במהלך 41 שנות קיומה מכרה להקת הרוק הכבד AC/DC יותר מ 200 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותה נכון להיום לאחת הנמכרות ביותר לצידם של הביטלס ומדונה. ההתמדה בהוצאת חומרים חדשים וסיבובי הופעות מתישים,שרובם ארכו יותר מ 3 שנים, מעידה על הרצון של חברי ההרכב להשאר במודעות המסחרית, גם אם ההצלחה לא תמיד שם. העבודה בברזל חייבת להעשות כשהוא חם, והנה הנפחים האוסטרלים הותיקים מצליחים להכות שוב.
Rock or bust הוא האלבומם ה 15 של הלהקה, ועם רק 11 שירים ו35 דקות נגינה הוא גם ההאלבום הקצר ביותר בתולדות ההרכב. והכל כאן מרמז על לידה מייגעת במיוחד.
כש Brian Johnson, מנהיג הלהקה, הכריז על חזרה לפעילות ב 2013, מיד לאחר חגיגות ה 40,הוא ושאר חברי הלהקה לא ידעו מה יעמוד בפניהם עד להוצאה בפועל, שהתעכבה ביותר משנה.
במהלך ההקלטות, מחלת הדמנציה של Malcolm Young, הגיטריסט המייסד, נחשפה וכך Angus אחיו הצעיר, נשאר לבדו בהובלתה. Malcolm יזכר ככוח המניע מאחרי רוב שירי ההרכב, בזכות תפקידי הגיטרות שאייפינו את סגנון המטאל וההאד רוק של שנות השבעים.
ההפקה ,ובראשה ברנדון אובריין (שעבד גם עם red hot chili peppers, pearl jam) שהיה האחראי גם על האלבום הקודם, גייסה את האחיין של האחים Stevie Young ,Young , בכדי להשלים את התמונה. הקושי לא נגמר כאן ומעצרו של המתופף Phil Rudd, לאחר שהואשם במעשי פלילים, גרם לנזקים הפקתיים נוספים, אך עם כל זאת, התוצאה הודפסה והסאונד של ההרכב נשאר אמין .וגם נכון להגיד שהמסורת נשמרה גם הפעם, וזהו הישג בפני עצמו, כך שחובבי הז'אנר בכלל והלהקה בפרט, לא יתאכזבו.
חברי להקת AC/DC - הנפחים האוסטרלים מכים שנית
התנועה שדוחפת קדימה בכל העוצמה נמצאת לכל אורך השירים, ואפקט האיצטדיון המלא בקהל מריע הוא עדיין מרכיב חשוב במוסיקה של AC/DC. עד השיר הרביעי miss adventure, שמחזיר אותנו אחורה לזמן שריף גיטרה טוב עושה שיר טוב , הרוב נע לו בטביעות בין המוכר לנוסטלגי.Dogs of war, עם הניחוח המחאתי, הוא נקודת המפנה, וכאשר Got some rock & roll thunder ו Hard times הולכים למקומות אווריריים וסווינגים במקצבם, הכל מתרכך.
הרגיעה הזו מחזיקה מעמד בקושי עד שמגיעים לשיא עם baptism by fire ו rock the house שבאים שוב לחשמל לנו את האוזניים עד הסגירה ה"לד זפלינית" הקלאסית והגרוב funk rock המורגש שב emission control.
האווירה הכללית נשארת איתנה ולא מאבדת עניין לרגע. ההדיקות נשמרת כרצף דחוס, ומה שהיה חסר מאוד ב Black ice מ 2008, נמצא כאן בעוצמה, ומקרין קצת אור על התקופה החשוכה של השנים האחרונות.
גם אם rock or bust יהיה אלבומם האחרון לאחר כל הנסיגות בזמן יצירתו, הוא יהווה סיכום הולם לאמירתם כיוצרים. עדות טובה נוספת שגסות הרוח ההומוריסטית ועוצמת הגיטרות המכות כפטיש הם מה שהפכו אותם לממסד רוקנרול.
ציון במדד ויטרינה: 6.8
_