חיפוש

אויב הציבור

יוקי לביא צפה בהצגה החדשה 'אויב הציבור' שמועלת בתאטרון הקאמרי ויש לו בקשה קטנה - אנשים תתעוררו על עצמם! כל הפרטים וגם איך רון חולדאי קשור לכל העניין הזה?

X
כל הסיפור
קנו עכשיו
חוות דעת גולשים

הון, שלטון עיתון ותיאטרון

אני מזמין אתכם להשתתף בניסוי קטן שמתחשק לי לערוך: לספור את כמות הפעמים בה המילה "התקרנפות" על שלל הטיותיה הלשוניות תופיע במאמר הביקורת הנ"ל. כשמדובר בהנריק איבסן ,המחזאי של "אוייב הציבור" המועלית בימים אלו בקאמרי בבימויו של יונתן אסתרקין, התעלמות מהמושג אותו חולל בשעתו יונסקו היא כמעט בלתי אפשרית. ההתקרנפות צצה באופן מיידי כשאתה מבחין בראש העירייה המושחת המנסה בכל כוחו ומאודו להעדיף את עושרו האישי על פני בריאות הציבור. היא מהדהדת במוחך כשצמד העיתונאים שהצטיירו בתחילת העלילה כחדורי שליחות ואידאולוגיה, מתחילים אט אט לקפל את זנבם במין כניעה פאסיבית – פועל יוצא של הבטחות קוסמות לעתידם המקצועי. והיא מוטחת בפניך כשיושבי השורות המגלמים בעל כורחם את תושבי העיירה בעימות רוויי יצרים לקראת סוף ההצגה, מתגלים באפסיותם העלובה מול עוצמת האמת. כיצד דמגוגיה זולה ונפסדת מעבירה אותם על דעתם ומסייעת להם לשרטט במכחול עבה את לוח המטרה בפני החיצים, אותם הם ינעצו ברופא אידאליסט, ששם נפשו בכפו והכל במטרה להציל את חייהם. "דייויד

דייויד בלינקה גיל כהן אויב הציבור צילום זראר אלון

עוד בטרם החלה ההצגה, התנוססה לנגד עינינו תמונתו של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובאמה במסך הבימתי. רטט קל עבר בגופי, אמנם מחזהו של איבסן נכתב בשנת 1882, אולם לא מעט מנשמותיה הטובות של הפוליטיקה העולמית תיארו את אובמה בנקל כמי שחותר תחת אושיות האמון והאמינות, מגייסים לנימוקיהם הנקלים את מראהו, את מוצאו ואת העובדה כי לדידם היה רופס מדי במלחמתו בטרור. דמותו של אובאמה, אם כן, ניבטה אלינו והיוותה תזכורת כואבת להשפעתה האלימה של תודעה כוזבת ומניפולטיבית, "אויב ציבור" בקרב אוכלוסיות שלמות. את זה גם יחווה על בשרו ד"ר תומס שטוקמן, המגולם בידי דן שפירא (שאף תירגם את המחזה). הרופא הצעיר הוא האחראי התברואתי על המרחצאות החדשות – בבת עיניה של העיירה, ומקור הכנסה לא קטן בעבור קבוצות האינטרסים השונות הכוללות את בעלי ההון, עובדיו ובין היתר ראש העיר בכבודו ובעצמו. תומס חקר ומצא בדו"חו כי המיזם החדש טומן זיהום הגייני חמור מאד, העלול אף לגרום לתמותה בקרב תושבי העיירה, מה שמטיל ספק רב על המשך תפעולו וקיומו. עם המידע הזה הוא ניגש לראש העיר פיטר, ותיאר את הסכנה. פיטר, איש חלקלק ש"ניקיון כפיים" לא כלול בלקסיקון שלו, הודף את ממצאי הדו"ח, ומאיים על תומס לבל יעז לפרסם אותו.

