה של שנות התשעים היו מספר תופעות מוזיקליות בלתי נשכחות: מצד אחד היו להקות גראנג' כמו נירוונה שסחפו אחריהן בני נוער מעט אבודים שהשתוקקו למרוד בחייהם הנורמליים, מנגד צצו להם לא מעט להקות בנים שסחפו אחריהם המוני מעריצות (כמו ה"בקסטריט בויז" שבאים לבקר אותנו בקרוב,באיחור של עשרים שנה) וכמוהם אי אפשר לשכוח את להקת הבנות "הספייס גירלס",להקה שסחפה אחריה מיליוני בנות בעלות חוש בעייתי לאופנה ולמוסיקה. אך נדמה שדווקא התופעה של "One hit wonder" (תופעה שהגדרתה היא: אמן שמוכר בזכות שיר אחד שהפך ללהיט ענקי. למשל מישהו זוכר מי שר את "המקרנה" או את "barbie girl"?) הפכה להיות שכיחה במיוחד במהלך שנות התשעים. הכל בזכות אוספי הלהיטים "HITS" ,שהחלו לצאת בתחילת שנות התשעים, וכללו בתוכם עשרות להיטים שכבשו את הרדיו (ורובם היו להיטים חד פעמיים של אמנים אלמוניים). אז האם במאה העשרים ואחת, תקופה בה אמנים מתחילים (וגם משופשפים יותר) משתמשים ביוטיוב כדי להוציא סינגלים, יש עדיין מקום לשחרר אלבום אוסף מיושן שכזה?
נדמה שדווקא בתקופה בה פחות ופחות אנשים קונים דיסקים וצורכים את המוזיקה שלהם דרך האינטרנט, הרעיון להוציא דיסק המאגד בתוכו את מיטב מלהיטי התקופה עשוי להיות סיכון. כבר בשנות התשעים (בתקופה בה הסתובבנו עם דיסקמן בתיק), יצאו תחת המותג המוכר "
HITS" סדרה של אוספים מוזיקליים הכללו את מיטב הלהיטים שזכו להצלחה ברדיו וב
MTV. אומנם בשנות התשעים אם לא היה לך דיסק אוסף של "
HITS", היית נמצא בבידוד חברתי לשבוע או שבועיים. אבל אנחנו כבר לא בשנות התשעים.
אז אולי אנחנו כבר במאה ה-21, אבל אוספים מוזיקליים כאן (כנראה) כדי להישאר. אז על מנת שהקהל יוכל להתרפק על כמה מלהיטי האהבה הבולטים של התקופה האחרונה יצא האוסף החדש "
Love Hits" בסדרת "
Hits" הותיקה. האוסף מאוזן למדי ומכיל להיטים ידועים שכל מאזין יהנה לשמוע שוב ושוב (כמו הגרסה האקסוטית ללהיט המדבק והמקסים,"
Let her go" , של הזמר הצעיר והמבטיח
פסנג'ר,שהופיע זה עתה בארץ; לצידו ניתן למצוא גרסה אקוסטית ואיטית יותר לשיר
"impossible" של ג'יימס ארתור. זו גרסה מעיקה למדי שלא משתלבת עם אופיו של האלבום) לצד שתי גרסאות כיסוי נועזות (האחת,"
Never tear us apart",במקור של להקת אינקסס, מבוצעת כאן על ידי אמנית במה צעירה וייחודית בשם פאלומה פיית' שהופכת כאן את השיר לשלה לחלוטין, מחייה אותו ומעניקה לו עכשוויות. מדובר כנראה בקטע הכי טוב באלבום האוסף, ונדמה שיש לה עוד הרבה להציע לעולם; לעומתה, גרסת הכיסוי השנייה הייתה ל"יצירת המופת" ,"
say you'll will be there " של להקת הבנות "
ספייס גירלס", אותה ביצעה הזמרת הדנית החדשה"
MØ". אומנם היא ניסתה להעניק צבע חדש לשיר, אך השיר עצמו הוא שיר פופ שטוח מאוד שלא ניתן להמציא אותו מחדש, כך שהזמרת החדשה אומנם לקחה סיכון עם השיר, אך נכשלה ביצירת עיבוד סתמי).
פאלומה פיית' עושה את Never tear us apart של אינקסס - מדובר כנראה בקטע הכי טוב באלבום האוסף
בין ההפתעות הנוספות באלבום, ניתן למצוא גם קטעים של כמה אמנים עכשווים ופופולאריים (למשל
אלישיה קיז בקטע אר אנ בי סוחף בשם "
brand new me" מוכיחה שהיא אמנית בעלת קול אישי אשר מצליחה למשוך אחריה קהלים מגוונים;בנוסף ניתן למצוא באלבום גם את הדואט הקצבי "
Just give me a reason" שיצר חיבור מעניין, אך מעט מיושן, בין פינק ונייט רוס (פינק עצמה חוזרת מדי מספר שנים לתודעה הציבורית אך לא מצליחה לתחזק מחדש את מעמדה,כך שגם הפעם הדואט הנוכחי לא מזיק אך לא מועיל לקריירה המדשדשת של פינק) ; אפילו מיילי סיירוס הצליחה להכנס לאלבום עם שיר סתמי למדי בשם "adore you" שמעלה געגועים לימי ה"Wrecking Ball".
אלישיה קיז - "brand new me"
באופן מפתיע, הרגעים בהם האלבום הרגיע באמת כמו אלבום אוסף, התרחשו דווקא בקטעים של שתי זמרות שהיו כבר בשיאן והן מתקשות לשחזר את הצלחתן:
סלין דיון ובריטני ספירס. נדמה ששני הקטעים שלהן ממוחזרים מסוף שנות התשעים או מאיזו פרסומת לבושם. כך או כך, הקטעים של דיוות הפופ
רחוקים מלהיות חדשניים ,לעומת הקטעים הסוחפים של היוצרים הצעירים שקיימים באלבום (כמו למשל של פאלומה פיית או של טום אודל או פסנג'ר), ומהבחינה הזאת נדמה שהעידן של "דיוות הפופ" עבר-וכעת אנו בשיאו של עידן היוצרים שבונים בחכמה את הקריירה המוזיקלית שלהם.
אז אולי מדובר באוסף מוזיקלי הכולל ז'אנרים שונים ומגוונים (אר אנ בי, מוסיקה אלקטרונית ,פופ) אך הוא בהחלט מפתיע ונדמה שרוב האמנים המופיעים הם רק בתחילת הקריירה שלהם,ועוד צפויות להם הצלחות בלתי צפויות.