קול רועם מקדם את אוזני הקהל באולם הגדוש שבנווה צדק בת"א. על רקע מנגינת הרקוויאם של מוצרט, מהדהדות שורותיה של הקריינית - עמוק, בלתי מתפשר וחותך. זוהי סגירת מעגל עבורה, בהיותה שחקנית ראשית לפני אי אלו שנים באותו מחזה בדיוק של גרסייה לורקה "בית ברנדרה אלבה". משך הזמן לא הקהה את הכאב והעלבון שנצרבו בגרונה, ואת ביטויים היא פורקת לימים כמספרת העוטפת את עלילת משפחתה.
שש הנשים המפזזות באקסטזה על הבמה שבו זה עתה מהלוויית אבי המשפחה. חמש בנותיו עושות כמצוותה של האם הנוקשה, ולפיה הן אנוסות להישאר בביתן במשך שמונה השנים הבאות. אבל, כבוד וצניעות הם הקודים החברתיים והמסורתיים שמנחים אותה בדרישתה הפתולוגית. חמש הבנות מחוללות לעינינו כשבאך הענק משמש עבורן אקוסטיקה סוערת.
המחזאי הספרדי עתיר הכישרון – שבאמתחתו תארי משורר, צייר, פסנתרן ומלחין – ידע רוב חייו התנגשויות עם קודים ממסדיים. מעולם לא פסע בתלם הקונפורמיסטי, ואת מחזהו המדובר "בית ברנרדה אלבה" סיים לכתוב חודשיים בלבד לפני מותו במלחמת האזרחים בספרד. תשע שנים תחלופנה עד שהמחזה יועלה על הבמה, ובו יגולל את קורותיה של משפחת נשים אבלה באנדלוסיה.
 (002).jpg)
חביאר להטורה, אחד מגדולי הכוריאוגרפיים הספרדיים ומי שאמון על המלאכה בהפקה הנוכחית, מספר כי שזר בגירסת הפלמנקו פסי קול של יצירות קלאסיות. לדידו כל קלאסיקה שכזאת התכתבה עם התפתחות הנראטיב בכל רגע נתון. כך שבמהלך השעה ועשרים של המופע נאזין גם לוויואלדי,לדה-פאייה ולסן-סנס, כשהשיא העלילתי יתרחש עם צליליו של שופן.
חמש בנות לברנרדה
אנגוסטיאס, מגדלנה, אמיליה, מרטיריו, ובת הזקונים אדלה. קשה לעמוד ביופייה, בחיוניותה ובתזזיתה הכובשת. כה בלתי אפשרי עד שגם ארוסה של הבת הבכורה פפה אל רומאנו נשבה בקסמי הבת הצעירה. בקטע הקרוי "המפגש" כששופן מתנגן, יפציע עלם החמודות ויסתופף לצידה של אדלה, בריקוד חושני שלא יותיר מקום לספק.
תשוקתם של השניים אסורה מטבע הדברים, וחרף הרצון לשמור על חשאיות – הדבר נודע לברנרדה. רגע הגילוי מוציא ממנה עוצמות אלימות המופנות כלפי בתה, רקיעות רגליים לכל עבר, ומפגן ססגוני של כלימה על שאירע בביתה שלה. כה מהותית עבורה השמירה על הכללים המחייבים, עד שחריגה ממנה – ועוד כזאת המלווה ברגשות מיניים – היא בלתי נסלחת.
הוקעתה הפומבית של אדלה לעיניהן המשתוממות של אחיותיה בידי אמה, והאקט אותו ביצעה האם כלפי הארוס הבוגדני, לא יותירו לבת הזקונים מנוס. הקטע המוזיקאלי הבא יהיה רצועה נוספת מהרקוויאם של מוצרט, מעין לולאה מחזורית שתחריד את המעשה הנואש של אדלה, ואת תקפותם של הדיכוי והקנאות הדתית בנות התקופה המדוברת.
הרבה יופי, צבע ותדרים מוזיקאליים פגשתי בהפקתה העכשווית "אלבה" - שמה של יצירת המחול המונומנטלית הזאת, והיא תולדה של מפגש פסגה משולש : המחזאי, הכוריאוגרף, ו – Compas להקת הפלמנקו הישראלית של מיכל נתן. אדלה שמגולמת בידי ולדה וסט ומולה אחותה הבכורה אנגוסטיאס – שלנעליה נכנסה מורן רון – מדגישות את הקטבים בין הסדר הישן, הדתי והכנוע לחתרנות התרבותית שקוראת תיגר נגדה.
וסט ורון מפליאות בריקודן, כל אחת מהן נאמנה למוטיב המסורתי של תפקידה. רון מזקקת לבת דמותה הבימתית את הרוח המרדנית, פורצת הגבולות והכמהה בכל נימי נפשה לחופש. אותם אזיקים שאסרו אותה, והיא בדרך לא דרך נחלצת מהם. הופעת אורח בלתי נשכחת היתה של המשרתת פונסייה, והיא סלביה דוראן. רקדנית הפלמנקו ששמה הוא מוסד שגור בפי כל הרהיבה במלוא נוכחותה, כשקסטנייטות רועשות בכפות ידיה, חומלת ודואגת לחמש בנות הבית, כמו היו בשר מבשרה.
גראו קואדרדו הוא הארוס והמאהב פפה אל רומאנו. קשה להסיר את המבט ממנו, מהשליטה הבימתית המוחלטת שלו, מהמניפולציות בהן הוא נוקט, מהחמקמקות של דמותו שספק מתעתעת וספק חשה דבר מה כלפי אדלה. בהיותו הצלע הגברית היחידה במחזה, הוא מודע לכוחו הפתייני, עושה בזה שימוש ומלהטט בגורלו.
אולם בעיניי זוהי הפקה ששתי כוכבות בה. המנהלת האמנותית מיכל נתן, שבאופן מתבקש אישיותה הדומיננטית היא זאת של ברנרדה אלבה. האם חסרת הרחמים, אשת הקצוות הדכאנית ( שלא צריך להרחיק לכת כדי לדעת שגרסייה לורקה ראה בה את הסימבול למשטר החסלני של מדינתו ) היא מופת בידיה של נתן. היא עושה ממנה מטעמים, ומגישה לנו את מנעד כישוריה בשמלה שחורה וביגון על שהתחולל בחייה.
והכוכבת הנוספת היא המספרת הנודעת, מי שהיתה בשעתו ברנרדה בעצמה – כלת פרס ישראל גילה אלמגור. "בתי מתה בתולה" היא פוסקת בסופו של המחזה, דמותה חבויה מהצופים אמנם אך סולמות קולה מרקיעי שחקים, משל היו תהודה למה שחשוב באמת. כבוד המשפחה נשמר, גם אם למראית עין. אלמגור / נתן / ברנרדה ניצחה את בתה הצעירה, סילקה את הארוס שמערער את עולמה, ועדות חותמת לכך היא השורה המכוננת: "איש לא יאמר דבר!"