אל תסתבכו עם ראש העיר

יוקרתו האישית של ראש העיר מונחת על כף המאזניים, וגם אם הדברים אינם נאמרים במפורש, הוא עשוי לגזור קופון נדיב מאד מקיומו של הפרוייקט. זה המקום לספר כי תומס ופיטר אינם עוד סתם עובד ומעביד, אלא גם...אחים. סימביוזה בה האישי לפות בקשר גורדי במקצועי ולהיפך. בעוד שהרופא מסמל את האחריות הציבורית, היושר וההגינות, אחיו הוא תמונת ראי כמעט מגוחכת לערכים הנ"ל. בצר לו, תומס משתף בסיפור את אשתו קתרין , מרצה באוניברסיטה, ואת חבריו הופסטד ובילי, עורכי פורטל תקשורתי. כל השלושה תמימי דעים כי על תומס ללכת עד הסוף עם האמת שלו, ולפרסם את הדו"ח לתושבים, גם אם יהא לכך מחיר... והמחיר אכן מגיע, בריבית דריבית. לא זו בלבד שפיטר הנבל מסלק את תומס מתפקידו, מקצץ את סמכויותיו, ודואג להכפישו בכל הזדמנות, הוא לא בוחל להפיץ עליו - אחיו בשרו ודמו - כי לקה בנפשו, כי הוא מונע ממניעים זרים (קנאה, נקמנות, מגאלומניה), וכי הרופא טרוף הדעת מסוכן לסביבתו. והוא לא לבד במערכה הזאת. שני חבריו הטובים של תומאס, הניזונים מפרסומות ומחסויות לעיתונם, מתחילים פתאום להשמיע זמירות חדשות. אולי תומס שגה בלהיטותו לפרסם את הדו"ח, ייתכן כי הדו"ח היה לא מקיף ומקצועי דיו, שמא יש מקום לגנוז אותו על מנת לא להרע לרווחתה של העיירה. כמי שהיוו את האופוזיציה הקולנית והתוססת להנהגתו של ראש העיר, שילהבו את חברם שיפעל ע"פ צו מצפונו וכי יתייצבו מאחוריו – אט אט נגלים לפנינו בנשף המסכות המתעתע, המקלף את פרצופם וערוותם האמיתיים. "אויב

ערן מור באויב הציבור צילום: ז'ראר אלון

קתרין, האישה שלצידו, שבדקות בראשונות של ההצגה נחשפנו להרצאתה הפרונטלית והמלומדת אודות יתרונותיו של הקפיטליזם, סגולותיה של הדרך הזאת ש"מעולם לא גרמה למלחמה בשנות קיומה", נשארת נאמנה לבעלה אך לא בלי סייגים. גם היא חרדה מפני ההשלכות הכלכליות העלולות להתרגש על עירה, ולא פחות מכך מצימאון הדם של גיסה, ראש העיר, וממזימותיו. משחקה הכפול הגיע לנקודת רתיחה כשמאחורי גבו של בעלה היא ניגשת להופסטד, עורך הפורטל, ומשכנעת אותו לרדת מכל רעיון הכתבה והתרמית. קתרין, אם כן, היא גוון הביניים של ההתקרנפות – זו שהולכת עם ומרגישה בלי, בניגוד גמור לשאר השחקנים.

ומה אומר על זה רון חולדאי?

