חיפוש

בין הבידוד לבדידות

ייחודו של "וניה" בעיבודו של איתי טיראן הוא למעשה באנטי-דרמה המשתקפת ממנו. לא קטסטרופות גדולות, לא מלחמות הרות גורל.

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

למען האמת והדיוק לראות את שמם של צ'כוב ואיתי טיראן בהזמנה שנשלחה מהקאמרי עוררה בי סקרנות יוצאת דופן. השחקן המוערך המתגורר בגרמניה הרחוקה עיבד את הקלאסיקה "הדוד וניה" לימינו אנו, וברוח השנתיים האחרונות הנכיח מגיפה עולמית שאילצה חבורת אנשים לשהות תחת קורת גג אחת במלון נידח, ריק מאורחים.

 

אימת הקורונה מרחפת משך כל הצפייה במחזה, אותם פלאשבקים לתקופות הסגר, הפחד, החידלון, ההתכנסות והתהיות צצו ועלו בדחיסות, וממרחק הזמן – ובשוך הסערה, כשהווירוס מצוי בנסיגה – גם ניתן להתבונן ביצירה החשובה הזאת במבט אירוני ומפוכח עד זרא.

 

ייחודו של "וניה" הוא למעשה באנטי-דרמה המשתקפת ממנו. לא קטסטרופות גדולות, לא מלחמות הרות גורל. כמו שטיראן כינה זאת בראיון עימו "חיים מבוזבזים". כל שש הדמויות במחזה מצויות בסוג של חשבונות נפש נוקבים עם עצמן, עם מה שהשיגו, מה שלא הגשימו עד כה, והאם למשאלות שלהן עדיין נותר תוקף, או שמא מדובר בהזיות עם תאריך תפוגה שנס ליחן.

 

מסכת הייסורים של מי שמצאו עצמם כלואים שלא מרצונם זה עם זה בתקופת מצור, מאלצת אותם להתבונן לעומק. לשאול שאלות, לדרוש במפגיע תשובות ובעיקר להכאיב. להם ולזולתם. לזעוק את האובדן – הלא ממשי בהכרח – המתבטא בריקנות המאכלת בבשרם ובזרמי תודעתם. 

 

טיראן והבמאי כפיר אזולאי השכילו לשרטט נשמות תועות ואבודות, הן ברוח הזמן ובעיקר במרחב. מרינה – בגילומה של הלנה ירלובה - אותה עובדת מסורה במלון, אישה זקנה, כפופה וקמלה, החשה לסייע לכל מי שנקרה בדרכה, היא מי שבנקל ניתן לכנות כיום "אישה שקופה". מבחינים בה רק כשנזקקים לשירותיה, אולם היא בעיקר אמצעי וכלי שימוש וקיבול עבור האחרים.

 

ירלובה מצטיינת בהמחשת עליבותה, בוויתור המשתמע מאישיותה, בצורך הנואש שלה להיות עדיין רלוונטית. גם אלכסנדר, אותו פרופ' מהולל המתאכסן במלון, משווע לרלוונטיות. כל עתידו מאחוריו, הוא נתקף בפרצי זעם תכופים בשל תהילתו הגוועת, ומכלה זמנו במיחושים בריאותיים מדומים ובשיחות מהורהרות שנועדו להפיג את בדידותו. רמי ברוך נכנס היטב לנעליו, ובעוצמתו האסרטיבית הוא מפליא לחדד דמות של חוזק מוגזם עם חולשה פנימית על גבול הרפיסות.

 

אשתו היפה ילנה ( אנסטסיה פיין ) היא מי שלכאורה המזל האיר לה פנים. היא אטרקטיבית, נבונה, ואמפטית, אך מתהלכת בתחושה של כאב תמידי. בשל יופיה המרהיב היא מוקד למשיכה ולהתעניינות מצד כל הגברים השוהים במלון, וחשה בצדק כי רוצים בקרבתה רק כדי לחמוד בה, ולא מתוך רצון לחברות אמיתית. 