לקראת סופה של ההצגה הקהל הופך למשתתף בעימות טלוויזיוני בין תומס לפיטר. על העימות מופקדים צמד העיתונאים – שבשלב הזה כבר ברור לכל כי הם עושי דברם של הממסד העירוני. הסיטואציה הגרוטסקית העניקה לנו מימד של תיאטרון אינטראקטיבי, הווה אומר, שחלק מן הנוכחים נשאלו שאלות ע"י המנחה, והשיבו באופן ספונטני את שעל ליבם. מאחר שהיה מדובר בהצגת בכורה, לא מעט ידוענים נצפו בין יושבי השורות. אחד מהם, מחויך ומבודר כדבעי, היה לא אחר מאשר ראש עיריית ת"א רון חולדאי. "בעד מי אתה, פיטר או תומס?" נשאל, ותשובתו – הלא מאד מפתיעה – היתה : "אני תמיד בעד ראש העיר". מילא, כתושב ת"א אני רוצה להאמין שבסתר ליבו, לו חלילה היה ניצב לפיתחה של דילמה מהסוג הזה, היה נוהג אחרת. &quotPhotographer" דייוויד בילנקה וגיל כהן הם צמד העיתונאים, מי שממוקמים על סקאלת ה"מתקרנפים הכמעט טוטאטליים". הופסטד ובילי ממחישים לנו את כוחה של ההפחדה המצמיתה, ואת ערכה האמיתי של החברות. משחקם משכנע, תזזיתי וסוער, כך שמסקרן מאד להבחין במהפך שחל בהם – מחתרנים לבושים ברישול חינני לבעלי חשיבות עצמית עטויי חליפות. עוד איש שהחליפה היא חלק מגופו לאורך כל המחזה הוא ערן מור, ראש העיר. הוא כ"כ אמין בנבזיותו, כ"כ מעורר שאט נפש, כ"כ להוט להתעמר באחיו, עד שאתה שוכח כי הוא למעשה מגלם תפקיד. עוצמתו ניכרת, מבטו מטיל אימה, קולו רועם ושפת גופו מבטאת את הצורך ב"נורמליות" ללא רעשי רקע, כאלה הטורדים מנוחה ואינם נחוצים בהתנהלותה של עיר. גם מירב פלדמן, הלוא היא קתרין, שואפת לנורמליות, מלהטטת כלוליין בין בעלה ודרכו לצורך בשלוות יומה. הרעיה חובקת התינוק הקט היא סך כל הוויתורים המינוריים והכואבים אותם אנו נאלצים להקריב. דווקא רצונה לתמרן במקל בשני קצותיו עורר בי תרעומת. ייאמר לזכותה של פלדמן כי גם היא השכילה להחליק לנעלי האישה בטבעיות. דמותה ללא דופי, אשת הקריירה המרצה לנו על שבחי העולם החופשי עולה בקנה אחד עם השקט המופתי אליו היא מייחלת. גולת הכותרת שייכת לתומס, הרופא הטוב והמיטיב, זה שלא מקננים בו הספקות, איש של סימני קריאה, שלעולם לא נדע מה באמת מתחולל בנפשו. אולי הוא באמת מונע מיצרים קמאיים של שנאה וקנאה באחיו? אולי רצונו ולהיטותו המוחלטים הן לרועץ? דן שפירא, מיודענו, תופר את גלימתו של ד"ר שטוקמן במומחיות מעוררת השתאות. פניו עדינים, שפתו רכה ואישיותו פריכה ופגיעה די הצורך לגונן עליו ועל בחירתו. ייאמר לשבחו שתומס ער לסיאוב השלטוני, אך לא נגרר למהלומות של חירופים וגידופים כאחיו. כולו מקרין אחריות, בגרות וסמכותיות. גדולתו של שפירא ושל הבמאי אסתרקין היתה בנמשל אותו יצקו לדמותו – הפרט והיחיד האינדבידואליסט מול מערכת משומנת ותועלתנית. רק איש העשוי מברזל לא יישבר, ורק אישיות בנויית פלדה לא תתכופף בפני כוחה השרירותי של העריצות, זו שמשאביה אינם מוגבלים. הדקות האחרונות של ההצגה יותירו אתכם במין הפתעה, נקודת תפנית כלשהיא עלולה להתחולל בה. גירוי ויצרים זהו שם המשחק, וכל העוסקים במלאכה, לרבות תיאטרון הקאמרי שבהאנגר קטן המידות שלו התקיימה ההתרחשות, יצרו שעה וחצי של אמנות שאין צורך להתאמץ יתר על המידה על מנת לזהות בה גם ובעיקר את החברה הישראלית והפוליטיקה בת ימינו.

8 – כמה פעמים ספרתם "התקרנפות" ושום דבר לא קרה?

עוד ב-תאטרון:
הפרטים שלי
הרשמה והתחברות:
לקוח חדש
לקוח רשום בויטרינה
או באמצעות:
שכחתי סיסמא
הרשמה לניוזלטר
תחומי עניין
פרסום בויטרינה

בעלי עסקים, מנהלי פרסום, יזמים ומקדמי אתרים - יש לכם מוצר או שירות חדש ומעניין? שימו אותו בויטרינה! השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם:

תודה! הטופס התקבל בהצלחה.
צור קשר
תודה! הטופס התקבל בהצלחה.