 

יובל סגל בתפקיד ד"ר אסטרוב מגלם אדם אומלל. שותה לשכרה, מתעניין בנושאי אקולוגיה וקיימות, מטיף לסביבתו בטרחנות, אולם לא שלם ולא שבע רצון. לפרקים מבצבץ בו התסכול, מהול בפיוטיות ( אחד הקטעים החזקים והלופתים בהצגה הוא הוידוי שלו למרינה על הטיפול אותו העניק למטופליו, ועל המוות הבלתי נמנע בו פגש מול אוכלוסיות מוכות גורל ), ותחושת מחנק. הוא משתוקק לילנה, ובה בעת אטום למאמצי החיזור של אישה אחרת במלון.

 

גולת הכותרת של "וניה" היא משחקם המופלא של הדוד והאחיינית, וניה וסוניה. דרור קרן בתפקיד הדוד – גיבור המחזה – מקלף מעצמו את כל שכבות המעטפת האנושית. הוא חשוף וכאוב עד דמעות. ההחמצה של חייו מלווה אותו בכל אמירה והגה הבוקעים מפיו. הוא מנהל מלון כושל, שחייו חלפו מבלי שהשיג דבר, מבלי שטעם אותם. קרן כ"כ דומה הפעם לשני תפקידים קולנועיים בעברו : "לילסדה" ו – "אביבה אהובתי", כשגם בהם גילם דמויות של גבריות פצועה ושברירית.

 

ברגע השיא של המחזה וניה מאבד עשתונותיו, ונדמה כי המעשה המטורף, הכמעט בלתי הפיך שעולל, הוא תמצית קיומו. וניה הנגרר והפאסיבי מרים ראשו, ונדמה כי לראשונה בחייו היגעים מחלחלת לתוכו נחישות וזקיפות קומה. לצידו מי שללא ספק העניקה טעם משובח להצגה, האחיינית סוניה. בת דואגת לאביה אלכסנדר, יחסי אהבה/שנאה/קנאה עם אמה החורגת ילנה, המבוגרת האחראית מול הדוד וניה, וכמהה ועורגת לד"ר אסטרוב .

 

היא- היא האישה האחרת, בה הוא לא מבחין, שמעדיף את אשתו הצעירה של אביה, והיא זו שגם אליה חודרת ההבנה שלמעשה כל ימיה שימשה סטטיסטית. כזאת שמרצה את מאווייה כולם, אולם נותרת ברווקותה ובחוסר מימושה כמאהבת. היא הדבק המאחה של המחזה, כשכנרת לימוני יוצקת לתוכה תועפות של רגש, בגרות ותבונה.

 

היא נושאת עיניה בכמיהה לטלפון, ומאמינה שאו-טו-טו הוא יחזור לצלצל, זרם האורחים יתחדש, והמגיפה תחלוף. סיום המחזה במילותיה הוא רגע מרטיט בכנותו הילדותית והאופטימית : "אני בטוחה שעוד מעט הטלפון יצלצל, חוזרים להיות כמו פעם. ארוחת הבוקר בשמונה, צהריים באחת, ובערב בשבע כמו פעם". האם הוא אכן יצלצל ? האם תקוותה הזאת תתגשם ? מהרו ללכת ל"וניה" ב"קאמרי", שם תגלו את התשובה.

 

"גם אצל צ'כוב הדמויות עסוקות בחלימה. הבדידות של הדמויות של צ'כוב והבידוד הפנדמי שנגזר על כולנו, מצאו להם בראש שלי חיבור שנראה לי רלוונטי ומרתק" – סיכם זאת בתוכנייה טיראן, כשנדרש למהות יצירתו. התוצאה המרהיבה, הצבעונית, הכ"כ לירית אותה הוציא תחת ידיו גרמו לי לפרץ געגועים לשחקן החד פעמי הזה, ולמשאלה שיחזור כבר לתיאטרון הישראלי.

 

למען האמת והדיוק איתי טיראן ב"וניה" חיבר עבורנו שירה ...


 

צילום: רדי רובינשטיין

 

עוד ב-הצגות חדשות:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.